11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

היער השחור - חלק שלישי - מפל על נהר, שוקולד נהדר ומאד יקר - מפלי הריין וטעימה משוויץ

היום הרביעי - מפלי הריין, שפהאוזן ושטיין - אם - ריין - יום שני 22.9.14

התעוררנו לבוקר שטוף שמש. הרי היער השחור הירוקים הגיחו במלוא הדרם דרך החלון, עפופים עדיין בעננים של בוקר. ארוחת בוקר דשנה, ואחריה, הפעם אנחנו בדרך לשוויץ! לסמן עוד מדינה על מפת המדינות שביקרנו בהן. 

מרחק של פחות משעתיים נסיעה ואנחנו במעבר הגבול. כדי להבין שהבודקה הקטן עם השוטר המנומנם עם המדים החגיגיים זה מעבר גבול, צריך הרבה דמיון. 

השוטר די מתעלם מאיתנו, אבל לא אנחנו ממנו! אנחנו עוצרים את המכונית ונכנסים פנימה כדי לרכוש את מדבקת הנהיגה בשוויץ. בשדה התעופה, בסוכנות השכרת רכב הזכירו לנו שאם אנו מתכוונים לעבור את הגבול לשוויץ עלינו לרכוש את המדבקה. נותנים שטר של 50 יורו, ומקבלים נורא מעט עודף בפרנקים צרפתיים...200 ש״ח אגרה לנסיעה בכבישים ליום אחד. נדמה לי שקראתי במקום כלשהו שאם נוסעים רק למפלי הריין לא צריך לשלם. אבל לנו לא בא להיתקל בשוטר שוויצרי על הכביש ולהמר על קנס, ולכן אנחנו משלמים את הקנס מראש. 

אין ממש הבדל בין הנוף הגרמני לשוויצרי (למען האמת באזור מעבר הגבול הנוף פחות יפה מנופי היער השחור). השילוט בדרך למפלי הריין מאד ברור ומאיר עינים וכעבור זמן קצר אנחנו כבר מחנים את הרכב בחניון של מפלי הריין. דקות ספורות אחרי שיורדים מהחניון אל האתר, כבר רואים את המפלים במלוא הדרם עוברים בשצף דרך הסלע המפורסם. המראה מרהיב ביופיו ועוצמתו. 

ראשית אנו פונים לדוכן שמוכר כרטיסים לשיט אל האי. הסירה כבר עומדת מוכנה לקראתנו ואנחנו מיד קופצים עליה. ככל שמתקרבים לאי, שצף המים מתגבר, והמראה מרהיב. הסירה עוגנת למרגלות הסלע, ואנו עולים במדרגות אל פסגתו, אפופים בשצף המים. כמה מים...שיתרמו לנו קצת, לישראל הקטנטנה והשחונה...

אחרי שמתרשמים מהמפל המרהיב, מצלמים ומצטלמים, יורדים למטה וחוזרים בחזרה עם הסירה אל החוף הבטוח. ישנן כמה אפשרויות נוספות לתור את המפלים: לצעוד במסלול של כ 3 שעות לאורך נהר הריין (נפסל מיידית על ידי בני המשפחה) או לתור בטיילת קצרה המגיעה קרוב למפל ובחזרה (התקבל איכשהו). צעדנו על הטיילת, התרשמנו מאד מהמפלים, ופגשנו כל מיני מטיילים נוספים מסוגים שונים...

אחרי תצפית על המפלים מכמה זויות הנוער מיצה וביקש לאכול. לכן שמנו פעמינו אל העיירה הסמוכה ״הציורית״ ככתוב בספרים, הלא היא שפהאוזן. 

לאיש שלי ולי יש עניין לא סגור עם שפהאוזן. אחרי הצבא, כשכולם נסעו למזרח הרחוק או לדרום אמריקה, אנחנו עשינו את טיול התרמילים שלנו באירופה דווקא (תמיד היינו לא קונוונציונליים...). זה היה מן טיול שכזה, היה לנו כרטיס פתוח לנסיעה ברכבת לאן שנרצה באירופה. לא היתה לנו שום תכנית לטיול. ידענו מתי יוצאים ומתי חוזרים ומאיפה. מה בדיוק נעשה שם לא ידענו ולא תכננו. מה זה משנה? נהיה בחו״ל? נהיה ביחד? מה צריך יותר. טיילנו כמו Gabby and Debby. בכל בוקר (או אחת לכמה ימים) היינו מגיעים לתחנת הרכבת המקומית, בוחרים יעד מעניין באירופה, עולים על הרכבת ונוסעים. בלי לדעת לגמרי מה יש שם לראות, בלי לעשות חשבון אם זה רחוק(פעם נסענו ברכבת לילה מברלין לדנמרק) , עם המון פספוסים בדרך (פעם רצינו להגיע לניס שבצרפת והגענו למונפלייה, והכל בגלל כרטיסן צרפתי שאמר לנו בכעס ״ז׳ה נה פרלה אינגלז״ והותיר אותנו אבודים בצרפת...). היה כיף. בקיצור, לילה אחד הגענו לאכסניית נוער בשפהאוזן, במטרה לתור למחרת את מפלי הריין. כשהגענו האכסניה היתה ריקה ונטושה. משהו קצת מוזר. קיבלנו אולם ענקי מלא מיטות רק לשנינו. הכל היה נראה סבבה לגמרי כשהלכנו לישון. פתאום, באמצע הלילה נשמעה צרחה מקפיאת דם. רגע של שקט, ואחר כך עוד ועוד צרחות. הדם באמת קפא בעורקיי. הערתי את הגבר שישן שנת ישרים (הוא היה אחרי שירות צבאי בעזה של אז, והיה רגיל לישון עם צרחות. אני ששירתתי בצריפין, הייתי לגמרי לא רגילה לזה...). הדמיון עבד שעות נוספות. מה קורה כאן? רוחות רפאים? מקרה רצח בסגנון אגטה קריסטי באכסניית נוער נטושה? אונס? הגבר, למוד הקפצות מבצעיות באמצע הלילה היה מוכן מיד להסתער. עצרתי אותו בציפורני. בסוף, התערב בעל האכסניה. הסתבר, שבזמן שאנחנו ישנו, הגיעה לאכסניה חבורה עליזה של נערים, שקצת שתו לפני שהגיעו לאכסניה, וזה היה פשר הצרחות. 

את שפהאוזן עצמה זכרנו, לעומ זאת,  כמקום שוקק, צבעוני ועליז. 

ההתחלה נראתה מבטיחה. מצאנו חניון עם חניה ממש סמוך למרכז העיר העתיקה.

קראנו בספר ״המשפחה המטיילת״ על מסעדה מומלצת, שהיתה במרחק של דקה הליכה מהחניון. צעדנו אל המסעדה בבטן מקרקרת מרעב, ו...הפתעה! המסעדה היתה סגורה! מבט חטוף במסעדות שמסביב... כולן סגורות!!! היום יום שני, שעת צהריים, עיר תיירותית, למה שיהיה סגור?! אז מסתבר ככה זה, בצהרים השוויצרים בשלאפשטונדה, ושכל העולם יקפוץ להם!

מזל שהגענו עם גיבוי של המלצה לבית קפה מהטיפים של ״למטייל״. מצאנו את בית הקפה בקלות. כבר בכניסה עמדו על מגדל מגשים שלל עוגות שנראו מעולה. אבל אנחנו היינו רעבים. בכל המסעדה היה מלצר אחד דובר אנגלית עילגת. כל השאר לא שמעו על השפה האנגלית. בתנועות ידיים ושברי אנגלית הזמנו סלטים, סנדוויצ׳ים וקישים, כל אחד לפי טעמו (יש תפריט באנגלית). המנות שהגיעו נראו נפלא, וטעמן היה עוד יותר נפלא. ירקות טריים, הכל עשוי לעילא ולעילא! הדבר היחיד שקצת העכיר את האוירה היה המחיר... בתרגום לשקלים ארוחה לארבעה בבית קפה , זוכרים?! סלטים / סנדוויצ׳ים וגו׳, עלתה לנו למעלה מ 300 ש״ח.... אז לזה כנראה מתכוונים כשאומרים ששוויץ יקרה, ממש ממש ממש יקרה.... קינוח כבר לא התחשק לנו להזמין שם. 

