22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

וורוצלאב 2014

אך החלו הרשמים מברלין ומדרזדן  ומהמלחמה האחרונה  לשקוע, וכבר ארזתי את תרמיל הטיולים שלי, ויצאתי אל סדנת הייעוץ ההדדי השנתית שלי בשרודבורוב, ליד וורשה. זוהי סדנה שעניינה החלמה ממלחמה. זו כבר הפעם השישית שלי, ואני מקווה להמשיך לנסוע לשם עוד שנים רבות. כל כך טוב לי שם. כמו בארבע הפעמים הקודמות, חיברתי לסדנה כמה ימים של טיול בפולין.

בחרתי בוורוצלאב כיעד לנסיעתי, לאחר שקיבלתי המלצות עליה מכמה מידידיי הוירטואליים הפולנים, וגם מאנה השניה, אשה שפגשתי בלובלין, ונשארתי איתה בקשר וירטואלי. אנה אמרה שאחיה חי בוורוצלאב, ואם אסע לשם, כדאי לי לפגוש אותו. עניין נוסף שהיה לי בוורוצלאב בא מרומן המתח "שעת העקרבים" של מארק קרייבסקי, שעלילתו מתרחשת בעיר זו. כמו שיודעים קוראיי הותיקים, אני אוהב לטייל בערים שמתוארות בספרים שקראתי, ואני אוהב לקרוא ספרים שמתארים ערים שטיילתי בהן.

הפעם, קיוויתי להוציא לפועל תכנית שאפתנית שהגיתי בשנה שעברה: לקחת שניים מששת אחייניי האהובים אתי לוורשה, ולעשות איתם קאוצ'סרפינג, כלומר, להשתכן אצל קאוצ'סרפרים וורשאיים לכמה ימים, ולהראות ליקיריי את העיר שאני כל כך אוהב. שני האחיינים האלה, לקראת סוף שנות העשרים שלהם, הביעו בעבר התעניינות בקאוצ'סרפינג שלי, אחד אפילו נרשם לאתר ואירח פעם מישהי. חשבתי, שזו יכולה להיות הזדמנות מגניבה להתקרב אליהם. אחד אמר שיחשוב על זה, ובסוף אמר לא. השני התלהב ואמר כן. תכננתי לטוס איתו לוורשה, לטייל איתו כמה ימים, ואז ללוות אותו לטיסה ארצה, להמשיך לסדנה שלי, אחר כך לנסוע לטייל בוורוצלאב, לחזור לוורשה, ומשם לחזור ארצה. שניים עשר ימים בסך הכל.

בתחילת השנה התחילה חברת וויזאיר ההונגרית להפעיל טיסות לואו קוסט בין נתבג לוורשה, ואני התלהבתי למחשבה, שאטוס הפעם לוורשה בטיסת לואו קוסט. לא שאני לא יכול להרשות לעצמי טיסה סדירה, אבל מוצא חן בעיניי הקטע של טיסה בלי ארוחה, בלי עגלת דיוטי פרי, בלי תכנית בידור רעשנית על המסכים הקטנים. טיסה שקטה, לאנשים שלא צריכים כלום, חוץ מאשר שיביאו אותם ממקום למקום בנוחות. הצעתי לאחיין שלי שניפגש ונלמד ביחד איך מזמינים כרטיס דרך האתר של וויזאייר. רציתי שיבצע את הפרוצדורה באופן עצמאי, שהרי את הקטע האחרון של הטיול הוא צריך לבצע לבד. לא היה אכפת לי לשלם לו על הכרטיס, בכל זאת זה לואו קוסט, אבל לא רציתי שהוא יהיה תלוי בי. אבל בשלב הזה, הוא התחיל לגרור רגליים ולהמציא תירוצים. ראיתי שככה, והזמנתי כרטיס לעצמי, לפי התכנית המקורית. אם יתעשת ויזיז את התחת, מה טוב. אם לא, אני כבר אמצא לי דברים כייפים לעשות בוורשה ובסביבתה גם לבדי. וורשה דומה מאד לתל אביב בעניין הזה, תמיד יש משהו מעניין לעשות.

ואז התחיל מבצע "צוק איתן", ואני קיבלתי אימייל מחברת וויזאייר. הטיסה שלי לוורשה מבוטלת, ואם אני רוצה, יש מקום בטיסה אחרת, כמה ימים קודם. ששה עשר ימים בחו"ל זה קצת הרבה בשבילי, אז צלצלתי למוקד הטלפוני של וויזאייר כדי לברר אילו אפשרויות נוספות יש לי. הסתבר שאין לי. הם מבטלים את הקו, ובכלל מצמצמים את פעילותם בישראל. או שאקח את ההצעה שלהם, או שאבטל את ההזמנה, והם יחזירו לי את הכסף. ביטלתי את ההזמנה, הם החזירו לי חלק מהכסף. כבר לא היה לי כח להתעקש שיחזירו את כולו. בשלב הזה שמחתי שאני לבד בסיפור הזה, ולא צריך לערב את האחיינים שלי, שגם ככה לא גילו התנהגות בוגרת במיוחד. הזמנתי במקום זה טיסה סדירה ב"אל על", ליום שלפני הסדנה. היא אפילו לא הייתה יקרה בהרבה מזו של וויזאייר, 1071 שח במקום 868 שח.

אני מספר את כל זה רק כדי להסביר, מדוע טיילתי בפולין אחרי הסדנה רק שלושה ימים. הייתה תכנית גדולה, היה זיון שכל רציני, ביטולים ושינויים, עד שבסוף כבר לא היה לי כח לחשוב על כל העניין מחדש, להוסיף עוד ימים בסוף במקום אלה שהורדתי בהתחלה. גם התכנית שלי לעשות קאוצ'סרפינג בוורוצלאב לא עלתה יפה. שלושה מארחים שפניתי אליהם, וכבר הסכימו לארח אותי, ביטלו מסיבות שונות. השאלות שהעליתי בפורום של וורוצלאב באתר קאוצ'סרפינג נענו בקיצור, ובלי ההתלהבות שהורגלתי אליה בפורום של וורשה. הזמנתי לי מקום באכסניה. בדיעבד, זה דווקא יצא טוב, האכסניה הייתה ממוקמת טוב יותר מאשר הבתים שבהם הוצע לי להתארח, וכנראה הייתה גם נוחה יותר מהם.

בכל זאת, לא הייתי לבד בוורוצלאב. היקום זימן לי שני מארחים: דורוטקה וטומאש. דורוטקה היא חברה של חברה של אהובה, בת זוגי. אהובה עבדה פעם עם אשה פולניה, במקור מוורוצלאב, שחיה כאן בארץ. איך היא הגיעה לארץ, זה כשלעצמו סיפור יפה, אבל לא אספר אותו עכשיו. רק אומר, שגם דרך אהובה שמעתי סיפורים על כמה שוורוצלאב נהדרת, וכשהחלטתי לנסוע לשם, אהובה קיבלה מהחברה ההיא שלה את הפרטים של דורוטקה. דורוטקה לקחה אותי מהתחנה המרכזית של וורוצלאב בשבת בצהריים, טיילה איתי, ישבה איתי במסעדות, וביום ראשון גם הפגישה אותי עם החברים שלה. היא גרושה טרייה, וזה סוף שבוע שהיא בלי הבן שלה. אז הבנתי, שיש לה סיבות משלה לרצות להיות עם מישהו, חוץ מהרצון לעשות טובה לחברה של חברה. אני הרי הייתי במקום הזה.

את טומאש הכרתי דרך פורום "תרבות פולין" כאן ב"תפוז". הוא מבוגר ממני בתשע שנים, פולני עם אהבה גדולה ליהדות ולישראל, למד עלינו הרבה, שהה כמה תקופות כאן בארץ ולמד עברית. עכשיו הוא מארגן ומדריך טיולים בפולין. הוא רוצה להראות לישראלים, שיש לפולין הרבה מה להציע מעבר למסלול השגרתי בין וורשה לקרקוב, מסלול שעובר דרך קברי צדיקים, עיירות שנעזבו, גיטאות ומחנות מוות. נפגשתי איתו ביום שני בבוקר, וביליתי איתו יום כייפי, שכלל כמה מהמקומות שלא הספקתי לראות עם דורוטקה. משניהם שמעתי סיפורים מעניינים, שלא קראתי עליהם באתרי התיירות ברשת, וגם לא שמעתי בסיורים המאורגנים שנרשמתי אליהם. את האח של אנה לא פגשתי, בסופו של דבר, ועל כך קצת חבל לי.

 

 

 

וורוצלאב היא עיר בדרום מערב פולין, כחמש שעות נסיעה באוטובוס מוורשה. היא יושבת על נהר האודר, בפולנית הוא נקרא אודרה. הנהר נובע בסודטים המזרחיים שבצפון מזרח צ'כיה, וזורם צפון מערבה דרך דרום מערב פולין, יחד עם נהר הנייסה, שמתחבר אליו מדרום, הוא מהווה את הגבול בין פולין לגרמניה, עד לשפך הנהר המאוחד בים הבלטי. ההיסטוריה המתועדת של וורוצלאב מתחילה בעיירה ימי ביניימית על אי בארכיפלג של איים בנהר האודרה, בלב חבל ארץ ששמו שלזיה התחתונה. וורוצלאב החליפה ידיים כמה וכמה פעמים באלף ומשהו שנות קיומה. תחילה הייתה עיר סלאבית, שעברה משליטה צ'כית לשליטה פולנית ובחזרה. אחר כך הפכה חלק מהאימפריה האוסטרית של בית הבסבורג. במאתיים השנים שקדמו למלחמת העולם השניה, וורוצלאב הייתה עיר גרמנית ושמה ברסלאו. בסוף המלחמה, הסובייטים גירשו ממנה את כל תושביה הגרמנים, ויישבו במקומם את הפולנים שהם סילקו מאוקראינה ומהארצות הבלטיות. הרומן "הר החול" של יואנה באטור מספר את סיפורה של משפחה פולנית שהועברה מערבה לשלזיה, והשתכנה בבית שתושביו הגרמנים גורשו ממנו. לא ייפלא, אם כן, שהנוף העירוני של וורוצלאב הזכיר לי יותר ערים גרמניות מאשר ערים פולניות. יש בו משהו חמור, מאופק, פרוטסטנטי.

האי שממנו התחילה העיר וורוצלאב נקרא אוסטרוב טומסקי, ועליו שוכנת עד היום הקתדרלה הגדולה שלה. מאוסטרוב טומסקי נבנו גשרים אל האיים האחרים בארכיפלג, ועל אחד הגדולים שביניהם נבנתה העיר העתיקה. בלב העיר העתיקה נמצאת כיכר השוק, ה rynek, שהיא עד היום האטרקציה התיירותית המרכזית של וורוצלאב, זו שמופיעה בעמוד השער של כל מדריך תיירים וכל אתר אינטרנט. במפות עתיקות אפשר לראות שתי תעלות מים שמקיפות את חומת העיר העתיקה, פנימית וחיצונית. אבל מאז כבר חרבה החומה, התעלה הפנימית יובשה והפכה לרחוב טבעתי שמקיף את העיר העתיקה, ומן התעלה החיצונית נותרו שרידים בלתי מרשימים בעליל, רצף של תעלות צרות שמזכירות את הירקון באיזור שיכון בבלי. גם התעלה שחצצה בין אוסטרוב טומסקי לבין הגדה הצפונית של האודרה יובשה זה מכבר, אוסטרוב טומסקי שוב אינו אי. אבל כשמטפסים לראש המגדל של הקתדרלה, או לראש המגדל של כנסיית מריה מגדלנה, עוד אפשר לראות את האודרה זורמת באפיקים שנותרו פתוחים, ואת הגשרים שמחברים בין האיים שנותרו בה. עכשיו כשאני כותב על זה בעברית, אני שם לב שכשאני קורא לנהר אודר, אני מתייחס אליו בלשון זכר, וכשאני קורא לו אודרה, אני מתייחס אליה בלשון נקבה.

מוקד שני של אטרקציות תיירותיות נמצא מזרחית לעיר העתיקה, באי ושמו ביסקומין. שם נמצא את "היכל המאה", מבנה ארכיטקטוני מודרניסטי מרשים מתחילת המאה העשרים. למבנה הזה יש גם סיפור מעניין. הוא נבנה בשלהי ימי הרייך הגרמני השני, ב 1913, לציון מאה שנים למפלת צבאות נפוליון לפני הכח הגרמני העולה. בתחילת ימי הרייך השלישי הוסב שמו של המבנה ל"היכל העם", וכשגירשו הסובייטים את הגרמנים, הם השאירו את אותו השם, רק מתורגם לפולנית. כשהשלטון הקומוניסטי פינה את מקומו למדינה הפולנית הדמוקרטית של היום, החליטו לחזור לשם "היכל המאה", כדי לשכוח ולהשכיח גם את הגרמנים וגם את הסובייטים. ההיכל משמש כיום לקונגרסים ואירועים. בצמוד אליו יש אגם, ובו מופע מזרקות נחמד. במזג אוויר יפה, אפשר לשבת במסעדה שבקומת הקרקע של היכל המאה ולהביט במזרקות. משם אפשר להמשיך לגנים היפאניים או לפארק צ'יטניצקי. המטייל האירופי או הצפון אמריקאי, אולי אין לו רבותא בגנים בוטניים או בפארקים עירוניים מעין אלה. אבל לי, הישראלי, שרגיל ברוב ימות השנה לנוף יבש בגוני צהוב-חום-אדום, כזה שרק בחורף מתכסה בקצת עלווה ירוקה, אני, רק תשאירו אותי על שביל בין העצים הירוקים והגבוהים האלו, בין תעלות המים הכחולות-ירקרקות, ועל האדמה המעלה ניחוח לח. יותר מזה אני לא צריך.

בכל אחד משני המוקדים האלו אפשר להסתדר ברגל, אבל כדי להתנייע מאחד לשני, יש להשתמש בתחבורה הציבורית. אתרי האינטרנט מעתירים שבחים על רשת התחבורה הציבורית של וורוצלאב, אבל אני לא הצלחתי להתמצא בה, ונעזרתי לשם כך בידידיי הפולנים. לא הצלחתי להשיג מפה טובה של קווי האוטובוס והחשמלית, והסתבכתי עם המכונות לממכר כרטיסים בכרטיס אשראי שממוקמות בכל אוטובוס ובכל חשמלית. מצד שני, לכו דעו, אולי אלמלא יכולתי לסמוך על ידידיי, אילו הייתי חייב ללמוד איך עושים את זה, אולי הייתי מצליח בסופו של דבר.

 

[אני בפארק צ'יטניצקי]

 

שלושה ימים הם פרק זמן מתאים לטיול בוורוצלאב, אפילו יומיים יספיקו אם הולכים על לוח זמנים לחוץ, אבל מי שיש לו רק יום אחד, ייטיב לעשות אם ייקח את היום הזה בין צהריים לצהריים, לא מבוקר עד ערב, ויתארגן על לינה בעיר העתיקה של וורוצלאב, סמוך לכיכר השוק. כי לעת חשיכה, נדלקים פנסי התאורה על הגשרים ועל מגדלי הכנסיות, הם משתקפים במימי הנהר, ונחמד מאד לצאת שוב אל אותם רחובות ואל אותן סימטאות שכבר תוירו באור יום, ולראות כיצד הם נראים לאור הפנסים. גם האנשים של הערב אינם האנשים של היום, כמובן.

דבר אחר שנחמד לעשות בעיר העתיקה, ודווקא השכם בבוקר, הוא ללכת בעקבות הגמדים, ה Gnomes. פרנסי וורוצלאב פיזרו בעיר העתיקה ועל הגשרים פסלי מתכת שחורים של גמדים בתנוחות שונות ומשונות, ובלשכת התיירות בכיכר השוק אפשר לקבל מפה של העיר העתיקה עם ציון מקומותיהם, ועם הסבר מה כל אחד מהם אמור להביע. כשקראתי על זה לראשונה באינטרנט, זה נראה לי כמו מלכודת תיירים מהסוג הכי מאוס, כזו שאיזה קופירייטר המציא לבקשת מחלקת התיירות של העירייה, כדי לייצר באז בקרב הורים שאין להם מה לעשות עם הילדים בסוף השבוע. אבל, מסתבר שמדובר במסורת אותנטית. אמנם חדשה יחסית, אבל אותנטית.

והנה הסיפור שסיפר לי טומאש: בשנים האחרונות של פולין הקומוניסטית צצה לה בוורוצלאב תנועת מחאה אמנותית בשם "האלטרנטיבה הכתומה". מדי לילה יצאו אלמונים ומרחו ליד בתי עסק בעיר העתיקה כתובות וכרזות המלעיגות על המשטר, וכשבאו שלוחי המשטר בבוקר ושאלו מי עשה את זה, אמרו להם שגמדים עשו את זה בלילה. טוב, מן הסתם, אתה לא באמת אומר דבר כזה לשוטר, אבל אחרי שהוא הולך, אתה אומר לחברים שלך, שזה מה שאמרת. מפה לשם, הפכו הגמדים לחלק מן ההווי העירוני. החייט הציב מחוץ לחנותו פסלון של גמד תופר במכונת תפירה, הסנדלר הציב גמד שדופק עקב לסוליה, ומחוץ לבנק הוצב גמד שמושך כסף מהקיר. אמנם אותם פסלונים מאולתרים פינו את מקומם מאז לפסלונים תעשייתיים סטנדרטיים, שניכר כי כולם נוצקו באותו מקום, ועדיין, הם נחמדים ומשעשעים, וגם אסתטיים. השכם בבוקר, כשהעיר העתיקה ריקה, רק אחרוני הבליינים יוצאים מהמועדונים וראשוני האזרחים מוציאים את הכלב לטיול, זה זמן מצויין לעשות סיבוב בעיר העתיקה בעקבות הגמדים.

 

[גמד בבנק]

 

עוד המלצה שיש לי למבקרים בוורוצלאב היא על הטיולים החינמיים שפועלים בה. גגלו Wroclaw free walking tours ותגיעו לדף בפייסבוק, שמציע סיורים רגליים באנגלית ובגרמנית. הסיורים יוצאים מכיכר השוק בעיר העתיקה, סיורים שונים בדגשים שונים, עם מדריכים שהם בדרך כלל סטודנטים למדעי הרוח. בברלין, אכלתי אותה כשניסיתי לאתר טיול כזה בכיכר פאריזר המלאה קבוצות תיירים, בלי שיהיה לי מספר הטלפון של המדריך. אבל בוורוצלאב, פשוט היה למצוא את המדריך עם הדגל, וסביבו קבוצה לא גדולה מדי של מטיילים, מרביתם צעירים. הצטרפתי לשני סיורים: אחד בעקבות מבשלות הבירה של וורוצלאב, שהסתיים במרתף בירה ממש מתחת לאכסניה שלי, וסיור בעקבות המורשת היהודית של וורוצלאב.

כמו בערים רבות בפולין, לא נשאר הרבה מהמורשת היהודית של וורוצלאב, ולכן, בסיור שומעים יותר מאשר רואים. רוצה לומר, מגיעים לאיזושהי נקודה באמצע הרחוב, ושם המדריך אומר לך, פה היה ככה וככה, ומספר לך סיפור. סיפור טוב, בדרך כלל. פרנסי העיר הבינו שיש ביקוש למורשת היהודית, ולכן הם שיפצו, ועדיין משפצים, כמה רחובות דרומית מערבית לעיר העתיקה, וקוראים לאיזור "רובע ארבע האמונות", כלומר, הרובע בו קתולים, פרוטסטנטים, אורתודוכסים ויהודים חיו יחד. הוא מזכיר קצת את פלורנטין. בלב הרובע נמצא בית הכנסת "מתחת לחסידה", בית כנסת קטן יחסית, ששרד את ליל הבדולח, משום שהוא נמצא בלב שכונת מגורים צפופה, ולכן הגרמנים פחדו לשרוף אותו. היום הוא משמש בעיקר לאירועי תרבות, ורק בחגים הוא משמש לתפילות של הקהילה היהודית הזערורית של וורוצלאב, 1000 איש לפי ויקיפדיה. בית הכנסת היה נעול כשהגעתי אליו בשבת, וגם כשהגעתי לשם ביום ראשון עם הסיור החינמי, אבל חזרתי לשם בשלישית עם טומאש ביום שני, ונכנסנו פנימה. אני שמח לבשר, שבית הכנסת הזה מעוצב ומקושט בטוב טעם, לא דבר קטן כשמדובר במוסד יהודי, והאבטחה בכניסה לא כוללת חיפוש גופני. בית הכנסת הגדול של וורוצלאב חרב ב"ליל הבדולח", ופרנסי העיר העמידו במקום מציבת שיש אפורה שמספרת את סיפורו, אף היא בטוב טעם.

יהודים חיו בוורוצלאב און אנד אוף בימי הביניים, מגורשים וחוזרים, נרצחים וקמים מאפרם. יש עדויות לחיים יהודיים בוורוצלאב כבר מהמאה השתיים עשרה, בעיקר מתעודות נוצריות. אני מניח שזה משום שלא ישב בה אף רב חשוב, ולכן לא נכתב עליה דבר במקורות יהודיים. במאה השש עשרה גורשו היהודים מוורוצלאב, שאז כבר נקראה ברסלאו, והורשו לחזור אליה רק לאחר מלחמות נפוליון. ומכאן ואילך גדלה הקהילה היהודית במהירות, ונהייתה אחת הגדולות והעשירות בגרמניה. בית המדרש הגדול לרבנים של ברסלאו, שהשתייך לאחד הזרמים הליברליים, היה ידוע בכל העולם היהודי הליברלי. יהודים תפסו מקום מרכזי בחיי הכלכלה והאקדמיה של העיר ושל המדינה כולה. בבחירות לרייכסטאג בשנות השלושים, המפלגה הנאצית קיבלה בברסלאו שיעור גבוה במיוחד של קולות המצביעים. אולי

לפני המלחמה חיו בברסלאו 30,000 יהודים-גרמנים. למרבה האירוניה, בשנות החמישים חיו בוורוצלאב 70,000 יהודים, יותר מכפליים ממה שחיו בה לפני המלחמה. אלו היו יהודים-פולניים, שרידי קהילות יהודיות מהשטחים שהסובייטים סיפחו לאוקראינה. אבל, גם הקהילה הזו נעלמה. גלים של אנטישמיות ברפובליקה הפולנית העממית דחפו את היהודים להגר מוורוצלאב, והקמפיין האנטישמי של 1968 רוקן אותה כליל מיהודיה. כיום, כשגילוי שורשים יהודיים ועיסוק בהם נהייה עניין אופנתי בפולין, גם בוורוצלאב יש פולנים שמגלים את יהדותם, ויש פולנים שמתעניינים בעבר היהודי של פולין. אלה ואלה משמרים את המורשת היהודית של וורוצלאב.

 

[בית הכנסת מתחת לחסידה]

 

טומאש שאל אותי איך אפשר לשכנע תיירים ישראלים לגלות את וורוצלאב, ולא הצלחתי לחזור אליו עם תשובה מגובשת. וורוצלאב באמת מקסימה, אבל להבנתי, לתיירים הישראלים צריך לתפור סיפור טוב בשביל לגרום להם לנסוע לעיר אירופית בינונית. ועוד לאחת, שלא נמצאת במרחק של שעה נסיעה לכל היותר מהעיר המרכזית, זו שהמטוס מישראל נוחת בה, שום רב חסידי חשוב לא קבור בה, וגם גטו לא היה בה. לא היו גיטאות בערים גרמניות. לכן, יהיה קשה לחבר את וורוצלאב כתחנה נוספת במה שמכונה "המסע לפולין", מסלול שכולל את וורשה, לובלין וקרקוב, וגם כך הוא ארוך ומעיק.

אלא אם כן ישתכנע משרד החינוך הישראלי לגרור את המתבגר הישראלי מקרקוב לוורוצלאב כדי לספר את סיפור כשלונם של החיים היהודיים בפולין הקומוניסטית, סיפור שממנו אפשר להבין, שאמנם השואה קרתה רק פעם אחת, ולעולם לא ניתן לה לקרות שוב, אבל יש הרבה דרכים אחרות להמאיס על יהודים את החיים באירופה. גם כשבהתחלה הכל נראה מבטיח ומלא תקווה, כמו שמדווחים לנו המצטרפים החדשים לגולת ברלין הצומחת. בסוף הרי תגיע תקופת שפל, ואנחנו יודעים לאן יופנה הזעם האירופי כשדברים יתחילו להשתבש. אבל טוב, נו, משרד החינוך הרי לא ישתכנע לקנות את הסיפור הזה, למרות שהוא סיפור ממש טוב. אני מניח, שגם פרנסי וורוצלאב לא כל כך רוצים לספר אותו, למרות שתמיד אפשר לגלגל את האשמה בכל מה שקרה בפולין הקומוניסטית על הסובייטים.

עם זאת, בעתיד הנראה לעין, נראה שוורוצלאב תסבול מהתדמית הגרועה שיש עדיין לפולין אצל ישראלים, כמקום מעיק שנוסעים אליו לבקר בבתי קברות ובמחנות המוות. דרך אחת לחמוק מהתדמית הזו, אני חושב, היא לחבר את וורוצלאב לפראג, שאותה כבר הצליחו למכור לישראלים כמקום רומנטי לחופשות סופשבוע. הרבה ישראלים מחברים חצי שבוע בפראג עם חצי שבוע בבודפשט, וטסים מבודפשט חזרה לארץ. היות שבודפשט נהיית מקום יותר יותר מגעיל בשביל יהודים, אולי וורוצלאב יכולה להיות תחליף מוצלח, כמו שרומניה ויוון החליפו את טורקיה כיעד לנופש זול. אם לא לחצי שבוע, אז אולי לטיול של יום אחד, באוטובוס שיוצא מהמלון בפראג בבוקר וחוזר אליו בערב.

חומר למחשבה.

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת