44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מערכה שלישית

וויפלאש

במקור: Whiplash

במאי: דמיאן שאזל
שחקנים: מיילס טלר, ג'יי. ‏קיי. סימונס, מליסה בנואה
שנה: 2014
אורך: 106 דקות 
ז`אנר: דרמה
 
לאחרונה ראיתי בפייסבוק ובאינטרנט הרבה אנשים שטוענים ש'וויפלאש' הוא סרט מדהים, מה ששיכנע אותי כמובן ללכת לראות אותו. האם הסרט מצדיק את התשבוחות הללו?
 

בואו נראה...

אנדרו (מיילס טלר) הוא מתופף ג'אז מוכשר שלא רוצה להיות עוד סתם מתופף ג'אז מוכשר אלא ה-מתופף, זה שלאחר מותו ייזכר כאגדה בתחום מתופפי הג'אז. לכן הוא מתאמן במרץ בתיפוף. לאנדרו אין כמעט חיים חוץ מזה: הוא ביישן, נטול חברים (אין לו צורך בזה) ופה ושם הוא הולך לסרטים עם אבא שלו. חוץ מזה הוא מקדיש את כול חייו לתיפוף.

במטרה להגשים את חלומו, הוא נרשם לאקדמיה למוזיקה יוקרתית בניו יורק. הוא לומד עם עוד כמה אנשים תחת אימתו של פלטשר (ג'יי. קיי. סימונס), מורה שגורם למפקד מ'פול מטאל ג'אקט' להיראות כמו איש נחמד למדי. פלטשר הוא מורה מרושע ומשפיל שיעשה הכול כדי למצוא את האומן הבא, גם הוא על הדרך ירמוס אחרים ויגרום להם לאבד את הטעם בחיים.

בין פלטשר ואנדרו מתחוללת מעיין סוג של מערכת יחסים חסרת רחמים של מורה ותלמיד. אנדרו יעשה הכול כדי להרשים את פלטשר, או לפחות לגרום לכך שהוא לא יעיף אותו מכול המדרגות.

'וויפלאש' הוא סרט טוב מכול כך הרבה בחינות שאין לי מושג מאיפה להתחיל. ראשית כול, הסרט הוא אינו סיפור מרגש על עלייה לגדולה והגשמת חלומות אלא הוא על מישהו מוכשר שמנסה להיות אפילו יותר מוכשר, גם אם הוא על הדרך יוותר על דברים חיוניים בחייו. בנוסף, זהו סרט הבז לבינוניות. במהלך אחד הקטעים הכי טובים בסרט פלטשר אומר לאנדרו כי המילים הכי מסוכנות שאפשר להגיד למישהו הם 'כול הכבוד', כיוון שהם מעודדות את היוצר לא להתאמץ ליותר מזה. פלטשר רוצה להיות זה שיגלה את הדבר הבא בתחום המוזיקה ואנדרו רוצה להיות הדבר הבא בתחום המוזיקה. הסרט דן בצורה מעוררת מחשבה בשאלה עד כמה רחוק אנשים ילכו כדי להפוך לאגדה. אחרי שהסרט נגמר חשבתי המון על הנושא הזה.

'וויפלאש' הוא גם אחד הסרטים הכי אינטנסיבים שראיתי לאחרונה. קטעי התיפוף מצולמים ברובם בקלוז אפים המשרים תחושת מחנק, זיעה ולחץ והם מהירים וקצביים ברמה של סצנת אקשן מושקעת מאוד. קטעי התיפוף כול כך אינטנסיבים שבסוף כול קטע כזה הייתי צריך לנשום מרוב מאמץ, כשבעצם רק הסתכלתי על אנדרו מתופף.

בנוסף, 'וויפלאש' מאוד מזכיר את 'ברבור שחור' הנהדר עם נטלי פורטמן. שניהם מאוד אינטנסיבים ושניהם עוסקים במישהו שרוצה להיות הכי טוב בתחום שאין לי שמץ של מושג או עניין בו. אך בעוד 'ברבור שחור' השתמש בגימיקים של פנטזיה ואימה כדי להעביר את המסר שלו, 'וויפלאש' נשאר כולו בתוך המציאות. אין בו פנטזיות או סיוטים, מה שהופך אותו להרבה יותר מדויק וטוב.

כול מי שמדבר על 'וויפלאש' מדבר בעיקר על מיילס טיילר ועל ג'יי. קיי. סימונס. יש עוד שחקנים בסרט, אבל כמעט כול הסרט מתמקד רק בשניהם. על סימונס אין לי מה להוסיף על מה שכבר אמרו עליו: הוא מטורף, הוא משפיל והוא אדיר בטירוף. זוכרים את ההופעה משוללת הרסן של לאונרדו דיקפריו מ'הזאב מוול סטריט'? אז סימונס אוכל אותו בלי מלח.

אבל התגלית האמיתית עבורי בסרט הזה הוא מיילס טלר. עד עכשיו לא התייחסתי אליו ברצינות כי הוא הופיע בעיקר בקומדיות קולג' מטופשות (וגם הפרצוף הקצת בלתי נסבל שלו לא עזר לי להתייחס אליו ברצינות), אבל בסרט הזה הוא מספק הופעה יוצאת מן מהכלל. הוא מצליח להיכנס לדמות הלא פשוטה שהוא מגלם ולתת לה חיים. כשהוא רוצה להצליח וכשהוא מביע רגשות אני האמנתי לו. הוא שיחק ממש טוב ואני מקווה שהוא ייקח על עצמו עוד תפקידים כאלה בעתיד.

הסיבה שמאוד מאוד אהבתי את הסרט היא שהרגשתי מאוד מחובר לדמות הראשית. בדרך כלל אני מוצא את עצמי מעט מרוחק מדמויות בסרטים, אבל ב'וויפלאש' הרגשתי מחובר לחלוטין לאנדרו. רציתי בטובתו, התעצבתי כשהוא מעד והיה לי אכפת ממנו. זה בעייני הישג עצום שהופך את הסרט לממש טוב.

בשורה התחתונה, 'וויפלאש' הוא סרט מדהים. חוויה קולנועית אינטנסיבית ביותר שכדאי לכול אחד לחוות אותה. עכשיו ברשותכם אני אלך להתאמן על התופים הדמיוניים שלי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עוף בשומשום אלא אם צויין אחרת