00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של ממן

קוד חופשי

הבלוג של ממן

מה בן-אדם צריך?" הכריזה יום אחד, אחרי הכפית הראשונה של המנה האחרונה. "לא הרבה: משהו מתוק לאכול, וסיפור לספר, וזמן ומקום, וגלדיולות באגרטל, ושני חברים, ושני ראשי הרים, על האחד לעמוד ועל השני להביט. ושתי עיניים לבדוק בהן את השמיים ולחכות."  - מאיר שלו מתוך יונה ונער.

קוד חופשי

סבתא מסעודה

כבר יותר מחצי שנה שלא ביקרתי בבלוג, הספקתי לסיים תיכון, לסיים טירונות ולהתחיל את דרכי בצבא.

השנה האחרונה הייתה לא קלה, איבדתי כמה אנשים יקרים ללבי. בפוסט האחרון, כתבתי קצת על דודה בתיה שנפטרה מסרטן.

לא אחרי הרבה זמן, נפטר גם דוד שלי, דוד נסים הגיבור, גם הוא מהמחלה הארורה.

יצא לי לכתוב קטע קצר, ורציתי לשתף:

 

כל בוקר שישי הייתה קמה סבתא מסעודה, קצת יותר שמחה מבדרך כלל.

שמה על ראשה את המטפחת, ונזכרת בריח של אמה.

יורדת לסלון, ומפעילה ברדיו-דיסק הישן שלה, שירים עיראקיים.

כאלה של אום כולתום ופריד אל אטרש. כאלה שהתנגנו בלבה כל ילדותה.

ואז הייתה מתחילה לנענע, סבתא מסעודה, מקבלת בגופה את קדושת השבת.

הייתה אומרת לי "יא בינתי, תוציאי את הכרוב מהמקרר, היום נעשה ממולאים". ואני עושה כדבריה.

בידיה העדינות, שמלטפות כל לילה את ראשי, מפרידה את העלים.

כשהייתה ממלאת את העלים, ומגיעה למרכז הכרוב, הייתה אומרת, "זה החלק שאיציק הכי אוהב. הלב של הכרוב".

ואת החלק הזה ממלאת באורז ובשר, והרבה אהבה.

כי היא אהבה במיוחד את איציק, הבן שלה, כמו אהבת רבקה את יעקב.

דאגה לו כמו לילד קטן, אפילו כשכבר לו בעצמו היו ילדים קטנים.

איציק היה מגיע, כל שישי בשעה הקבועה, וסבתא מסעודה הייתה מחבקת אותו חיבוק שלא נגמר.

ואז היה יושב לאכול מהממולאים שהכינה, ואומר לה, "אח יא מאמא, סלאם אידק, אבל מה, קצת מלוח יצא".

והיא הסתכלה עליו, חייכה ואמרה, "מה לעשות יא אבני, אני מאוהבת. מאוהבת בך."

אבל בבוקר השישי הזה, התעוררה סבתא למציאות אחרת.

המחלה הארורה לקחה את דוד איציק, הבן של סבתא מסעודה.

אפילו שהיה אמצע מאי, השמיים בכו. גם לאלוהים היה עצוב.

סבתא מסעודה קמה, והכינה לכבודו סיר ממולאים. כשהגיעה אל לב הכרוב, הלב שלה, נשבר מבפנים.

והדמעות שלה נגנו אום כולתום, ישר אל תוך הסיר.

באתי לידה במטבח, וטעמתי ככה עם הכף, היא אוהבת שאני טועמת,

ובחיוך קצת שמח קצת עצוב, לחשתי לה, "יא סיתי, היום טעים במיוחד. רק מה, קצת מלוח",

והיא חיבקה אותי חזק ואמרה, "מה לעשות, אני מאוהבת",

הסתכלה לשמיים והוסיפה, "והאהבה שיש לי אליך תימשך גם לעולם".

 

יהי זכרך ברוך, גיבור שלנו. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל 22maman אלא אם צויין אחרת