00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דיסטורשן

שבעה שירים בשבוע - אין כמו המקלחת של סוף היום

החורף הגיע רשמית השבוע, ודווקא בגלל זה נזקקתי למנה אחת אחרונה של שירים קיציים שמחממים את הלב ועושים טוב לנשמה. אז הנה לכם, שבעה שירים שיעזרו לכם להיפרד סופית מהקיץ ולקבל על עצמכם את החורף. 

 

kendrick lamar- i 

גם בשבוע שעבר לאמאר כיכב פה, והנה הוא עושה את זה שוב, בסינגל שהוא הוציא לפני חודש, כנראה לכבוד היומולדת שלי, שפשוט לא נמאס אף פעם. לאמאר מספק פה עוד מהראפ המהיר-מתוחכם שלו, ובניגוד לאינטנסיביות שהוא הציג בשיר משבוע שעבר, פה הוא מספק המון המון פיל גוד ואווירה שכונתית וחמימה. זה השיר המושלם לפתוח את השבוע, ועוד צעד של לאמאר בדרך להיות הראפר הכי גדול בעולם כרגע.

 

neil young - who's gonna stand up  

האלבום החדש של ניל יאנג הגיע אליי בהפתעה גמורה השבוע. סיבה אחת הייתה שהאלבום הראשון של ניל יאנג קצת אכזב אותי השנה, כנראה בגלל עודף הציפיות שהיה לי מהעובדה שג'ק וייט מפיק לו את האלבום. הסיבה השנייה הייתה שפשוט פספסתי את העובדה שניל יאנג מתכנן להוציא עוד אלבום השנה. והאלבום הזה הוא שונה בכל מובן מאלבום הלו פיי ההוא שיצא מוקדם יותר השנה. האלבום הזה הוא כפול - החצי הראשון הוא הדבר הכי לא ניל יאנגי שניל יאנג עשה בשנים האחרונות: כל השירים מלווים על ידי תזמורת של 92 נגנים, ולפעמים ביג בנד. הכל בומבסטי ואפי ומה לעזאזל כל זה עושה באלבום של ניל יאנג ? והדבר הכי מפתיע הוא שזה לא מפתיע בכלל. זה האלבום השלושים ומשהו בקריירה הארוכה והמרשימה של ניל יאנג, והוא אף פעם לא הפסיק ליצור. הוא עד כדי כך פורה שכשאלבום שלו יוצא לאור זה ממש לא "אירוע"- זה פשוט עוד אלבום נהדר של ניל יאנג. לעזאזל, יצירת המופת האחרונה שלו יצאה לפני שנתיים (psychedalic pill המושלם שלא מפסיק אנשים שמעו, ואם גם אתם כאלה אז לכו לשמוע עכשיו.). ניל יאנג לוקח את מה שבלתי צפוי ממנו, ומראה שגם את זה הוא יכול לעשות בקלילות רבה. ועם התזמורת הזאת הוא מראה שגם עם 92 נגנים והפקה בומבסטית הוא יודע לעשות בדיוק מה שהוא עושה עם גיטרה בלבד- לרגש, לתפוס לך את הלב ולמעוך אותו במו ידיו. ואיך הוא מוכיח את זה ? בכך שבנוסף לחצי התזמורתי, החצי השני של האלבום הכפול הוא אותם שירים שיאנג מנגן עם גיטרה בלבד. בלי תזמורת, בלי ביג בנד, רק יאנג והגיטרה שלו. בשיר הספציפי שקישרתי, שהוא מעין קלאסיקה ניל יאנגית מיידית, יאנג מצליח ליצור מעין גרסה אורקסטרלית של keep on rockin in the free world, ואולי הנושא הירוק שבו כבר קצת מיושן, אבל ניל יאנג מצליח להכניס בו המון המון רגש וזה קצת נשמע כמו מה שהיה קורה אם יאנג היה כותב את "אני ואתה".

 

angel olsen - iota   

השבוע קלטתי ש2014 כבר קרובה לסיומה, וצריך להתחיל להסתכל אחורה ולראות מה פספסתי. אחד מהאוצרות שמצאתי היה אלבום שנדלקתי עליו בינואר (וואו כמה רחוק זה נראה מכאן.), אבל הוא נשכח לו cמהלך השנה כי סיבות. והשבוע חזרתי אליו ונזכרתי כמה אנג'ל אולסן מגניבה, כמה היא נשמעת כמו שרון ון אטן אופטימית (שזה מעולה) וכמה המוזיקה שלה נשמעת כמו מה שהיה קורה אם ג'ף טווידי היה אישה. ואם כל הניימדרופינג הזה עושה לכם משהו, זה אומר שאתם צריכים להזיז את הישבן ולהקשיב לכל האלבום שלה, burn your fire for no witness, ולתת לאולסן לחמם אותכם. 

מארש דונדורמה - המקלחת של סוף היום 

מארש דונדורמה היא להקת תהלוכות שמכילה 15 אנשים (בפעם האחרונה שספרתי. יש מצב שהם התרחבו.), והמוזיקה שלהם היא הכיף הכי טהור ששמעתי השנה, ובגלל זה בחודשיים האחרונים אני נהנה מאוד מהחיים, כי הם לא מפסיקים להוציא שירים חדשים ומענגים. האחרון שבהם הוא השיר הזה, שמלווה בקליפ פיצוץ, והוא כולו פשוט עונג טהור, וקונספריציה מרושעת לגרום לי להנות בשעות הכי קטנות של הלילה. איזה יופי של קליפ, איזה כיוף של שיר, איזה חיים נהדרים. 

 

 

gum - growin' up 

בואו נדבר שנייה על המושג אנדרייטד. מה הופך אלבום לאנדרייטד ? האם רק כי אף אחד לא דיבר עליו, זה אומר שהוא אנדרייטד ? מה עם אנשים שומעים אלבום כלשהו, וחושבים שהוא כל כך טוב שהם לא מדברים עליו, שומרים אותו לעצמם, שהוא יהיה האנדרייטד הפרטי שלהם ? זה מוביל כמובן לשאלה הקיומית הקלאסית - אם אלבום לא קיבל ביקורת על ידי פיצ'פורק, האם הוא באמת קיים ? 

אחת הסיבות שלא דיברתי עד עכשיו על האלבום הזה של גאם - הוא ג'יי ווטסון, המתופף של להקת הניאו פסיכדליה המבריקה טיים אימפלה ולהקת פונד (שהיא כמו טיים אימפלה, רק לא), היא שרציתי להשאיר אותו אנדרייטד. רציתי שהוא ישאר אצלי, כמו שהוא, קטן ומושלם. ומאז שהוא יצא, אי שם ביולי השנה , לא הבנתי למה אף אחד לא דיבר עליו. אפילו פיפס אחד קטן לא יצא עליו. טוב נו, הפסד שלהם, כי האלבום הזה באמת מצוין. 

זאת לא רק המוזיקה מעולה, אלא גם כל מה שסובב סביבה. הכתיבה המתבגרת (ולא בוגרת) של ווטסון, העטיפה (כנראה העטיפה היפה ביותר של השנה), ההפקה ההדוקה. אלוהים אדירים, אפילו השם, delorean highway, הוא פשוט מגניב. כל הדברים האלה לא אפיים או מושלמים, אבל ביחד הם יוצרים שלם שעולה על סך חלקיו, והופך את האלבום הזה לאחד הטובים ששמעתי השנה. עכשיו תנו לי לספר לכם קצת על המוזיקה שבאלבום. ווטסון מצליח ליצור פה פסיכדליה משגעת, שמצליחה ליצור אווירה חללית מצוינת, יותר מכל אמן אחר שניסה ליצור אווירה כזאת (מיוז, אני מסתכל עליכם.). השיר שהכי עושה לי את זה הוא growin' up, שכתוב פשוט נהדר, ונשמע כאילו מוצרט טס למאדים.

tame impala - i don't really mind

ומגאם נעבור ללהקת הבית שלו, טיים אימפלה. הלהקה האוסטרלית הזאת תמיד הייתה חור גדול בהשכלה שלי, והשבוע החלטתי שאני חייב לגלות את הלהקה שממנה הגיע הגאם הזה. התחלתי עם אלבום הבכורה הנהדר שלה, innerspeaker. ובאמת, הניאו פסיכדליה המבריקה של הלהקה, לוקחת את המוזיקה של הסיקסטיז כמו שאנחנו מכירים אותה, וממציאה אותה מחדש. אבל זאת לא הסיבה שהלהקה הזאת כאן. בתחילת הפוסט כתבתי ששבעת השירים השבוע הם שירי קיץ מחממים, והאלבום הזה מסתיים עם שיר הקיץ האולטימטיבי. השיר הזה יגרום לכם לעלות על הגבעה הקרובה לביתכם ולעשות שם פיקניק... כן, אני יודע, הצהרה משונה, אבל תשמעו את השיר ותבינו. 

mikal cronin - turn away 

מיקל כרונין גרם לי לכעוס פעמיים השבוע. הפעם הראשונה הייתה על עצמי - כבר כמה אנשים הפצירו בי לשמוע את האלבום שלו משנה שעברה, ושלחו לי את הסינגלים שלו לדוגמה. הסינגלים שלו היו משמימים, אז דחיתי את ההאזנה לאלבום במשך הרבה זמן. ואז נפל בחלקי השבוע לשמוע את השיר זה, השיר הלפני אחרון באלבום, והוא פשוט פאקינג מדהים. הוא גדול, הוא מרגש, והוא גדול שוב. כל כך כעסתי על עצמי ששוב מנעתי מעצמי להנות מאלבום טוב בגלל ששיר או שניים ממנו לא היו טובים מספיק. הכעס השני שלי נבע מעצם מיקום השיר. אם יש אלבום שאני לא אוהב, הוא יוכל להרוויח כמה נקודות ממני אם יהיה לו שיר סיום מושלם. ואני לא מדבר על איכות שיר, אלא על איך שהשיר סוגר את האלבום. ולכן זה דבר כמעט בלתי נסלח בשבילי ששיר מסוים הוא פשוט שיר מושלם בשביל לסיים אלבום, והאלבום ממשיך ממנו לעוד שיר או שניים. השיר הזה הוא שיר סיום פשוט מושלם, אבל משום מה כרונין החליט שהוא לא מספיק טוב לסיים את האלבום, וממשיך הלאה לעוד שיר אחד אחרון. דבר כזה מכעיס אותי מאוד, אבל מכיוון שבכל מקרה פישלתי עם האלבום הזה, החלטתי לחרוג ממנהגי, וכדי לכפר על כך, נתתי לשיר הזה להיות שיר הסיום של השבוע ב"שבעה שירים". אני הרבה יותר רגוע עכשיו. 

 

אז עד כאן להשבוע. שיהיה לכם שבוע מהנה, ונתראה שבוע הבא. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל jokerface5 אלא אם צויין אחרת