אם מחירים יקרים לא מקלקלים לכם את התאבון, אז בית הקפה הזה בשפהאוזן ממש מומלץ:

 כך נראה בית הקפה מבפנים

פרטיו:

ארוחת צהריים אפשרות 2: 

vordergasse

 

Vordergasse 79, Schaffhausen CH-8200, שוויץ

לפני שסרנו לבית הקפה, הספקנו לעבור בלשכת התיירות (שהיתה סגורה, ולפי שלטיה למדנו על הפסקת הצהרים הארוכה הנהוגה במקום). מחוץ לדלת יש מעמד ובו מפות של העיר עם סימון של מסלול מומלץ. לאחר הארוחה, לקחנו את המפה והתחלנו להסתובב ברחובות היפים. המפה מובילה בין בניינים מעניינים ויפים בעיר ומספרת את סיפורם. אחרי 3 בניינים הנוער איבד עניין בבתי שפהאוזן וסיפוריהם. אני דווקא הייתי ממשיכה....

בזמן שתרנו את הבתים, בעלי החנויות בשפהאוזן החליטו בכל זאת לפתוח את חנויותיהם, בחושבם שאולי יוכלו להרוויח עלינו איזה 100-200 יורו לכוס מים. בבת אחת נפתחו כל החנויות והמסעדות והרחוב התמלא בהמון תיירים (איפה הם היו לפני שעה???). נכנסנו לחנות צעצועים נחמדה, אבל גולת הכותרת היתה חנות השוקולדים שלידה. זו היתה ההזדמנות שלנו לטעום שוקולד שוויצרי אמיתי. החנות שנכנסנו אליה היא מן ״בוטיק שוקולד״ עם יצירות שוקולד שגורמות לרייר רק מלהסתכל עליהן. כל אחד בחר לו מעדן שוקולד אחר. מכולם, הגבר שיחק אותה בגדול. הוא לקח מן כדור שוקולד ענק, מכוסה בשוקולד לבן, שכל ביס גילה עוד ועוד שכבות של שוקולד מסוגים שונים. מן שוקולד הפתעה, בסגנון העוגה של האבא ב״אבא עושה בושות״ של מאיר שלו. חוויה!!!

http://www.myswitzerland.com/en-il/infra_anlagendetail.cfm?rkey=474&instance=10072925

אחרי החוויה המרנינה והמתוקה, החלטנו לוותר על המשך הסיור בשפהאוזן (הילדים אמרו שהם ״הבינו את הרעיון הכללי״...), והחלטנו לנסוע לעיירה היפה שטיין- אם - ריין. 

בשטיין -אם- ריין , עיירה יפיפיה שהוקמה בימי הביניים, שמרו על הבתים העתיקים בדיוק כפי שיו אז. סמטאות צרות וציוריות, ובתים עתיקים ומאויירים יפיפיים! הסיור בעיר הוא כמו סיור בתוך גלויה. אין ״אתרים״ מוסדרים בעיר. העיר עצמה היא אתר בפני עצמו, ופשוט מרהיב לסייר בה. הנה כמה טעימות:

 זהו שער הכניסה לעיר העתיקה

    

  

בעיירה יש חנויות מהממות שכיף להסתובב בהן (אלמלא חלק מהן היו סגורות... טוב, היה כבר 17:00, זמנם של בעלי החנויות ללכת הביתה לאכול ארוחת ערב. למי אכפת אם מסתובבים מלא תיירים ברחובות?!?!)

 חנות עם אקססוריז מהממים לעיצוב הבית

וכמובן, גלידריות מגרות, והכי חשוב: חנות שוקולד מופלאה (די בכניסה לעיירה מצד ימין) שאנשים נכנסים אליה עם סלים, וממלאים אותם בחפיסות שוקולד מענגות מכל הסוגים והמינים!! (אנחנו הסתפקנו בשתיים, אוח אוח אוח...). 

לאחר הביקור המרהיב והמהנה בשטיין אם ריין, שמנו פעמינו בחזרה לגרמניה וליער השחור. רגע לפני שפנינו לצימר, לארוחת הנקניקיות שהפכה למסורתית בחופשה הזו, סרנו לאגם טיטיזה הקרוב. אחרי שנתיים בארה״ב עם שיט כמעט על כל אגם בכל צורת שיט אפשרית, שיט על אגם הוא כבר לא אטרקציה מבחינתנו. אבל מראה של אגם תמיד מרגש ויפה. השעה כבר היתה שעת ערב. היה קריר על האגם. בתי הקפה והחנויות כבר סגרו אט אט את עסקיהם. טיילנו לנו לאיטנו לאורך הטיילת וצפינו בשקיעה. כל כך יפה.... חופש אמיתי!

         

שבעי מראות מרהיבים, ושלל טעמים מענגים, חזרנו אל הצימר שמחים ונינוחים. 

היום הרביעי לחופשה נפנף לנו לשלום....

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת