00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחת נחשון מטיילת

מוסקבה ניו יורק – היום השלישי – 23 באוקטובר 2014

הלילה ישנתי טוב והתעוררתי כשהתחיל להאיר היום, בסביבות שבע וחצי בבוקר. ככה נראה הנוף מחלון החדר שלנו בקומה העשירית. מימין ומשמאל אלה שתי תחנות רכבת גדולות. בשמאלית ממוקמת גם תחנת המטרו שלנו. באמצע יש כביש רחב, מסילות חשמלית, מעברי חציה והמוני אנשים בתנועה בכל שעות היום והלילה, ברכב וברגל...

היום אני מפנקת את עצמי בגופייה חדשה שרכשתי אתמול בבסטה בתחנת הרכבת התחתית. זכיתי בחולצה נקייה אחרי יומיים! הידד! (זה פחות מגעיל ממה שזה נשמע.. קור אימים, לא מזיעים וכו' אבל עדיין).

גורל המזוודה עדיין לא ידוע. השמועות מספרות שהבוקר תנחת בטיסה מקרסנויארסק שבסיביר, ומתישהו במהלך היום או הערב, תגיע אלי למלון.

ביציאה מהמלון לרחוב פוגש אותנו בוקר בהיר וקפוא. יורד קצת שלג אבל שונה מזה שהיה אתמול. הפתיתים אתמול היו רכים ומסתחררים. היום הם חדים, זריזים ובוהקים באור השמש הקפואה, כמו זכוכיות. "שלג נצנצים". נדמה לי שפעם שמעתי שבאיסלנדית יש 30 מילים שונות לשלג לסוגיו. הגיוני.

הבוקר אנחנו נוסעות לשוק איזמיילוב  שוק מזכרות גדול שממוקם קצת מחוץ למרכז העיר

http://goeasteurope.about.com/od/russia/p/izmaylovomarket.htm

תחנות המטרו יפות. עמוסות, צפופות, סואנות... ויפות.

נסיעה קצרה ואנחנו מגיעות. היום בהיר, השמיים נקיים מעננים, הטמפרטורה היא 11- מעלות וזה אומר שהקור נושך 

ככה נראית הכניסה לשוק.

השוק חצי ריק היום (או חצי מלא. תלוי מאיזה צד מסתכלים surprise  ) רק חלק קטן מדוכני המזכרות פתוחים. המוכרים מסדרים סחורה ומקפצים מרגל לרגל בקור המקפיא. הגענו קצת מוקדם מדי...

מאחר והשוק עוד לא מאורגן לקראתנו ואנחנו עדיין לא אכלנו ארוחת בוקר, אנחנו שמות פעמינו לאיזה מלון שנמצא שם ליד אוכלות ארוחת בוקר (מגוונת אבל די דוחה) ובעיקר מפשירות.

אחרי שהפשרנו לגמרי, אנחנו חוזרות אל השוק. עושות סיבוב בין הדוכנים. המגוון מצומצם ודי מהר אנחנו מחליטות מה בא לנו. כל רכישה כרוכה בהסרת הכפפות לצורך הוצאת כסף מהארנק... סיוט. זו גם הסיבה שיש יחסית מעו צילומים... הכל נורא יפה, אבל העינוי שבהסרת הכפפות, מכריע.

הדוכן השווה ביותר, ללא ספק, הוא זה של מטפחות וצעיפי הצמר היפהפיים. אנחנו עומדות שם שעה ארוכה, למרות הקור המקפיא, בניסיון להחליט מה הכי בא לנו... (כשבעצם בא לנו את כולם surprise )

האצבעות כבר ללא תחושה, האף נוזל והלחיים אדומות. אפילו כפות הרגליים מתחילות לעקצץ מהקור, למרות גרבי הסקי שהצלחתי לדחוף בתוך הד"ר מרטנס... יאללה. מספיק.

עמוסות בשקיות אנחנו חוזרות למלון להפוגה והפשרה. אני בוחנת את המטריושקה החדשה שלי (כן, יקיריי.. לבובות האלה, שנאספות אחת בתוך השניה, קוראים מטריושקה. בבושקה זו פשוט סבתא indecision ). כזו בדיוק הייתה לי כשהייתי קטנה. הכי אהבתי את הבובה הכי קטנה, ה"תינוקת", זו שכבר לא נפתחת...

טלפון לאירופלוט בשדה התעופה מלמד אותנו שהמזוודה אכן במוסקבה (devil ) אבל טרם נאספה מאולם איסוף הכבודה ואין לדעת מתי תגיע אלי ( angry )... אלה החיים.

אחרי מנוחה קצרה במלון אנחנו יוצאות לאכול צהריים בסניף הסמוך של רשת "יולקי פלקי" (בתרגום חופשי – אשוחים ומקלות שזה מין ביטוי כזה ברוסית... wink ). המסעדה מעוצבת מקסים, הבורשט טעים להפליא והשמחה גדולה.

ככה נראית המסעדה מבחוץ, עם הלוגו הירוק-צהוב. http://www.elki-palki.ru/moskva/

וככה מבפנים -

לאחר הצהריים קבענו שוב עם סרגיי, הנהג העשוי ללא חת. יש לו וואן מרווח, ויותר חשוב - מחומם... cheeky

הוא אוסף אותנו מהמלון ויחד אנחנו יוצאים לנסיעה בעקבות ההיסטוריה המשפחתית שלנו. הסיור באוטו חמים ומהנה הרבה יותר מהליכה בחוץ, אין ספק. סרגיי מסביר לנו המון על הדברים שרואים בדרך והנסיעה נעימה ומעניינת.

גם כאלה דברים רואים בזמן הנסיעה ברחובות מוסקבה הפקוקים עד זוועה -

זה הבית בו גרו ההורים שלי, כשנולדתי אני. הדירה שלנו הייתה בקומה השמינית. רואים את המרפסות הקטנות? אז, לפני 40 שנה, הן לא היו סגורות ואמא שלי מספרת שהייתה משכיבה אותי בעגלה, עטופה היטב, במרפסת הפתוחה, בקור החורף המוסקבאי... זה לא הפך אותי חסינה לקור... אני עדיין קופאת פה! cheeky

וזה הרחוב שלנו מלדיוז'ניה אוליצה. אם מפנים את המבט במורד הרחוב, אפשר לראות את הבנין הגבוה של אוניברסיטת מוסקבה. אבא ואמא למדו באוניברסיטה והיא הייתה ממש במרחק הליכה מהבית.

זה הבית בו גדלה וחיה אמא שלי מאז גיל 9. מאז עזבה המשפחה את הבית ברחוב ארבאט, ועד אחרי שנישאה. 

סבא וסבתא המשיכו לגור בבית הזה בעצם עד שעזבו לארה"ב, לפני 40 שנה, קצת אחרי שעזבנו אנחנו לישראל.

הסיור בנבכי המשפחתולוגיה מרגש ומרתק, אבל הקור לא מאפשר להיות הרבה זמן מחוץ לרכב.. אנחנו יוצאות, מצלמות, מתרגשות ו... בורחות חזרה לחימום surprise

בהמשך אנחנו עוברים ליד בנין האוניברסיטה של מוסקבה, שם אבא ואמא שלי כאמור, למדו שניהם, בפקולטה למתמטיקה. גם הבנין הזה הוא אחד משבעה הבנינים הגבוהים של סטאלין. למעשה, הוא הגבוה מבין השבעה... הוא נראה מקסים.

אנחנו ממשיכות בסיור הרכוב עם סרגיי. סיור במוסקבה הלילית, המוארת. עוברות בארבאט החדש, המואר והמודרני, בכיכר האדומה וליד הקרמלין.

ככה נראה ה"גום", מואר בלילה - 

ובאדיבות סרגיי, עצירה אחרונה (רק לרגע, ובלי מעיל... cool) כדי לצלם את הצילום היפה הזה לכיוון גשר האבן.

אחרי חמש שעות של טיול משותף סרגיי מוריד אותנו לא רחוק מהמלון ואנחנו סוגרות עוד יום מוצלח, שוב ב"יולקי פאלקי", אותה המסעדה מהצהריים.

קינוח של לביבות גבינה, עם שמנת חמוצה וריבת תות. אחרי זה נשאר רק למות. או לחילופין, ללבוש שוב את המעיל-צעיף-כובע-כפפות ולנסות לצלוח את 300 המטרים עד למלון בלי כוויות קור cheeky

למזוודה עדיין אין זכר. התקשרנו למחלקת השילוח, או איך שלא קוראים לזה... אין להם מושג איפה המזוודה, אליהם היא לא הגיעה... מהמם. עכשיו כבר איבדתי סבלנות וצרחתי קצת על הפקידה שאיתרע מזלה להיות זו שענתה לטלפון. מעבר לפורקן המסויים שהצרחות סיפקו לי, זה לא היה יעיל במיוחד. הבחורה האומללה הבטיחה שאם נתקשר מחר בשמונה בבוקר, היא אישית תדאג להעביר אותנו למנהל שלה שאולי (!!!) יידע משהו.

ככה זה.

 

לילה טוב ממוסקבה indecision

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל משפחת נחשון בתנועה אלא אם צויין אחרת