00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים ומה שביניהם

יוקר המחייה 2014 - מכתב לביבי וחברי הכנסת

21/11/2014

אתם יושבים לכם שם במעלה הכנסת, כשיש חוקים חדשים בקושי רואים אתכם, ובמיוחד כשיש חוקים חשובים גם בקושי רואים אתכם. זאת בושה, המדינה כאן מתמוטטת כלכלית, הנה בדיוק לפני מספר ימים פורסם כי ישראל נמצאת במאזן שלילי, אבל אתם בשלכם. אני מצטערת, אבל הממשלה שלנו הפכה לסוג של גנון, מפטרים אנשים שלא בוחרים לפי מה שאתם קבעתם, זה הגיוני?!? ממש לא, גם כל הזמן יורדים אחד על השני, כאילו זה בית ספר יסודי, והמקובלים יורדים על החדשים. בינתיים מחוץ לכנסת, משפחות אוספות שקל לשקל, בכדי לקנות חלב, בכדי לקנות לחם, בכדי לקנות בגדים חדשים, כי הילד הולך עם חולצה קצת מלוכלכת, והחולצה ההיא קטנה לו, עם מכנסיים שפעם היו ארוכים והיום הם קצרים והפכו למכנסי שלושת רבעי. אתם ידעתם שיש משפחות שבוחרות לחיות רק בזוג, זאת אומרת, שבמשפחה הזאת יהיו רק בעל ואישה, בלי ילדים, כי אין להם מאיפה לקנות סימילאק או מטרנה. ידעתם שיש משפחות שמתפרקות כי אין מאיפה להביא אוכל, אז הם בוחרים להפרד במקום להתחתן.

אנחנו לא חיים, אלא רק עובדים מסביב לשעון, יש המון משפחות שלמשל האבא לא נוכח, אבל למעשה, סוג של הורים אבל עם אמא חד הורית, שיהיה בריא הבעל עד 120, אבל הילדה בקושי רואה את אבא שלה, הוא עובד במשרד, מסביב לשעון, הוא יוצא בשש בבוקר וחוזר באיזה עשר בלילה, הם גרים כרגע בדירה שכורה, אין להם כרגע דירה משלהם, כי עם כל ההוצאות שלהם, עדיין הם לא מסוגלים לחסוך לדירה משלהם, הם צריכים לקנות אוכל לתינוקת, חיתולים, לשלם לשכר דירה, ארנונה, מים, חשמל, אוכל לבית, בגדים, עובדים מסביב לשעון אבל נשארים במקום. אנחנו לא יכולים לחיות ככה, הגיע הזמן לשנות את המצב כאן, אנחנו מתמוטטים תחת העול הכלכלי.

המצב כאן ברצפה. לכם יש איפה לגור, לכם יש את הכסף להביא לילדים שלכם ולהבטיח את עתידם הכלכלי. רוב המשפחות כאן בארץ, להן אין את היכולת הכספית לעזור. המצב כאן בארץ הפך להיות עצוב מאוד. הורים עובדים עד גיל מאוחר מאוד, רק בכדי לנסות לעזור כלכלית לילדים שלהם. בחורים בני 27 שעדיין גרים אצל ההורים, לא מפינוק, לא מבחירה, אלא מהעובדה שאין להם את האפשרות הכלכלית לכך. לאן הגענו, לאן?? אני רוצה לשתף אתכם במכתב דמיוני שאני החלטתי לכתוב בשם מישהו, המישהו הזה, אני לא מכירה אותו, הוא לא ביקש ממני, הוא דמיוני, אבל לצערנו ולפי מה ששמענו ושומעים כמעט בכל יום, המקרים כאן אמיתיים.

אני בן 15, ההורים שלי הביאו אותי לעולם, הם היו כל כך מאושרים כשנודע להם שעומד להגיע לעולם הבן שלהם. הם לא ידעו שנגיע למצב הזה, שנגיע לרגעים, שבו אני אצטרך לצאת בלילות לעבוד, כי אבא מובטל, המשכורת של אמא, אפילו שהיא עורכת דין, המשכורת שלה לא מספיקה. אני יוצא בכל יום לעבודה, עובד קשה, המצב קשה בבית. את כל הדברים שצריך לקנות מבית הספר אני מנסה לרכוש מהכסף שאני מרוויח, לבית הספר אני מגיע לרוב עם סנדוויץ' אחד, כי המקרר אצלנו ריק. אני לרוב הולך בצהריים לחברים, הם יודעים מה המצב שלי, לכן הם לרוב אוהבים להזמין אותי לאכול. רק לפני חודשיים גם אבא עבד, בחברה, עם חליפה, אבל פתאום הוא קיבל הודעת פיטורים. אנחנו עכשיו בצימצומים כמו שאמא ואבא אומרים, אנחנו לא יוצאים לטיולים יותר, לא קונים בגדים חדשים, כלום. אנחנו עכשיו צימחוניים, לא מבחירה, אלא כי המחירים של הבשר והעוף הוא מאוד יקרים, האמת גם הירקות יקרים מאוד, הנה אתמול אמא רצתה להכין מרק, אבל זה עלה הרבה כסף, רק קילו של קישואים עולה 10 שקלים, וכרובית קטנה עלתה בערך שמונה שקלים, המעצבן הוא שהם מוכרים את הכרובית עם כל העלים, שרק זה תופס משקל של חצי מהמוצר עצמו, אנחנו משלמים למעשה על אוויר.

חלק מהפרטים שכתבתי כאן, זה דברים שקרו לי השבוע, ביקשתי מבעלי שיקנה ירקות למרק, הוא קנה גם קישואים, הוא אמר לי שהקישואים עולים 10 שקלים לקילו, בסך הכל קישואים. על הכרובית הוא שילם חלק על העלים, כי כששוקלים את הכרובית לא מורידים את כל העלים ומשאירים רק החלקים שאוכלים. אומרים תאכלו בריא, תאכלי יותר ירקות, אבל זה מאוד יקר לאכול ירקות. הורים היום לא יודעים אם בכלל כדאי להביא ילדים, הם מביאים ילד אחד וזהו, אנחנו לאט לאט מתחילים להבין כי כדאי להביא רק ילד אחד. היום אני מסתכלת על הבן שלי, הבן המתוק שלי שעשיתי כל האפשר בכדי להביא אותו לעולם, אני מסתכלת עליו ואני לא יודעת מה אני אמורה לעשות איתו, האם אני אצליח לתת לו את כל מה שאפשר, האם אני אוכל לתת לו כסף לדירה, זה עצוב, עצוב שהגענו למצב הזה. בבקשה ממכם, תתחילו ליצור חוקים יותר חברתיים.

חמותי עכשיו נלחמת על כל שקל שיש לה, היא משאירה את זה בצד בכדי לשמור אותו כי בעלה בבית אבות, בית אבות מאוד מיושן, ליד בניין האופרה, מבנה מתפורר, אבל זה מה שכל כספה מאפשר. עצוב שהיום אנשים מבוגרים צריכים לשקול כל שקל שהם מוציאים. יש אנשים מבוגרים שבוחרים בין לקנות תרופות, לקנות משהו לאכול או לבחור בין לחמם את הבית. זה עצוב, עצוב שאדם שעבד כל חייו, בסוף גומר את החיים שלו בלי אפשרות לקנות אוכל, בגדים, תרופות. משפחות של צליאקים, זאת משפחה שצריכה להיות עשירה, כי אם לא, זה הוצאות אדירות, כל דבר פשוט עולה 20 שקלים, כל קנייה פשוטה זה הון תועפות, הון תועפות. הגיע הזמן לעשות משהו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

קוביית רשימת הרשומות
קוביית קישורים
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל 4 בבוקר לא נרדמת אלא אם צויין אחרת