00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

מילקי ברלין. ברלין – תחנה אחרונה, צו חירום

על האנטישמיות

לחיות בישראל 2014

מחאת הברלין-מילקי מטלטלת אותי קשות. כמובן זה לא המילקי שנדמה לי שמעולם לא צרכתי, אלא זו ברלין. אני מקבלת ללא עוררין את הטענה שהמילקי יקר בארץ ושמחירו בברלין הוא בערך 10% מזה שבישראל. לא רק מילקי – כל סל המזון והשירותים בארץ יקר מאד, שלא לדבר על הפחד הדו חודשי מה יביא הפעם חשבון החשמל.

אין עוררין על הטענה הכלכלית חברתית אודות יוקר המחיה בארץ. מי אמר שקל כלכלית לחיות בארץ? הובטחה לנו אמנם ארץ זבת חלב ודבש, אבל מי אמר שזה יהיה בזול? וחשוב יותר מכך, מי אמר שתשקוט הארץ 40 שנה?

בקיצור, יקר ומסוכן לחיות בישראל.

בני גויס בצו 8 למלחמת צוק איתן על גבול עזה, במרחק של נפילת הפצמ"רים. אלוהים שמר עליו, צה"ל סיפק לו רק אוהל להגנה, לא חלילה מיגונית. הוא חזר הביתה בשלום וזה העיקר.

אנחנו מג'גלים בארץ בין הפסקת אש זמנית לבין מלחמה כרונית, וכמו כל מחלה כרונית זה עולה הון עתק. אבל באשר למונופול של חמשת היצרנים הגדולים בענף המזון, נתח הרווחים של רשתות השיווק. אני בעד מחאה חברתית כלכלית ועוד איך!!! באשר לחללי צה"ל מהמלחמה האחרונה, ולא רק בזו, ולפצועים אנושות ולנכים הקשים, שבגלל הדם נעזוב את הארץ? דם שווה יותר ממילקי. הרי אנחנו חיים כאן על קצה להב החרב המתהפכת וגן עדן נעול בפנינו לעולמי עד. האמת, שהוא כנראה לא מצוי בשום מקום אחר גם.

תת מודע קולקטיבי וארכיטיפים

קרל יונג (1875-1961), פסיכיאטר ופסיכו אנליסט שוויצרי נוצרי, הפריד את דרכו המקצועית מזו של פרויד, בפרט בכל הנוגע להבנת התכנים של התת מודע האנושי. הוא אינו נחשב כיום כשייך לזרם הפסיכואנליטי שמייסדו היה פרויד, אלא למייסד הפסיכולוגיה האנליטית, שהיא אסכולה נפרדת.

שני העקרונות המרכזיים בתורת התת-מודע שלו הינם "התת מודע הקולקטיבי" ותפישת הדימויים הפועלים בתת מודע זה, אותם הוא כינה בשם "ארכיטיפים".

מושג התת-מודע הקולקטיבי הוא מהפכני ביותר. הוא טוען למאגר חוויות אנוש ולזיכרון אנושי קולקטיבי המקשר בין התרבויות השונות והעובר מדור לדור. מדובר כאן על זכרון תרבותי בקרב בני אותה הדת, בקרב בני אותו הלאום, ויתרה מזו, מדובר על זכרון כלל אנושי קולקטיבי הטבוע בכל אדם ואדם והנושא בתוכו חוויות יסוד כלל אנושיות וידע שהאדם הבודד הפרטי אינו מודע בהרבה מקרים לקיומו בתוכו. התשתית האנושית האוניברסאלית הלא מודעת אין מקורה רק במפגשי תרבויות, אם כי גם לכך יש כמובן השפעה, אלא לדעתו זוהי מהות הנפש האנושית הסופגת ומטמיעה בתוכה רעיונות, תפישות, מידע ורגשות שכאילו "עפים עם הרוח". יוצא אפוא כי הזכרון האנושי התת מודע הקולקטיבי נושא בתוכו שאיפות, רצונות, מידע, נטיות וכישורים, כמו גם פחדים, כעסים ושנאה משותפים, ולמעשה משקף את מה שפאולו קואלו והאלכימיה כינו "נשמת העולם" לדורותיה השונים. יונג עצמו התעניין וחקר נפשית ורוחנית את נושא האלכימיה. לשיטתו, התת-מודע הקולקטיבי מוטבע באדם בצורת דימויים הקרויים "ארכיטיפים". פירוש המילה ארכיטיפ היא אבטיפוס, דגם תבניתי, אפשר אפילו לומר סטריאוטיפ. זהו דימוי או מושג אנושי כלל עולמי ראשוני מאוד בנפש האדם ועמוק מאוד שמקורו בזכרון האנושי לדורותיו והוא חוזר ועולה כסטריאוטיפ לאורך הדורות השונים בתרבויות השונות. דוגמא קלאסית לכך הוא הארכיטיפ של "האמא". מושג זה מתייחס לכל הרגשות, השאיפות וההתנהגויות המצופות מן האמא הטובה. בו בזמן חששותינו מן האם הרעה באים לידי ביטוי בסיפורים ובאגדות בדמות המכשפה או בדמות האם החורגת (כמו בסינדרלה, שלגיה וכו'). באותה מידה קיים הארכיטיפ של האבא ("לאבא שלי יש סולם\ מגיע הוא עד השמיים"), מושג המרפא או הכהן הגדול, הארכיטיפ של הזקן החכם, הארכיטיפ של הלוחם והמנהיג וכמובן הארכיטיפ שובה הלבבות של "האהבה הרומנטית" שהיא שמימית ונצחית לעד.

מגוון הארכיטיפים הוא רב ורק חלקו הקטן מודע לאדם. רובם שוכנים בתת מודע והם מנחים אותנו בתפישתנו את העולם, או באינטואיציות שלנו לגביו. כדוגמא, הבה נתייחס לארכיטיפ אודות הצועניה. מאודי לא פגשתי צוענים ואיני יודעת כמה מהם חיים כיום במצב של שבטים נודדים או שהתיישבו באופן קבוע באיזורי מחייתם. מכל מקום הארכיטיפ של הצוענייה מעלה בנו דמות יצרית מיסטית. בסרט דיסני "הגיבן מנוטרדם" מוצגת הצועניה המצוירת היפהפיה כמקור היופי, הפיתוי המיני, החוצפה והאומץ. הצוענים נתפשים כבני אדם בעלי דחפים מיניים חזקים, יצריים מאוד ותוקפניים. כמו כן מיוחסת לצועניות יכולת מיסטית של ראיה בכדור בדולח או קריאה בקלפים. כלומר, קיים כאן סטריאוטיפ שכמובן לא מייצג את כל בני האדם השייכים לשבטי הצוענים. מקורם של הצוענים בתת היבשת ההודית, גוון עורם כהה יותר ושפתם קרובה יותר לסנסקריט. כיום הם יושבי קבע בארצות אירופה השונות, ספרד, רומניה, בולגריה, טורקיה. לדוגמא, ריקוד הפלמנקו הספרדי הידוע הינו במקורו ריקוד צועני, ואין לנו אלא להודות על כך.

על האנטישמיות – הארכיטיפ האנטישמי

אנטישמיות היא בעיניי ארכיטיפ, כלומר זהו דימוי עמוק מאוד של התת-מודע הקולקטיבי האנושי המופנה כלפי היהודים מאז הופעתה של הדת הנוצרית. רק כדי לסבר את האוזן, העם היהודי מונה כיום כ-14 מיליון איש והם מהווים 0.2% מאוכלוסיית העולם. חשוב להדגיש – פחות מרבע אחוז מאוכלוסיית העולם. משהו כמו עיר סינית גדולה אחת. נשאלת השאלה מדוע מספר יהודים כה מזערי מעורר באופן חוזר ונשנה לאורך 2000 שנה גלים של עוינות ודחיה, בחוסר כל פרופורציה למספר הכמותי של היהודים בעולם. אם העם היהודי, שהנו דת ושורש אתני אחד אשר קיבל ב-200 השנה האחרונות צביון לאומי והפך להיות לאום-דת, הוא כה זעיר, מהו מקור ההזנה לאנטישמיות שהינה ללא ספק ארכיטיפ בתת מודע התרבותי הקולקטיבי, בעיקר של הנוצרים? מדוע בכלל יש צורך להתייחס למספר כה מועט של בני אדם?

