00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

כי אחת היא

 

 

 

 

 

נולדתי בשנת 1958 ועל אף שהיא נולדה קצת יותר מעשור לפני, אפשר לומר שאנו חברות טובות כבר 56 שנה.

יש משהו מאוד מאתגר בקשר חברות שיש לשמר מבחירה לאורך תקופה מאד ארוכה. אני מביטה לרגעים לאחור ונזכרת בהמון שעות שהיו לנו יחד. היו "כאלו" בקרים שהיא היתה מתעוררת במצב רוח רע ואני הייתי צריכה "להבין אותה" ולהסביר לה שאני תמיד כאן בשבילה אפילו רק בשביל לחבק, להקשיב ולקנח במילה טובה. והיו גם בקרים כשאני הייתי מתעוררת "הפוכה" והיא התיצבה למולי וידעה להזכיר לי כל מיני שעות יפות שהיו לנו יחד מאז שהיינו צעירות יותר ואני הייתי משתדלת לחייך, להבין ולהרגיש איך אני מתחזקת בזכותה עד לפעם הבאה.

כשהייתי קטנה היא היתה סבלנית וצנועה. הדרישות שלה היו בסיסיות ופשוטות וממש לא הרגשתי שהיו לה "עינים גדולות". היא הסתפקה במועט. הסתדרנו נפלא כי היינו חברות טובות. היה לנו "ראש אחד" ואהבות משותפות. הירוק, האדמה, הטבע, האנשים כולם היו מן כאלו נורא נורא שייכים. אני זוכרת שטיילנו בשבילים לא סלולים, קטפנו רקפות, ליקטנו אורניות (פטריות יער) אחרי הגשם וצלצלנו מתא הטלפון עד שהאסימון ירד. 

 

 

 

אני ממש זוכרת כשהריב הגדול אז התחיל. הייתי בת 9  כשהיא חשבה שאני כבר מספיק גדולה כדי לשתף אותי גם בדברים של אנשים גדולים, על כל מיני ריבים שיש לה עם אחרים. היא ספרה לי שיש שכנים לא נחמדים שתמיד עושים איתנו "ברוגז" ולא רוצים בכלל "להשלים" laugh!  ומה שמעייף בכל העניין הזה איתם הוא: שבכל "כמה זמן" הם שוב מתחילים לריב איתנו. מתגרים בנו וגורמים לנו להתקוטט עד שאנו הולכים איתם מכות ממש חזקות וצריך כל מיני מגשרים שבאים לעשות בינינו "הפרדת כוחות" .

את גיל ההתבגרות היא התחילה הרבה לפני. פתאום ראיתי אותה מסתכלת כל הזמן במראה, מדברת על הבנים, קונה בגדים, נעלים ותכשיטים בלי הכרה. ומסתבר שזה לא עבר לה גם כשהיתה נערה ואישה בוגרת וגדולה. ככל שהיא גדלה היא קנתה עוד ועוד ואני אחריה לומדת ומחקה אותה כמעט בהכל. גם אני רציתי אוטו יפה וארון גדוש נעלים, גם אני רציתי לטוס ביחד מעבר לים שם טיילנו כשהיא מסבירה לי שמוטב שלא כולם ידעו מאיפה באנו, כדי שלא יציקו לנו שוב כמו אותם שכנים קבועים שלנו שנורא אוהבים להתקוטט ולעשות לנו כל מיני מעשים  מכאיבים, רק בגלל שהם רוצים "לקחת לנו" את מה שהם נורא נורא רוצים ואנו ממש ממש לא מוותרים.

לפעמים כשאני חושבת על היחד שלנו, אני ממהרת להודות שזכיתי בחברה נפלאה. ימים רבים כשאנו יושבות בים אל מול שקיעה או בבית הקפה היא מספרת לי סיפורים על אנשים מרשימים ונחמדים שהיו בעבר במשפחה שלה. פעם היא הזכירה  איש אחד שקראו לו דוד בן גוריון ואמרה שבבית שלה מתגעגעים אליו נורא. שהוא היה מיוחד ומצחיק, אף פעם לא זכר להסתרק, עמד על הראש, הלך ברגל במדבר ועזר לאנשים במשפחה שלה למצא עבודה, לבנות בית ואולי גם ללכת ללמוד.  זה די מצער חשבתי, חבל שאני לא יכולה יותר לפגוש היום את האנשים המיוחדים האלו שהיא מדברת עליהם . האמת שאני מכירה המון אנשים במשפחה שלה אבל אף אחד מהם לא מתאים לאותם תיאורים כמו שהיא דברה בשבחו של הבן גוריון הזה. מה שאני כן  יודעת עליהם הוא שהם נראים לי נורא עשירים, תמיד לובשים בגדים יקרים, מדברים בהתנשאות ומבטיחים כל מיני הבטחות שלא תמיד מתקיימות.

 

כמעט 60 שנה אנחנו חברות וכמו בכל חברות ארוכה גם ביננו יש חילוקי דעות, אי הסכמות, עליות ומורדות. יש ימים שאנו לא נפרדות ויש ימים שלא מתחשק לנו להתראות ואנו אפילו לא מצלצלות. יש ימים שהיא דורשת ממני עוד ועוד ועוד ועוד ואני כבר מרגישה שהיא עוברת את הגבול ואין לי כח יותר להקשיב לה. אבל אז אני נזכרת שמאז שהייתי קטנה היא תמיד שמרה עלי העניקה לי דברים והפתעות, לימדה אותי לעשות ולקחה אותי לראות מה כדאי לי לקנות בחנויות האלו הגדולות שעומדות אחת ליד השניה צפופות ובקומות. 

לפני כמה חודשים היה לנו ריב גדול נורא. הרגשתי ממש מתוסכלת מהמצב ששוב זה קרה. אני כבר יודעת, היא פזרנית, לא מחושבת ונשארת תמיד ללא יתרה בעובר ושב ומיד באה ומבקשת ממני שוב את אותה העזרה. "נכון את חברה". אמרתי לה בפעם ההיא שכעסתי נורא, "אבל אם אמשיך לתת לך בכל פעם שאת מבזבזת בלי הכרה, לעולם לא תדעי איך להתנהל נכון ולעולם תסתמכי עלי שאני אגיע ואעזור לך לסגור את החוב."

 

תדעו לכם שגם כשאני כעוסה וכואבת אני אוהבת אותה מאד. היא קבלה את פני בבואי. היא נותנת לי המון ולוקחת לא פחות. היא מצחיקה ומחבקת, היא מקשיבה היא מבקשת. היא עקשנית לא מוותרת. היא מכאיבה עד מתסכלת. היא נפלאה ומיוחדת, יש לה בני משפחה מקסימים לצד כאלו שנורא מעצבנים, היא טרודה בהמון בעיות שלפעמים קשה לי להקשיב להכל. היא מלווה אותי גם כשאני נוסעת אל מעבר לים ומצלצלת לוודא שגם שם הכל בטוח שריר וקיים. 

כי אחת היא ואין לי אחרת היא חברתי המדינה הנהדרת.  

 

 

 

 

 

 

הרשומה עלתה במסגרת "איזו מדינה" הנושא החם בבלוגיה

 

 

 

 

בסדרת 10 מפגשים. מפגש עשירי במתנה 0506489787

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

20 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת