00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים ומה שביניהם

בייבי בום או תשעה חודשים של שיכרון חושים - הציפייה והכמיהה לילד

אז לאור עליית שתי התוכניות המלוות את ההורים עד ללידה, כאשר תוכנית אחת מלווה מרגע ההחלטה עד לרגע הלידה, תוכנית שנייה מלווה אותם ברגע הלידה עצמה, אז רציתי לשתף אתכם בחוויות שלי מרגע ההחלטה עד לרגע הלידה. הכל התחיל בתשיעי לנובמבר 2005, זוג אחד שהכיר באינטרנט, דיברנו במשך בערך חצי שנה בצ'אט באינטרנט. הוא הצחיק אותי, אם יש משהו שמדליק אותי ומעיר אותי בגבר, זה שהוא מצליח להצחיק אותי, וכן, הוא מצחיק אותי עד היום. אז החלטנו להתחתן, התארגנו, הלכנו לרבנות, נרשמנו, הבלנית ברבנות שיגעה אותי, עיצבנה אותי, כשהיא שאלה את התאריך של החתונה, אמרתי לה ואז אמרתי לה מתי היה המחזור האחרון שלי ואז היא אמרה, איך את קובעת חתונה ולא בודקת את המחזור שלך, כן ברור, כל עיסקה שאני סוגרת בחיים שלי אני עוצרת רגע וחושבת, המממ, מתי היה לי מחזור, הממממ, אהה, לא מתאים לי התאריך הזה, תנו לי תאריך אחר. מי חושב על זה בכלל, את רואה תאריך פנוי את פשוט סוגרת. חוץ מזה, את עניין החתונה אני בכלל סגרתי, לא הייתה כאן הצעת נישואים מהסרטים, עם גונדולה בונציה והכול. כזאת אני, כשאני מחליטה משהו, אני ישר הולכת על זה, סוגרת את כל הקצוות מבלי לשאול אף אחד. התכנון שלנו היה ממילא להתחתן, אז אמרתי לבעלי, יאללה בוא נסגור על אולם. בכל אופן, בתחילת הנישואים, לא חשבתי על להביא ילד, אמרתי לעצמי יש לנו זמן, אנחנו לא ממהרים, אנחנו רוצים להנות קודם אחד מהשנייה.

לצערנו הרב גילינו שנצטרך לבלות הרבה זמן ביחד ללא ילדים, לא שזה רע, חלילה, מאוד נהננו אחד מחברת השנייה, אבל מיצינו, החלטנו ב-2007 סופית להביא ילד, הפסקתי גלולות, הפסקנו הכל, וניסינו. הלכנו לרופא נשים אחד, אחרי שבעלי נבדק ואחרי שאני נבדקתי, הוא ישר קבע, אתם צריכים טיפולים, הסיכוי מאוד נמוך, אתם צריכים לבוא אליי למדיקל סנטר ושם נעשה טיפולים. ראינו אותו, אישית לא אהבתי את הרופא נשים הזה, אז החלטתי לפנות לרופא אחר. פניתי לפרופסור לפוריות, באנו באופן פרטי, שילמנו בכל פגישה 700 ש"ח, וזה לא כולל התרופות, אומנם את המרשם המרתי למרשם של הקופה אבל עדיין, כל סבב כזה עלה כ-800 ש"ח, לעיתים שילמתי באותו החודש כמה פעמים על הורמונים, גם כמובן שילמנו על ההזרעה עצמה, בקיצור בכל סבב כזה יוצאים בנזק של כמעט משכורת אחת שלנו. ההזרעות, כאמור, לא עבדו, אחרי שני נסיונות, החלטנו לוותר ולעבור למגרש של הגדולים, הפריה חוץ גופית.

