66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

איילת מטיילת

קוביית Facebook Like

ללכת בדרכך/ ג'וג'ו מויס

אני תולעת ספרים. תולעת! אין יום שבו אני לא נמצאת באמצע קריאת ספר. גמרתי אחד? אני מיד כבר בשני. בכל רגע נתון בחיים אני חיה את החיים שלי, ובמקביל גם חיים של אנשים אחרים, וירטואלים.

הספרים שאני קוראת חייבים להכיל את המשוואה שבה יש: לפחות גבר אחד, לפחות אישה אחת, וסיפור אהבה. צריך להיות לסיפור התחלה, אמצע וסוף. והסוף חייב להיות סוף סגור וטוב.

כל מה שלא כולל את המשוואה הזו, לא עובר אצלי.

"ללכת בדרכך" אמנם כולל בגדול את עקרונות המשוואה הזו, אבל איברי המשוואה כאן כל כך חורגים מאיזור הנוחות של סיפור אהבה רגיל, שקשה להגדיר אותו כסיפור שעונה במדויק על הקריטריונים של המשוואה.

לואיזה קלארק, היא בחורה חסרת השכלה בת 26 ממעמד הפועלים באנגליה. היא מתקבלת לעבודה כמלווה אישית של וויל טריינר.

וויל טריינר הוא גבר בן 35 שהפך בעקבות תאונת דרכים למשותק בארבע גפיים. וויל הוא עשיר, משכיל יהיר ואומלל מאד.

לכאורה, לואיזה וויל הם שני הפכים ללא כל מכנה משותף. לפני התאונה, וויל עשה הכל וראה הכל בחיים. הוא טיפס על הקילמנג'רו, צלל במאוריציוס, טיפס ביוסימטי ורכב על אופנוע בסין. הוא חי את החיים במלואם. לואיזה לעומתו לא יצאה מעולם מהעיירה האנגלית שבה היא חיה. זו עיירה קטנה, מגבילה, והכל בה סובב סביב טירה עתיקה שניצבת במרכז, ושמשמשת כאלגוריה בסיפור לחורבה שהפך להיות גופו של וויל הנכה. 

בין לואיזה לבין וויל מתפתחת מערכת יחסים עדינה ויפה, יחסי מטפלת ומטופל. יש כאן מפגש של שני מעמדות, של פערי השכלה, של נסיון, ובעיקר של אמביציה. חוסר האמביציה של לואיזה מתסכל את וויל. ללואיזה אין שום כיוון ברור בחיים. "את חייבת לנסוע מכאן, קלרק" הוא אומר לה "תבטיחי לי שלא תבלי את שארית חייך בחור הזה, שנראה כמו פרודיה על מפת שולחן". הוא מזכיר במובנים מסוימים את מר סמית המסתורי מ"אבא ארך רגליים" שעודד את ג'ודי להתקדם בחיים ופתח בפניה עולם של אפשרויות.

הסיבה לכך שמעולם לא יצאה לואיזה מהעיירה הקטנה מתבררת לנו וגם לוויל בהמשך הסיפור, אבל ההרפתקנות היחידה שלואיזה מעזה לקחת בחיים היא בבחירת הבגדים המשוגעים שלה. "את יודעת" אומר לה וויל "את מתלבשת כמו מישהי מעולם אחר. אני תמיד מצפה בקוצר רוח לראות איזה שילוב מטורף תציגי מחר".

ללואיזה יש חבר כבר 7 שנים, מאמן כושר אישי בשם פטריק, אחד שמכור באובססיביות מעוררת גיחוך לספורט. פטריק  מוגדר ע"י לואיזה כבעל "פרצוף שנטמע בקהל", וחתונה אפילו לא עולה על הפרק. פטריק הזה, עונה להגדרה של בחור מטומטם.

אבל ללואיזה ולוויל יש שפה עשירה משותפת. הוא חושף אותה לעולמו- לקונצרטים, לקריאת ספרים, לסרטים זרים. מתפתחת בינהם אט אט מערכת יחסים מקסימה, אבל ברקע מהדהד כל הזמן רצונו של וויל להתאבד במוסד לחולים סופניים בשוויץ. לואיזה נחושה למלא את חייו של וויל בחוויות טובות שיסיטו אותו מרצונו למות. היא לוקחת אותו למירוץ סוסים (חוויה מזעזעת עם תיאור ציני על הקושי בנגישות ושל האטימות החברתית כלפי נכים), לטעימת יינות, לקונצרטים. ועל אף הסוף הידוע מראש, יש לנו שביב של תקווה שאולי היא תצליח לשנות את דעתו.

הכתיבה של ג'וג'ו מויס קולחת ומקסימה. יש בסיפור הרבה רגעים מצחיקים, אנושיים ונוגעים ללב. קראתי את הסיפור הזה בנשימה אחת, פחות מ- 24 שעות עברו מרגע פתיחתו ועד לסגירתו של הספר, ובכל השעות האלו היה תקוע לי גוש בגרון שמדי פעם הצליח להשתחרר בבכי חנוק- ולא בגלל תיאורים דרמטיים או בומבסטיים. בכלל לא. מספיקה היתה מילה אחת, ניד ראש קטן של וויל כדי שאתייפח לי בשקט.

"תספרי לי משהו טוב" אומר וויל ללואיזה בשתי צמתים מרכזיות בספר. וזוהי התמצית של "ללכת בדרכך": זהו פשוט סיפור טוב.

הסוף של הספר הוא יפהפה, וגם אם הוא לא 'הפי אנד' קלאסי שאני אוהבת ושמוכתב במשוואה שלי- אני מאד מאד ממליצה לקרוא.

***

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

24 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayeletgazit אלא אם צויין אחרת