לפי הארכיטיפ, נתפש היהודי כבעל תכונות תחמניות, גזלניות, חמדניות, רודף בצע (שיילוק של שיקספיר הרוצה את ליטרת הבשר של אנטוניו) ובו בזמן כערמומי, פיקח, בעל תושיה, ולא פחות מכך חכם וידען. הארכיטיפ היהודי הוא בעל תכונות מגוונות – ערמוני ונוכל יחד עם חכם ובעל ממון, ובשל השילוב הזה הריהו מסוכן ושנוא ויש לרדפו ולהשמידו. שנאת הזר והשונה קיימת בכל מקום ובכל תרבות בכל זמן, אך יש משהו באנטישמיות שהיא עקבית מאוד ומעבר לחילופי הזמנים והתרבויות, כאשר בעתות הזמן השונות יש ייחוס של תכונות מגונות המשתנות עם הזמן כלפי היהודי, אך העיקר הוא שתמיד יש סיבה לשנוא אותו. כבר בעת העתיקה היו סימני אנטישמיות, כנראה על רקע דתם המונותאיסטית ששללה את אלי שאר העמים והדתות – מגילת אסתר המתרחשת בפרס השולטת על 127 מדינות, מהודו ועד כוש במאה החמישית לפנה"ס מדברת על שנאת המן את היהודים ורצון להשמידם - "לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי ציווה עליה שלא תגיד" (אסתר ב' 10). ובאשר למרדכי עצמו, הוא עורר את חמת זעמו של המן, היות ולא כרע ולא השתחווה לפני המלך בהיותו יהודי. "ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשוורוש עם מרדכי" (אסתר ג' 6).

עם הופעת הנצרות לאחר צליבת ישו ולאחר ההתנצרות ההמונית ברומא במאה הרביעית לספירה, מקבלת האנטישמיות תנופה חזקה מאוד. לפי עניות דעתי נוצרה אנטישמיות כתופעה נגד העם היהודי על ידי ישו, במכוון, וכללית, עם התפשטות הנצרות לאחר מותו. לכך התייחסתי בסדרת הכתבות אודות ישו והברית החדשה, אך אחזור כאן על תמצית הדברים. ישו כיוון את עיתוי מותו ואת סגנון מותו (בצליבה) בידי הרומאים בחג הפסח, ככתוב מפורשות בברית החדשה. בברית החדשה נאמר בגלוי כי ישו סימן הרבה מראש את תלמידו יהודה איש קריות כתלמיד אשר יבגוד בו ואשר ימסרהו לרומאים. בכך סימן את היהודים כולם כעם בוגד ועוין לדת החדשה. בליל הסדר שקיים ישו עם תלמידיו הוא הפעיל על יהודה איש קריות את יכולתו המאגית והכניס אותו למצב של טראנס-היפנוטי, או אם נרצה, למצב דיסוציאטיבי (אדם שאינו מודע למעשיו). במצב זה ציווה ישו מפורשות על יהודה שיילך ויסגירו. יהודה איש קריות פעל כמהופנט וכאשר יצא מן הטראנס והתברר לו פשר מעשיו, הלך ותלה את עצמו (מתי כ"ז 3-5). ישו היהודי היה בקיא וידען בתורת ישראל כפי שהוא חוזר ומוכיח לאורך ספרי הברית החדשה. הוא מטיף, מרצה ומסביר את עקרונות התורה, הן בבית המקדש והן בבתי כנסת. לאחר צליבתו הפכו היהודים עבור הנצרות לארכיטיפ של הרוע, או בלשונו של יונג, לארכיטיפ של ה"צל". האדם שבאור הוא הנוצרי, וצדו האפל, הצל המלווה אותו תמיד מאחוריו, לעתים מלפניו, הוא היהודי ולפיכך מן הראוי לרדפו ולהשמידו. הבעיה כמובן עם המושג הארכיטיפי של הצל, שבמהותו צל לא ניתן להשמיד. צל נוצר על ידי האדם עצמו, יהיה מואר ככל שיהיה. האנטישמיות מאז צליבת ישו טבועה בתת מודע הנוצרי כסימן לבוגדנות כביכול של יהודה איש קריות. מבין 12 התלמידים נבחר אדם בשם יהודה להיות השליח לעניין הצליבה, וזהו לפיכך המקור הראשוני העמוק לאנטישמיות עד עצם היום הזה.

העולם המוסלמי בראשיתו לא ראה ביהודים אויב ארכיטיפי ולפיכך היו כלולים היהודים עבורו בתוך כלל הכופרים, נוצרים כיהודים חד הם עבורו, אשר על המוסלמים לבערם במלחמת קודש, הג'יהאד, מן העולם.

בקרב בני דתות שאינם נוצרים או מוסלמים לא התפתחה אנטישמיות מלכתחילה בעת החדשה, אך מאחר ומדובר בתת מודע קולקטיבי, כלל אנושי וכלל תרבותי הגיעו הדיו של הארכיטיפ היהודי גם למזרח הרחוק. בחלק מארצות המזרח הרחוק כגון סין או הודו נתפש היהודי דווקא כ"חכם". ליהודים במקומות אלו משויכת עד היום חוכמה וידענות והשאלה היא האם זהו חלק מהארכיטיפ היהודי שזלג למקומות אלו, או שאולי יש כאן משהו בתת מודע הקולקטיבי של העם היהודי ההופך אותו לחכם. טענה זו היא כמובן טענה גזענית פרו-שמית יהודית מובהקת ואני דווקא אוהבת אותה.

ארכיטיפ היהודי החכם

לרעיון של הג'ניוס היהודי אין כמובן שום ביסוס ביולוגי. אין שום כרומוזום המצביע על שוני פיזיולוגי כלשהו בין יהודים לבין שאר העולם. יחד עם זאת בהחלט ניתן לדבר על נורמות תרבותיות אשר עיצבו תת מודע יהודי קולקטיבי במשך 2000 שנות גלות. העם היהודי דבק 2000 גלות במסורת הלימוד והחוכמה וזה בעצם מה שהכחיד אותו כעם לא נכחד. השאיפה ללימוד בישיבה, הערכה לבקיאות, שינון, זכירה בע"פ והישגים אינטלקטואלים דתיים היוו שאיפת שיא יהודית בסיסית. בקיאות בתנ"ך, בתלמוד ובמכלול ספרי הקודש היוותה ערך גבוה ביותר, ובחברה היהודית לדורותיה נתפש התלמיד חכם, העילוי, כמשאלה האולטימטיבית של ההגשמה העצמית. עם הופעת תנועת ההשכלה ופריצת החילוניות לתרבות היהודית הופנתה השאיפה לידע ולימוד אינטלקטואלי כמובן גם למקצועות החילוניים. להלן הטענה הגזענית הפרו-שמית היהודית: כאמור מימדי העם היהודי בעולם הוא 0.2% מאוכלוסיית העולם. מאז חלוקת פרס נובל החל מ-1901, זכו בפרס 850 בני אדם, מתוכם 193 יהודים או יהודים למחצה. משמעות הדבר היא כי כ-22% מזוכי פרס נובל הינם יהודים – פי 100 משיעור היהודים באוכלוסיית העולם. יש למישהו הסבר לכך פרט לארכיטיפ הפסיכולוגי של השאיפה לידע שהוטבעה 2000 שנה בעם היהודי על ידי עצמו? מהיכן המושג אודות הג'ניוס היהודי? אין לכך הרי שום ממצא פיזיולוגי ביולוגי משום סוג שהוא ואף על פי כן זה מוכיח עצמו.

מחאת המילקי

כאמור, מחאת הברלין-מילקי מצמררת אותי. המילה "ברלין" כפרובוקציה השואבת התייחסות מהווה הצלחה שיווקית למחאה, כי קשה להישאר אדיש לה. אם זו הייתה מחאת אמריקה-מילקי הדבר לא היה מעורר הד. ממילא חיים בארה"ב 5.5 מיליון יהודים, אז עוד כמה אוהבי מילקי זה לא משנה (למרות שלפי התקשורת נדמה שכל איש שני באמריקה הוא יהודי – או לוביסט יהודי, או מדען יהודי או עשיר יהודי או שחקן יהודי, או סתם יהודי), למרות שהם מהווים פחות מ-2% מהאוכלוסיה. בגרמניה חיים כיום כ-120,000 יהודים. ברלין נחשבת לזולה בכל מימדי סל הצריכה מתל אביב ב-25%. האם כדאי בשביל הכסף לחיות בברלין חיים של פליט שאולי הם נוחים יותר כלכלית? האם האנטישמיות נמחקה מהתודעה העולמית ובעיקר הגרמנית? הנעלם הארכיטיפ היהודי הראוי לשמד? נעלמו הניאו-נאצים? אנגלה מרקל, הקנצלרית החכמה והנאורה של גרמניה, התגאתה בנאום שנשאה כי בגרמניה חיים כיום 100,000 יהודים. מבחינתה זוהי סליחה קולקטיבית. מבחינתי אלו 100,000 יותר מדי. העבירה על הצו האלוהי "זכור תזכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כה 17), והפסוק הקודם לכך "מלחמה לה' בעמלק מדור לדור" (שמות יז 17), כלומר גם בתודעה היהודית קיימים ארכיטיפים כמו עמלק לסוגיו השונים.

ילדינו נעקדים כדי להיות עם חופשי בארצנו. האם למען הכסף עלינו להוכיח את הארכיטיפ האנטישמי כי אכן היהודי רודף בצע ונחות ערכית ומוסרית? רילוקיישן לברלין?! לחזור לסיר הבשר? לחזור להיות הפליט היהודי הנודד?

זה מצמרר אותי.

ברלין תחנה אחרונה – הובילה לתאי הגזים רק לפני פחות מ-75 שנה. או כמו שאומר עליה לאונרד כהן "first we take Manhattan and then we take Berlin".  

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת