11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

היער השחור - חלק שישי - יום שכולו טעמים בחבל אלזס בצרפת

02/11/2014

היום השביעי לטיול - יום חמישי - 25.9.14 - חבל אלזס בצרפת

הבוקר אני מתעוררת בהתרגשות גדולה. היום נוסעים לצרפת!!! אחד משיאי הטיול מבחינתי. כבר בבוקר מתנגנים על שפתיי שנסונים צרפתיים ״no je ne regrette rien..."

הג׳פס מוביל אותנו בבטחה דרך פרייבורג, ולפי הטיימר ממש לא רחוק, ממש אוטוטו אנחנו כבר שם, שרים שנסונים צרפתיים, שותים יין ורוקדים בין גפנים. 

ובכן, לא כל כך מהר...

מעבר גבול גדול לפנינו, אנחנו מלאי התרגשות, מגיעים אל סף מעבר הגבול, והנה.... מחסום!!! מעבר הגבול חסום. שיפוצים. אין יוצא ואין בא (אלא אם כן אתם רוצים לעבור ברגל או באופניים). אין שלטים שמודיעים על כך מראש, אין הכוונה למעבר גבול חלופי, אין בודקה עם שוטר שיוכל להסביר לנו מה לעשות... ככה פשוט.... מה עושים?

אנחנו ועוד כמה ישראלים עם ספר כתום ביד, תוהים לאן לפנות....

פונים לקיוסק קטן המוכר עיתונים בגרמנית וסיגריות. בקיוסק עומדת גברת נחמדה בגיל העמידה הטוענת תחילה כי אינה מבינה אנגלית. בסוף, בראותה את מצוקתנו, אנו פותחים מפה והיא מסמנת לנו איפה נמצא מעבר הגבול הקרוב ביותר. ממש לא רחוק, מרחק של חצי שעה. אנחנו מנסים להאכיל את הג׳פס בשמה של עיירה צרפתית הנמצאת מעבר לגבול של המעבר החדש, אך הג׳פס, להכעיס, מנסה שוב ושוב להחזיר אותנו למעבר הגבול החסום.... מעצבן. השעון מצידו, מתקדם לו לאט אבל בקצב, במן התגרות, חריצת לשון, הנה כך זולג לו היום שכל כך חיכיתם לו. לא תעברו את הגבול, לא תראו את הארץ המובטחת!!!

 אך לא אנחנו נתייאש מאיזה ג׳פס עלוב שיודע לתכנת את עצמו רק לנקודה אחת! לאט לאט, מתקדמים מנקודה לנקודה לפי המפה, חצינו לבסוף את הגבול על גשרון אשר לדעתי, מקימיו, ייעדו אותו מקסימום למעבר אופניים או בהגזמה לעגלת איכר עם חמור. אבל מה אכפת לנו? עברנו?! הרדיו התחיל לדבר צרפתית?! זה מה שחשוב! מכוונים את הג׳פס לכיוון לשכת התיירות בקולמאר, חוזרים לשיר שנסונים צרפתיים, וממשיכים הלאה. 

ולכם, מתכנני הטיול הבאים ביער השחור: בדקו אם מעבר הגבול הגדול שליד פרייבורג פתוח, לפני שתכוונו ג׳פסכם אליו, עצה קטנה ממני. 

בגלל העיכוב, הגענו לקולמאר בשעות הצהרים, דבר שקיצר מאד את היום...

קרוב לעיר העתיקה בקולמאר יש כמה וכמה חניונים. מחנים את הרכב בחניון. בלשכת התיירות צריך לקנות מן כרטיס חניה שעולה כ 2 יורו. זה כרטיס נחמד, עם מן שעון כזה. עליכם לכוון לשעה שבה אתם מתכננים לעזוב את קולמאר. אם קרה וטיולכם התארך, תצטרכו לחזור לרכב ולכוון שוב את השעון. שיטה קצת מוזרה... עושים פיפי בסופרמרקט הסמוך הנמצא קרוב ללשכת התיירות, בדרך הרגלית אל העיר העתיקה. בלשכת התיירות אנו מקבלים מפה עם מסלול סיור רגלי מומלץ. יוצאים לדרך. מיד רואים מולנו את צי רכבות התיירים המחכות לתיירים שרוצים לערוך סיור ממונע בעיר. אנחנו בוחרים בסיור ברגל ולדעתי עושים בחוכמה רבה. העיר העתיקה של קולמאר יפיפיה. אחד המקומות היפים ביותר שביקרתי בהם. פשוט כך... מבנים עתיקים מתקופת ימי הביניים, סמטאות צרות מרוצפות אבנים, חנויות קטנות ומעוצבות, מסעדות, בתי קפה, וגם כל מיני חנויות ייחודיות: בולנז׳רי (חנות לחמים), פטיסרי (קונדיטוריה), ביסקוויטרי (בחיי... מאפיה רק לעוגיות), פרומז׳רי (חנות גבינות), בראסרי (מסעדה), נוגטרי (חנות לממכר ממתקי נוגט) ועוד ועוד חטאים נפלאים...

במקרה, הגענו גוועים ברעב!!!!

ההתחלה מהרגע הראשון מבטיחה. רחובות צרים, בתים נמוכים בנויים בסגנון ימי הביניים עם קורות עץ כדקורציה ותמיכה. 

מתחילים בבולנז׳רי פינתי עם סנדוויצ׳ים נפלאים עשויים מבאגט טרי והרבה דברים טובים בפנים וקפה מצוין. 

 

אנחנו נהנים ממיני סנדוויצ׳ים , קישים ועוד, ומחליטים לקינוח לחזור קצת אחורה לחנות ה״ביסקוויטרי״ שראינו, המוכרת עוגיות בלבד, ולקנות שם את הקינוח לארוחה זו.

 

קונים קופסת עוגיות מקרון צבעוניות, נימוחות בפה, ומתענגים... תוך שניה הקופסה נותרת ריקה...

ממשיכים לסייר בעיר העתיקה, היפה בערים שטיילתי בהם. עם המפה או בלי, פשוט ללכת לאיבוד בין הסימטאות הציוריות, להיכנס לכל מיני חנויות מיוחדות ומושקעות כמו חנות השוקולד הזו (לא, זו לא חנות לכלי כתיבה...)

 

חנויות כלי בית מהממות, חנויות צעצועים מיוחדות, ומה לא...והמון אוכל ושמחת חיים. בכל פינה יש שוק שמוכרים בו כל מיני שמונצע׳ס, איזו חגיגה!!!

טעימות מקולמאר היפה: סימטאות, ״ונציה הקטנה״ אזור ובו תעלות מים יפיפיות, שוק האיכרים הנחמד (בו קנינו בקבוק יין סופהדרך, ועוד...)

 

 

הידעתם שיש דבר כזה פרעצל - סופגניה?

 

 

אפשר להבין שפשוט לא שבענו, הסתובבנו וטעמנו ושטינו ורחרחנו, ושמחנו, וצחקנו, ונכנסנו ויצאו, ופשוט לא רצינו ללכת משם. 

ברחוב גם פגשנו איש רב מזל, ישראלי לשעבר המתגורר במקום מזה 35 שנה (!!!). הוא שמע אותנו מדברים עברית וניגש אלינו. נראה צרפתי לחלוטין, ואמר שהוא מתגעגע לארץ. איך אפשר להתגעגע לארץ כשאתה גר בקולמאר??? אני הסתובבתי לי שם ולא חשתי אפילו לא צביטה קלה של געגוע...

בדרך חזרה עוד עצרנו גם בגלידריה מצויינת, ולמרות שהבטן כבר כמעט והתפקעה מהפרעצלים והמקרונים והיין וכו׳ וכו׳, לא יכולנו לעזוב את קולמאר בלי גלידה מעולה בטעמים מיוחדים. וכך, מבושמים מעט, שמחים ועליזים, התגלגלנו בחזרה אל הרכב עם תכניות (מיותרות בעליל) להמשיך ולהסתובב באלזס. 

קולמאר:

ציון: 

כתובת מרכז המבקרים: rue Unterlinden 4, מומלץ להגיע למרכז המבקרים ולקחת מפה של העיר. 

תכניתנו היתה להגיע לטירה הימי ביניימית או קניגסבורג שהומלצה בספר ״המשפחה המטיילת״. שמנו בג׳פס את הכתובת המופיעה בספר. נסענו בנוף יפיפה בין כרמים ויקבים

 הנה הטירה אי שם על ההר, ואנחנו נוסעים בינות לכרמים

אך אל הטירה לא הגענו... הג׳פס משום מה התעקש שבכתובת הנ״ל יש...כנסיה....

הנסיעה לכנסיה אמנם עוברת בכפר יפיפה, בסמטאות צרות צרות ומתפתלות, אך, מה נגיד, יפה כמה שיהיה, אנחנו רצינו לטבול קצת רגלינו במימי טירה אמיתית. 

לצערי, היינו עייפים. ניסינו לעקוב אחר השלטים הרבים המובילים לטירה, אך איכשהוא אנחנו לא הבנו אותם והם לא אותנו... התייאשנו ופנינו לסייר בכפר הציורי ריקוויר. 

טירת או קניגסברג:

אתר אינטרנט: http://www.haut-koenigsbourg.fr/en/

הכפר ריקוויר, באמת יפיפה, אם כי מאד מתוייר. קטן יותר מהעיר קולמר. יש בו רחוב ראשי מרכזי אחד, ולאורכו חנויות ומקומות לאכול. נחמד, אך אחרי קולמאר קשה להתרשם ממנו. קולמאר הרבה יותר חווייתית ויפה בעיני. לאורך הרחוב ישנן חנויות של כלי קרמיקה מקסימים ״כמו פעם״, חנויות מפות תחרה לבנות, וחנויות של בגדים לבנים שמשום מה אופנתיים באזור. ישנן חנויות לממכר בשרים המוכרות את המאכל המקומי ״שוקרוט״: בשר משומר בצנצנת עם כרוב ועוד כל מיני דברים. (לפי הריח שלא היה אהוב על ילדיי, נראה כי הבשר הנמכר הוא בשר ארנבים... וגם הבובה הבאה אשר עמדה בכניסה למעדניה שמכרה שוקרוט לא השאירה מקום לספק...)

קנינו עוגת קוגלהוף מסורתית לארוחת הערב, וגם קצת גבינות מקומיות. 

בעודי יוצאת מאחת המעדניות המקומיות, הופתעתי ושמחתי לראות חברה מהעבודה!! עולם קטן! כמה נחמד לראות אנשים מוכרים מהבית devil

לאורך הרחוב חנויות מיוחדות: חנות סכינים מעניינת, נוגטרי - חנות לממכר ממתקי נוגט, וגם החנות המפורסמת לממכר קישוטי קריסטמס.

 

הערב החל לרדת והחנויות בריקוויר החלו להיסגר זו אחר זו. נאלצנו לעזוב את חבל אלזס היפה, אך יש לי הרגשה שלא לזמן רב. אנחנו, מבחינתנו, עוד נחזור!

Riquewihr

ציון: 

  

  

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת