00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחת נחשון מטיילת

מוסקבה ניו יורק – היום הראשון – 21 באוקטובר 2014

 

טוב, אז אנחנו פה.

האמת שהייתה יופי של טיסה. שאפו לרוסים... מטוס חדש וגדול מהסוג שבדרך כלל אנחנו מכירים בטיסות טראנס אטלנטיות, מרווח, מסכים אישיים... אין תלונות. ראיתי סרט, אכלתי ארוחת ערב, קראתי קצת ו... הגענו. מגניב.

ואז ביקורת דרכונים.

כאן כבר אין שום ספק שהגענו לרוסיה... קודם צריך לגשת אל הפקידה שבודקת דרכונים אחת אחת... אסור יחד. כל נוסע לבד. ואז ננזפתי על ידי הפקידה חמורת הסבר על שלא חילצתי את הדרכון מעטיפתו.. אבל ממש ננזפתי "נו, איך אני חושבת שהיא יכולה לעשות את העבודה שלה ככה?!..." בשיא הרצינות cool

 וברור שהיא מדברת איתי ברוסית, הפקידה. כאילו אין שום אפשרות שמישהו שאינו דובר רוסית מנסה להיכנס למדינה. אחר כך מתחילה סאגה אינסופית של בחינת הדרכון מכל הכיוונים (!!!) עם זכוכית מגדלת ופנס (!!!). ולא די בזה... אחרי הטקס הזה הפקידה ביקשה שאקרא לה מה שכתוב על כריכת הדרכון (יש שם איזה טקסט לפיו "דרכון זה הינו רכוש מדינת ישראל" יאדה יאדה...). קראתי. ותרגמתי לרוסית. כן... אני. תרגמתי. לרוסית. חי נפשי. ועדיין לא סיימנו... היא הבחינה, הגאון, שנולדתי ברוסיה ומלמלה כל מיני דברים כמו "אז את בכלל רוסיה" ו "הם פשוט לקחו אותך מכאן בגיל שלוש וזהו..."  ואז היא שיתפה באבחנה המרגשת הזו את הקולגה שלה שמעבר לזכוכית... הזוי. כשהגיע התור של אמא שלי לעבור את בדיקת הדרכונים הכי שיפוטית ביקום, הפקידה אמרה לה משהו כמו "התחתנת, ילדת ילדים וברחת..." עד עכשיו לא הצלחנו להחליט  אם זה היה בכעס או בהערכה... cheeky

המממ... ברוכה הבאה לרוסיה! (סוג של.)

הייתי כל כך המומה ומבודרת מההתנהלות הזו שכשהלכנו לכיוון מסוע איסוף המזוודות, אמרתי לאמא שהבלוג פשוט כותב את עצמו... אמרתי, ולא ידעתי מה אני אומרת. עדיף היה שאשתוק... wink

המזוודה של אמא הגיעה. יופי. ואז היה נדמה שגם שלי מגיעה, אבל כשהורדנו אותה מהמסוע, אמא שלי מייד הבחינה שהיא קטנה מדי, המזוודה. זו באמת הייתה מזוודה *כמו* שלי. אותו דגם ואותו צבע, פשוט קטנה יותר. מישהי אחרת (ברור שזו בחורה... המזוודה בצבע סגלגל מהמם...) עשתה טעות ולקחה את המזוודה שלי. שלה נשארה בודדה על המסוע בשדה frown

אז הלכנו לדלפק האבדות... דיברנו עם פקידה (נחמדה ויעילה. הידד!) מילאנו כמה וכמה (וכמה!) טפסים. החתמנו כמה ניירות בדלפק המכס. השארנו כתובת. וטלפון. ועוד כתובת... ועכשיו נשאר רק להחזיק אצבעות. וגם להתפלל לא יזיק -  שהבחורה תגיע מהר ליעדה. שתגלה  במהרה שהיא טעתה. שתרצה מאוד את המזוודה שלה ותמהר להחזיר את שלי לשדה. שיביאו את שלי למלון במהרה בימינו אמן... וזהו. זה הכל.  אנחנו אופטימיים.

סרגיי הנהג הסבלני חיכה באולם מקבלי הפנים. אחרי ההרפתקאות שלנו, שמחתי לראות אותו כאילו היה  אח אובד... פיפי אחרון (כי כדאי, יש פקקים וניסע בערך שעה וחצי...) ואנחנו באוטו שלו. הנסיעה עברה בנעימים. סרגיי מספר לנו כל מיני דברים על מוסקבה ועל הדרך. מנדב שפע טיפים ובכלל מבדר אותנו לא רע. כשהוא חונה ליד המלון, אנחנו יוצאות אל הקור המקפיא שבחוץ... אה. כן. 3- מעלות. מהמם.

המלון, הילטון מוסקבה לנינגרדסקייה, נהדר. הוא ממוקם בבנין בעל חשיבות היסטורית, באחד מבניני "שבע האחיות", 7 המגדלים של סטאלין.

http://www3.hilton.com/en/hotels/russian-federation/hilton-moscow-leningradskaya-SVOHFHI/index.html?WT.mc_id=zMWWAAA0EA1WW2DMH3Meta4DGGeneric7GW842004&utm_source=intlmeta&utm_medium=intlmeta&utm_campaign=intlmeta

בשנת 1947, לציון 800 שנה למוסקבה, החליט סטאלין להעתיק מהניו יורקרים, ולבנות שבעה מבנים ענקים שניתן יהיה להבחין בהם למרחוק. הרעיון היה להעברת מסר של עוצמה, כוח, יציבות, עושר, יופי והלל לשלטון הקומוניסטי. סטאלין בנדיבותו הרבה העניק בתים זהים במתנות גם למדינות שנמצאו תחת שלטון ברית המועצות, למשל לפולין. קו הרקיע של מוסקבה משובץ בשבעה  ה"צ'ופצ'יקים" של שבעה גורדי השחקי היפהפיים הללו. 

אנחנו מקבלות חדר יפה ומרווח בקומה העשירית, עם נוף לכוון תחנות הרכבת ואורות העיר שמתחתינו ואנחנו מרוצות.

ככה נראה הלובי המוזהב והמחופה שיש - 

מזוודה אמנם אין לי אבל לפחות פיג'מה יש. מזל, מזל שברגע האחרון החלטתי להכניס כותונת לילה לטרולי, "למקרה שהמזוודה לא תגיע" laugh

מקלחת. תה (קניתי הבוקר בחנות התבלינים בגדרה חליטת סיידר... מכיוון שהמזוודה כבר הייתה סגורה, דחפתי את השקית בטרולי. הידד! יש תה!) ותכף נשכב לישון.

לילה טוב ממוסקבה indecision

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל משפחת נחשון בתנועה אלא אם צויין אחרת