בעלי, בתקופה ההיא, עבד מחוץ למשרד, היה נוסע ללקוחות, מתקן אצלם את המדפסות, פקסים, אז אחד מהלקוחות שלו היו אסותא, שם הוא היה בקשר מאוד טוב עם מנהל מחלקת הפוריות. יום אחד הוא שאל אותו אם הוא מכיר רופא טוב המומחה בטיפולי פוריות ואז הכרנו את המלאך דוקטור אריה ברקוביץ'. גילינו שהוא כל כך מבוקש, באים אליו מארצות הברית, אנשים מחכים אצלו שעות בקליניקה. היינו מגיעים בעשר בלילה לפעמים, ונשארים עד כמעט שתיים עשרה בלילה, כשבאים עוד אנשים לפגישה, בו בזמן שאנחנו מחכים מגיעים אנשים, אפילו כשאנחנו יוצאים מהמשרד שלו לאחר הפגישה אנחנו רואים שמגיעים עוד ועוד אנשים. הרצון הזה, הרצון העצום הזה לילד לא נחלש, להיפך, הוא רק התעצם עם כל טיפול, עם כל זריקה. אז הגענו לאותו רגע מכונן, לאותו רגע מדהים ומושלם, לרגע הגילוי שאני בהריון. לאחר שבועיים של כסיסת ציפורניים, של מתח בלתי נדלה, התחיל אותו היום בדקירה אחת של האחות בקופת החולים, הנה הגיע הרגע, רגע האמת. בעבודה לקראת שתיים בצהריים לא הפסקתי לבדוק את עצמי, אם יש סימנים, אין סימנים, אוייש אני עצבנית בטירוף כמו לפני מחזור, יצא לי חצ'קון, כמו לפני מחזור, טוב, התוצאה בטח תהיה שלילית. הגיעה השעה, ואז ראיתי את את המספר הכי נפלא שראיתי איי פעם, בטא - 49, באותו היום, צעקתי, צרחתי, רקדתי, השתוללתי, אני בהריון!!!!!!!!!!!!

לאחר מכן, התחילו להן תשעה חודשים של פלא מתמשך, ילד מתוק שלי, אני חיכיתי לך במשך תשעה חודשים, קבעתי פגישה עם הרופא שעזר לנו להביא אותך, ואז נכנסתי לתוך דייט, דייט מקסים, דייט מרגש, דייט שבו ראינו את הנקודה הכי מתוקה בעולם, אתה. קבענו עוד כמה פגישות איתך, לאט לאט ראינו תמונות שלך, ואז בדייט אחד מרגש, התחלנו לשמוע את פעימות הלב שלך, מנגינה מרגשת. זאת הייתה פגישה מרגשת במיוחד, זאת הייתה תקופה מרגשת, מתוק שלי, אני עברתי תהומות, חציתי נחלים, עברתי ימים ואוקיינוסים, רק בכדי שתגיע עד אליי, והגעת. ביום שישי, מרגש במיוחד, אתה יודע, יום לפני הלכתי לסדר את הגבות, הלכתי לסדר את עצמי בכדי שאני אוכל לקבל אותך כמו שצריך. זאת הייתה תקופה מופלאה, מרגע הזמן שגיליתי שאני בהריון, לא הפסקתי לדבר אלייך, אהבתי לשיר לך, אהבתי מאוד לשים לך מוזיקה ולראות אותך רוקד לפי המוזיקה. לקראת הלידה החלטתי לשמוע את השיר של אריק איינשטיין "אמא", ואז אתה אהבת אותו והתחלת לרקוד, אז החלטתי להשמיע לך מספר פעמים בכדי לראות אותך רוקד. אתה יודע, אני ואבא שלך אהבנו ללכת למוקד נשים, אלו היו הרגעים הקסומים שלנו ביחד איתך, אנחנו חיכינו בחוץ, לצד האגמון שיצרו שם, מלא בדגים, אהבנו לקנות לי משהו לאכול, בדרך כלל זה היה קרואסון שקדים, ואז עם הפירורים להאכיל את הדגים. אז מקסימון שלי, אמא שלך ואבא שלך חיכו הרבה לרגע שבו נוכל לפגוש אותך, הפגישה שלנו התחיל ביום שישי, עם ירידת המים, ועד לשבת בבוקר, אותה שבת שאתה כל כך אוהב, כי אנחנו הולכים כולנו תמיד לאכול בורקסים שסבתא שלך מכינה, גם באותו הבוקר סבתא שלך הגיעה עם הלידה שלך, והביאה לנו בורקסים. אז מתוק שלי, אני אוהבת אותך, אפילו שלפעמים אתה משגע לי את השכל, כמו אתמול שאני אומרת לך שתלך עם המטפלת שלי בכדי שתחליף לך חיתול, אז אתה מצביע עליי ואומר לי "הטלתי עלייך קסם, את לא יכולה לזוז", אני אהיה מאחורייך בכל מה שתבחר, אני אתן לך עצות כשתרצה. גם כשלא הייתי איתך כשהייתי מאושפזת אני עדיין איתך.

אז נכון מתוק שלי, לא הכל הלך חלק, והדרכים שלנו מלאות במהמורות. אז נכון שהיינו מההתחלה עם בעיות, בהתחלה שלי, אחר כך גילינו שיש לך עיכוב בהתפתחות, שיש לך גמישות יתר, אז נלחמנו בשבילך לקבל טיפולי פיזיותרפיה. נלחמנו בשבילך שתקבל את כל הטיפולים הדרושים, אז עברנו איתך טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, טיפולי שפתי. נלחמנו עבורך לקבל גן טיפולי, אומנם בתחילה ברווחה הציעו את זה, אבל אז הבנתי מה זה אומר והחלטתי שכאן אני לא מוותרת ואני נלחמת עד שתקבל את הטיפולים ואת הגן שמגיע לך. הצלחנו, קיבלנו את כל מה שרצינו ואני שמחה על כך. הטיפול עובד מצויין, המקסימון הקטן הזה מתפתח כל כך יפה. אתה ילד מדהים, נכון שלעיתים יש תקלות, אבל כמו כל ילד, אתה שובב, מתוק, משגע את השכל במתיקות שלך, האימרות שלך מדהימות אותי, במיוחד כאלה שאתה עושה דברים שאני לא מסכימה ואז מביא לי משפט, תחכי רגע, אני עסוק בטאבלט. איש עסקים קטן שכמותך, מעפעף לי עם הריסיים הענקיים שלך, מחייך לי את החיוך הקסום שלך ואז אני נמסה. אז ילד מקסים שלך, אני מאחלת לך שהמהמורות שהיו לנו בתחילת הדרך ייעלמו, שתמצא את דרך הזהב שלך. שתצליח בכל שתעשה, שתגשים את כל משאלות ליבך. אני אולי לא תמיד אהיה שם לצידך, אבל תדע לך שאני תמיד איתך, אתה תמיד במחשבות שלי, אני עושה הכל שיהיה לך רק טוב, אני מנסה לא לעטוף אותך בצמר גפן בכדי שתוכל גם ללמוד מהטעויות שלך. אני מנסה לא תמיד לעזור לך, כן זה אינסטינקט אימהי שכזה, ישר לרוץ ולתת לך את כל מה שאתה רוצה, אבל זאת טעות, כי כמו שאמרו לנו במהלך הטיפולים הפיזיותרפיסיטים, זה שאסור לי לעזור, אלא לתת לך להגיע לצעצוע במקום שהצעצוע יגיע אלייך. אבל אני כאן בשבילך, ככל אימת שאני אוכל לעזור, אני כאן, אני כאן לעמוד מאחורייך, אני כאן בכדי שלא תיפול, אתה הקסם שלי, הקסם שיצרתי בתוכי, הקסם שבא אליי בבוקר ואומר לי "אמא בואי לסלון", הקסם שאוהב להתרפק עליי, שאוהב שילטפו אותו, אתה הוא אני כשהייתי קטנה, אני ממש רואה את עצמי בך, הפינוקי הזה, זאת אני, החיוך ושמחת החיים שיש בך, זאת אני, ההצגות שאתה עושה, כמו אז שנפלת ואז במשך מספר ימים בכית לנו, עם דמעות, ולי נשבר הלב בהתחלה, אבל לאט לאט הבנתי שהכל הצגה, הכל לצורך תשומת לב, כן כמוני, גם אני בתור ילדה זייפתי כאבי בטן כי רציתי שאמא שלי תפנק אותי, תחבק אותי ותלטף. אז מתוק שלי, אני איתך לאורך כל הדרך.

אל תפסיקו להאמין

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

קוביית רשימת הרשומות
קוביית קישורים
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל 4 בבוקר לא נרדמת אלא אם צויין אחרת