11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג קטן על אהבה ואושר.....

סיפורי פטל- מאת גיל בר-און :-)

סיפורי פטל

מאת גיל בר-און

 

 

את הסיפור הזה כתבתי לפני כמה שנים, בהשראה מחלום קסום בו פגשתי ילדה מתוקה וכששאלתי לשמה היא אמרה לי שקוראים לה פטל...

יום אחד ביער ראיתי תינוקת בשם פטל! ולאחרונה ביער אחר פגשתי אותה שוב, בתור ילדה חמודה שנראתה דומה לפטל מהחלום!

והנה היום יש לי כבר ילדה משלי שקוראים לה אריאל על שם בת הים הקטנה של דיסני שגם אותה אהבתי מהרגע הראשון..  

חשבתי שאני אוציא את הספר לאור ופתאום הבוקר החלטתי שהגיע הזמן לחלוק עם כל העולם כבר עכשיו בבלוג!

והכל בזכות שאתמול נדקרתי מקוץ של שיח פטל והפצע בבוקר הזכיר לי את כל הסיפור... indecision

אני מקדיש את הסיפור הזה לבת שלי וגם במתנה ממני אליכם מכל הלב... 

 

© כל הזכויות שמורות לגיל בר-און  

 

הקדמה...

 

כמו כל דבר בחיים.. גם הספר הזה התחיל בחלום שחלמתי.

וגם אתם ילדים חמודים נולדתם בזכות החלום של ההורים שלכם..

גם אם אתם לא ילדים קטנים או ילדים גדולים ואתם אנשים מבוגרים,

עדיין הספר הזה הוא בשבילכם כי עמוק מבפנים כולנו ילדים.. גם אתם וגם אני! 

החלטתי לכתוב את הספר הזה כדי לעזור לכם להאמין בחלומות שלכם ולרצות להגשים אותם.

אם תרצו משהו מספיק- ותחשבו עליו הרבה הרבה, אולי תחלמו עליו בלילה.. cheeky

אולי זה יהיה הפוך- שתחלמו עליו קודם ורק אחר כך תחשבו עליו כל היום..

אבל בכל מקרה- הדרך היחידה שהחלום הזה יהפוך למציאות,

היא אם תנסו גם להגשים אותו. ולא תוותרו עד שתצליחו!

לפעמים החלום לא יתגשם בצורה שרציתם שיהיה..

אבל כל עוד בלב, החלום שלכם אמיתי,

כל הטוב שיצא מכל הסיפור הזה-

יישאר אתכם בטוב ליבכם.

ותמיד יישאר לעד.

 

 

 

פטל והחלום שלה...

 

פעם הייתה.. או בעצם תמיד הייתה ותהייה גם אחרי הספר הזה,

ותחייה לנצח בזכותכם, הקוראים של הספר הזה, ילדה בשם פטל! 

כן כן! כמו המיץ פטל וכמו הסיפור המפורסם עם הארנב...

אבל לא.. הפעם קוראים לה רק פטל.

וזאת ההתחלה של סיפור נחמד..

 

 

 

חלום שהפך למציאות...

 

פעם אחת התעוררה פטל מוקדם בבוקר,

וחשבה לעצמה: "קוראים לי פטל ואני גם יודעת למה..

אני יודעת שזה לא המיץ פטל אלא ממש פרי שגדל על שיחים!

אבל איך זה שאפילו פעם אחת לא טעמתי את הטעם האמיתי שלו?"

היא הלכה לאבא שלה ושאלה אותו אם יוכל להשיג לה פרי שכזה..

והוא אמר לה: "כמובן שכן! אבל לא נשיג אותו סתם בחנות..

ובמילא בחנות הוא בטח יהיה קפוא ומיובש שכזה...

והרי מיץ פטל לא בא בחשבון כי זה גם לא אותו הדבר..

ואולי אפילו אין שם במיץ אפילו פטל אמיתי אחד!

אז הנה הם החליטו ביחד עם אמא,

לצאת לטיול לקטוף פטל בעצמם!

 

במשך כל הנסיעה הארוכה פטל התלהבה:

"וואו!! עוד מעט אני סוף כל סוף אטעם מהפטל!

ואני אדע איך הוא באמת! הוא בטח כזה מתוק!

איזה כיף לי!! אני רק מחכה לרגע הזה!!"

 

אבל ההורים של פטל הרגיעו אותה...

"חכי חכי! לא כל כך מהר! קודם צריך להתאמץ בשביל זה!

לוקח זמן עד שמוצאים את השיח.. וגם לשיח יש קוצים!

והפטל עושה כתמים... זה לא פשוט בכלל!

את עדיין רוצה שנלך להשיג?"

"כמובן!" אמרה פטל..

 

נו.. אז סוף כל סוף כולם הגיעו במכונית ליעדם...

אבל עדיין היה צריך ללכת ברגל הרבה כדי למצוא אותם!

כולם הלכו והלכו והלכו ועדיין לא מצאו אפילו שיח פטל אחד!

אבל פטל לא התלוננה ולא אמרה אפילו מילה אחת רעה!

בדרך היא חשבה על כל החברים שלה.. וכל מי שהיא מכירה..

שהיא תיתן לכל אחד פטל במתנה! שתהייה להם הפתעה!

והיא כבר חיכתה בקוצר רוח לטעום את הפרי המובטח!

 

בדרך הם עברו ליד עץ תותים..

אבל פטל לא הסכימה לטעום ואפילו לא לנסות אחד!

ההורים של פטל אמרו לה- "חמודה.. זה לא מזיק,

והתותים האלו כל כך טעימים! לא כדאי לנסות?"

"לא! אמרה פטל! תותים כאלו כבר טעמתי..

ויש לנו עצים כאלו ליד הבית...

אני רק רוצה פטל אמיתי!"

 

"בסדר.." אמרו ההורים... אז רק אנחנו נטעם קצת..

ופטל אמרה להם- "בסדר.. לכם זה מותר.." indecision

אבל היא בעצמה כבר היתה רעבה..

וסירבה למרות שנורא רצתה!

היא האמינה שזה שווה הכל!

שיהיה שווה לחכות!​ 

 

והנה כולנו הגענו ליער שבו היו השיחים..

ופטל נורא התלבה למראה השיח הראשון שראתה!

"לא חמודה.." אמר אבא.. " זה רק שיח אוכמניות.."

"אוכמניות?! איכס! הן בטח סתם מגעילות...

אפילו על העוגה אני לא אוהבת.." angry

 

ואז ראו שיח אחר-  ושוב פטל שמחה נורא!

"לא.." אמר אבא..  "זה רק שיח חמוציות.."

"חמוציות??!" צעקה פטל בקול...

"אפילו המיץ הוא חמוץ נורא!"

 

אז הם המשיכו הלאה לשיח הבא..

ושוב פעם ראו כל מיני שיחים אבל לא עם הפירות שרצו..

כל מיני פירות שרק נראו כמו פטל אבל לא היו..

 

ואז סוף כל סוף זה קרה! שיח פטל אמיתי!! cheeky

פטל כל כך שמחה שלא יכלה לחכות וישר רצה לקטוף!

"איה!!" צעקה פטל.. "מה קרה חמודה?!" שאלו ההורים המודאגים..

"נדקרתי מקוץ! איזה מין שיח נוראי זה??" blush

"אמרנו לך חמודה שזהו לא שיח נחמד כל כך..

ושאת צריכה להיזהר שאת קוטפת..."

 

"בסדר" אמרה פטל.. "אז אני אזהר מעכשיו.."

 

פטל מיהרה לקטוף כמה שיותר פטל אבל הפעם בזהירות..

למרות שעדיין נדקרה כמה פעמים וזה לא היה נעים בכלל!

היא החזיקה את כולם בחולצה האהובה שלה..

ולא רצתה לטעום אפילו אחד,

עד אשר יהיו לה מספיק!

 

ביחד עם אבא ואמא היא שמה את כולם בקערה..

ואז גילתה לתדהמתה שכל החולצה שלה אדומה!!

"מה?!! החולצה שלי הכי אהובה נהרסה!!" angry

"חמודה.. אבל הזהרנו אותך גם לגבי זה..

פטל עושה כתמים כאלו..

ולא תמיד יורד בכביסה.."

 

"אוף!!" אמרה פטל..

"איזה מין שיח זה??

אבל לא נורא.. עוד מעט הכל יהיה שווה את זה!

כי עוד מעט אני אטעם את הפטל המתוק!

ואז אני אהיה מאושרת נורא!"

 

אבא ואמא של פטל הביטו זה בזה כי הם ידעו את הסוד,

שפטל עדיין לא ידעה.. אבל רצו שהיא תלמד בעצמה.

פטל שמה לב שהם מתנהגים מוזר..

אבל המשיכה בשלה..

 

היא דיברה ודיברה על מה שהיא הולכת לעשות עם כל הפטל שקטפה,

איך היא הולכת לכבד את כל הילדים וכל השכנים שהיא מכירה..

וסיפרה איך שהיא תספר את הסיפור הזה בכיתה..

וכמה היא תהייה גאה בעצמה וכולם גם..

 

ואז הגיע הרגע הגדול!

היא לקחה את הפטל הכי גדול ויפה שמצאה..

הכי אדום יפה ומרהיב שיש.. וטעמה!

 

"אוייכך!! מה זה??!!" frown

"זה חמוץ!! זה בכלל לא מתוק!!

לא בכלל לא כמו שחשבתי!!"

פטל היתה עצובה נורא..

ובעצמה חמוצה.

 

כל הנסיעה חזרה פטל היתה מאוכזבת..

והיתה רוטנת ומאוד מאוד חמוצה..

וגם היתה עצובה וקצת בכתה..

 

"למה לא אמרתם לי?? כל הנסיעה לחינם?

ואני כל כך רציתי לכבד את הילדים..

שיאהבו אותי ויהיו גאים בי!

ועכשיו..." blush

 

"בשביל זה היתה כל הנסיעה???

למה קראתם לי פטל בכלל?

מה? אני גם חמוצה?"

 

אבל אבא של פטל לא נבהל..

ואמר לפטל הקטנה שתלך לה לישון..

"תרדמי עד שנחזור כולנו הביתה..

ואני כבר אסביר לך הכל.."

 

כשהם הגיעו הביתה, הוא פתח את המקרר..

והראה לה כל מיני מטעמים שהיא אוהבת..

"תראי חמודה.. יש לנו מיץ פטל- וזה מתוק!

ויש לנו גם קרטיב פטל- שהוא מתוק!

ואפילו יוגורט פטל.. שהוא די מתוק לא?

וגם סוכריות וג'לי ומסטיקים- כולם פטל!

ואת אוהבת את כולם וגם אנחנו לא?"

"כן אני אוהבת אבל זה לא אמיתי!

הפטל האמיתי הוא כזה חמוץ!"

 

היא המשיכה להיות מאוכזבת עד סוף היום..

ובלילה כשאבא של פטל כיסה אותה ללילה טוב..

הוא רצה לדבר איתה ולספר לה עוד כמה דברים.

 

"פטל חמודה.." לחש באהבה אבא של פטל..

"יש לי משהו לספר לך על החיים.. ועל החלומות שלך.

ולא רק שלך אלא גם שלי ובכלל של כולנו כאן בעולם..

לכולנו יש חלומות.. וחלק מהם נורא יפים..

חלק אפילו נורא חשובים כמו להציל את העולם..

או לשנות אותו לטובה לפחות.. וחלק מאיתנו מצליחים..

אבל שוב פעם- לא תמיד כמו שהיינו רוצים..

לפעמים החלומות שלנו כאלו מתוקים...

ואנחנו מדמיינים דברים נפלאים!

אבל בסוף זה לא כמו שרצינו..

 

לפעמים מה שנורא רצינו וקיווינו שנקבל,

היה בדימיון מתוק בהרבה ממה שבאמת קיבלנו בסוף..

אבל בכל זאת- האם זה לא היה שווה את זה?

הנה תראי למשל מה שהיה לנו בבוקר..

יצאנו לטייל כולנו ביחד- זה לא היה כיף?"

"כן אבא... זה היה באמת נורא כיף..."

 

"ונכון שהיה לך כיף כל הנסיעה לדבר על זה..

ושתחלקי את הפטל לכל הילדים בכיתה וגם לשכנים?

ורק המחשבה על זה עשתה לך כל כך טוב עמוק בתוך הלב?

"כן.. זה נכון אבא.. אבל עדיין עכשיו זה לא יקרה כבר.."

"אבל לא היה נחמד שהיה לך חלום כל כך יפה? והגשמת אותו?"

"כן.. אבל מה זה שווה אם הסוף היה רע כל כך?

ואפילו החולצה שלי לא נקייה כמו פעם!"

 

"אז מה חמודה? יש לך עוד הרבה חולצות דומות כאלו..

תמיד אפשר לקנות לך עוד אחת או שאמא תנסה לנקות לך אותה..

אפילו הפצע שקיבלת באצבע יחלים וירפא מעצמו..."

"נכון אבל אני לא אשכח את האכזבה!"

 

"אבל למה לזכור רק את מה שהיה רע?

תראי חמודה... היית יכולה לראות הכל אחרת!

איך לא חשבת פשוט לצחוק על הכל?

אז זה היה הופך לרגע נחמד, את לא חושבת?

שהיינו פשוט צוחקים כולנו ביחד..

זה לא היה סוף טוב?

 

אז מי בעצם מחליט איך יהיה הסוף של דברים?

אלו הם תמיד רק אנחנו בעצמנו.. ולא משנה מה קרה,

או איזה חלום התנפץ לנו או התגלה כחמוץ נורא..

מה שחשוב זה שניסינו!

 

והנה אני אספר לך עוד סיפור..

את יודעת שפעם לפני שנולדת..

אני וגם אמא שלך עבדנו נורא קשה..

לא רק בשביל  להיות אנשים טובים יותר..

אלא כי נורא היה חשוב לנו שיהיה לך בית כזה,

ושנגור במקום הנחמד והיפה הזה שאת גרה בו..

אחרת היינו גרים לנו בדירה קטנה בעיר..

וכולנו היינו סובלים מזה נורא לא?

אז לנו גם היתה חוויה חמוצה..

אבל עשינו הכל בשביל החלום!

והחלום הזה היה גם את!

ואפילו בזכותך חמודה!"

 

"באמת אבא?? הכל בזכותי??"

 

"כן חמודה! גם את חלום מתוק שהתגשם לנו..

הרי פעם חלמתי עליך חלום קסום שנפגשנו ואמרת לי שקוראים לך פטל,

הרי איך בכלל הייתי חושב על השם המיוחד שלך הזה בדרך אחרת? cheeky

גם כדי להביא אותך לעולם לא היה לנו רק מתוק אלא גם די חמצמץ..

עוד לפני שנולדת, אמא היתה צריכה ללכת עם בטן גדולה וכבדה,

ולסחוב אותך לכל מקום.. זה לא היה לה כל כך נחמד נכון?

גם כשנולדת וגם אחרי, היו לנו לא מעט רגעים חמוצים איתך..

כמו שהתעוררנו המון כשבכית באמצע הלילה ודאגנו לך..

אבל בכל זאת- לא זה היה נורא כי זה היה בשבילך..

ובשבילך היינו מוכנים לעשות את הכל,

כי אנחנו אוהבים אותך מאוד.. 

 

אז כמו שאת נדקרת מהקוצים, בכל זאת המשכת..

ואפילו שכאבו לך הרגליים בטיול הארוך שלנו,

בכל זאת המשכת.. ככה גם אנחנו עשינו.

והנה בזכות כל זאת, את כאן היום איתנו!

ולא היינו יכולים להיות מאושרים יותר היום.. indecision

אנחנו לא מתחרטים על רגע אחד אפילו!

לא משנה מה עברנו וכמה סבלנו בדרך,

היה שווה לעשות את זה, לא? surprise

 

כל מי שאי פעם ניסה או מנסה להגשים את חלומו..

אני בטוח שאפילו גם אם הם לא הצליחו, הם שמחים שהם ניסו..

אחרי הכל.. בסופו של דבר, אנחנו יותר מאוכזבים מהפעמים שלא ניסינו,

מאשר כשניסינו ולא הצלחנו! כי גם אם נכשלנו.. לפחות נדע ניסינו..

ולמדנו הרבה מזה! על אומץ והתמדה.. אהבה ואמונה בעצמנו!

שאנחנו מסוגלים להכל! וכל מה שרק נרצה נוכל לנסות!

ככה שגם אם ניכשל הרבה, לא נפחד לנסות שוב...

רק מי שמנסה יכול אי פעם להצליח..

מי שלא מנסה, לעולם לא יצליח..

 

"כן אני מבינה אבא.."

וחיוך קטן החל לעלות על פניה.. devil

 

"ועכשיו אני אספר לך עוד משהו..

שלפעמים שווה להסתכן ושווה אפילו להידקר מקוץ..

והכל בשביל לנסות להגשים את החלום שלנו..

 

כי גם הסוף לא יהיה כמו שחשבנו- זה עדיין היה שווה את הכל, לא?

הרי מה שחשוב יותר זה כל מה שעברנו בדרך להגשים את החלום שלנו..

וזה שבכלל העזנו וניסינו! זאת המתנה האמיתית שלנו.." 

 

"ואני אגלה לך עוד סוד פטל חמודה שלי.." surprise

"מה אבא, איזה סוד?" הסתקרנה פטל הקטנה.. 

 

"כל הזמן הזה שחיכית לפטל שיהיה טעים ומתוק..

למה חשבת שהוא יהיה דווקא מתוק כל כך?

ואיך בכלל יכלת לדמיין את זה?"

 

"אני לא יודעת אבא.. איך באמת?

אולי בגלל שחשבתי על דברים מתוקים אחרים?"

 

"אולי.. אבל יש לי רעיון אחר...

שכל הזמן הזה את היית זאת שמתוקה!

וגם שהפטל היה חמוץ והיה לך חמוץ והיית חמוצה..

עדיין מבפנים נשארת מתוקה כמו מקודם! indecision

כי מה שבאמת קובע אם מישהו חמוץ או מתוק,

זה מי שאנחנו באמת רוב הזמן, עמוק בפנים..

ולא רק לפעמים, מתי שאנחנו משתנים...

 

ותראי איזו מתוקה היית במשך כל הנסיעה!

והרבה הרבה לפני! ואיזו מחשבה טובה זאת לחלוק עם כולם את הפטל..

הרי היית יכולה לומר שאת רוצה הכל לעצמך נכון?

אבל לא.. את רצית שגם אחרים יהנו כמוך!

וגם תראי כמה סבלנות הפגנת...

לקחו ימים עד שהיה לנו זמן לנסוע לטיול..

אבל את חיכית בסבלנות ולא אמרת מילה נכון?

זאת עוד תכונה טובה ומתוקה..

את לא חושבת?"

 

"נכון..." אמרה פטל עם חיוך מבוייש.. indecision

"אז אני באמת טובה ומתוקה אבא?"

 

"כן חמודה! את ילדה מאוד טובה!

אבל דעי שהכל תלוי בך.. כמו שילד רע יכול להתנהג טוב,

ילד טוב גם יכול להתנהג רע.. וגם מבוגרים כמובן..

הכל תלוי בך, לעשות ולהיות כל מה שאת רוצה..

העיקר שתלכי באמת עם הלב שלך.. 

 

אחרי הכל, זה גם עוד סוג של חלום- להיות אנשים טובים יותר.

ולפעמים כל מה שצריך זה רק לראות שאנחנו כבר כאלו.

אם לא היית מוכנה לסלוח לנו ולעצמך על עניין הפטל,

אולי לאט לאט היית הופכת מבפנים לחמוצה בעצמך..

אבל הנה תראי איך אפילו עכשיו את כבר הופכת למתוקה!

ומחייכת.. ומאוד מאוד מבסוטה.. נכון או לא?" surprise

 

"כן... " מחייכת פטל עוד חיוך מבוייש.. indecision

 

"אני אוהבת אותך אבא! גם אתה מתוק!

אבל לא כמו פטל! חה חה!" cheeky

 

חמודה.. בעיני ובעיני אמא שלך את מתוקה תמיד!

כי החלטנו שפטל זה משהו מתוק שתמיד מחמם לנו את הלב..

רק בזכות שהוא תמיד תמיד מזכיר לנו אותך כמו שהיית בחלומות שלנו.

גם אני בעצמי טעמתי את הפטל האמיתי רק שהייתי מבוגר!

שאמא שלך קנתה לי פטל במיוחד בשבילי מהסופר..

ואפילו עשתה לי ליום הולדת עוגת פטל גדולה!

וגם אני התלהבתי נורא.. אבל שטעמתי..

"אוייכש!! -אותה תגובה כמו שלך..

אחרי הכל את הבת שלי לא?"

חה חה חה.. cheeky

 

והופ..

מבלי שאבא של פטל שם לב..

פטל כבר נרדמה.. ויצאה לה למסע בחלום..  

וזהו כבר סיפור ליום אחר.. 

 

 

 

לא רוצה ללכת לישון!!

 

"אני לא רוצה ללכת לישון!!" אמרה פטל בקול כעוס כשהתעוררה בוקר אחד..

אני לא מוכנה לחלום עוד כזה חלום אף פעם!!" 

 

"מה קרה חמודה? היה לך חלום רע?" שאלו אבא ואמא..

"חלום רע?? זאת אפילו לא המילה הנכונה!!

היה לי חלום נוראי!!! מאיפה הוא בא??"

 

"אנחנו לא יודעים חמודה.. אבל זה קורה לפעמים..

גם לאבא שלך ולי זה קרה הרבה פעמים.. אמרה אמא של פטל..

אבל הנה את רואה שאנחנו עדיין כאן.. ומחייכים..

לא קרה לנו שום דבר רע... devil

 

גם יש לנו חלומות נפלאים לפעמים את יודעת..

אחרי הכל אבא קרא לך בשם הזה בזכות חלום!"

"כן כן כן.. אני יודעת.. שמעתי את הסיפור הזה כבר אלף פעם!"

"אומרים אלף פעמים חמודה.." "נו אז מה! מה זה פה? שיעור בלשון?"

זה לא מצחיק! תעזרו לי! אני לא רוצה ללכת לישון עוד הפעם!

ובכלל נמאס לי ללכת לישון ובכלל נמאס לי כשמגיע הלילה!

כי אז אני יודעת שעוד מעט צריך ללכת לישון..

 

וזה אומר שאני אצטרך שוב פעם לשטוף פנים..

ולצחצח את השיניים.. ושכבר אי אפשר לאכול כל מיני דברים..

וללבוש את הפיג'מה בפעם האלף!! די! נמאס לי כבר! 

וזה לא הכל! כי אז מחר בבוקר אני אצטרך שוב לקום!

וללכת לביה"ס כמו שפעם הייתי צריכה ללכת לגן..

ושוב פעם להתלבש.. ושוב פעם לצחצח שיניים..

ולנעול את הנעליים.. ולקשור את השרוכים..

ולאכול ארוחת בוקר למרות שאני לא אוהבת לאכול בבוקר..

ולהכין את התיק... ולהיות עייפה ואין לי כוח לזה!

אני ממש לא רוצה עוד פעם בוקר!

אז אני לא מוכנה ללכת לישון!"

 

"אבל חמודה.." אמרה אמא של פטל..

"את לא יודעת שהלילה זה דבר נפלא??"

"איך זה דבר נפלא בכלל אמא??"

 

"תראי.. אם לא היית הולכת לישון, היית נשארת ערה כל הלילה!"

"נו.. ומה רע בזה? אז ככה הייתי פשוט רואה טלוויזיה..

ואולי הייתי הולכת לשחק בחצר!"

 

"לשחק בחצר בלילה?? בקור ובחושך!?

לא סתם בלילה ישנים ובבוקר ערים.. יש לזה סיבה.."

"אבל אני לא מוכנה ללכת לישון עוד הפעם!!"

 

"למה לא חמודה?"

"כי זה אומר ששוב פעם צריך ללכת לביה"ס..

ואז לחזור ולעשות שיעורים.. ובסוף מה קורה?

אחרי שסוף סוף אני בבית החמים וטוב לי..

אני צריכה שוב פעם ללכת לישון!!

עד שהיה לי כזה יום טוב!

הכל מההתחלה?!

לא רוצה!!" 

 

"אבל תראי.. מה היה קורה אם לא היית הולכת לישון?

אז היית כל הלילה משחקת או סתם שוכבת ערה במיטה?

הרי בכל מקרה יגיע לו הבוקר והשמש תזרח כמו תמיד..

בבוקר במילא היית צריכה לעשות את הכל מחדש..

אבל הפעם היית נורא נורא עייפה בלי חשק בכלל!

ואז איך היית יכולה לצאת לשחק עם החברות?

או להיות מרוכזת בלימודים ולהקשיב למורה?

איך היה לך את הכוח לעשות כל מה שאת רוצה?

ולעשות שיעורים? ואפילו לראות טלוויזיה?"

 

"נו אז אני פשוט אשכב במיטה ואעצום את העיניים אבל בלי לישון!"

כן.. אבל אז הראש שלך עדיין לא נח.. כי את עדיין ערה..

ואת לא תתגעגעי גם לחלומות היפים שלך?

והמיוחדים האלו שאת מספרת לנו בבוקר?

והכל רק בגלל כמה חלומות רעים?"

 

"את צודקת אמא.. אבל עדיין זה לא כיף.."

"אבל תראי חמודה.. ככה זה גם בחיים שלנו..

יש דברים שאנחנו נורא נורא לא רוצים לעשות..

אבל אולי יש להם סיבה טובה וכל עוד נעשה אותם,

נרגיש כולנו הרבה הרבה הרבה יותר טוב!

וזאת לעומת אם לא נעשה אותם בכלל..

 

מותר לך לנסות לא לישון אבל נראה אם תצליחי..

יש לי הרגשה שאת פשוט תירדמי נכון?

את זוכרת כמה פעמים נרדמת על הספה?"

"כן אני זוכרת.. את צודקת אמא.."

 

"לפעמים..." המשיכה אמא בסבלנות..

"רק אחרי שאנחנו לא עושים את הדברים שצריכים לעשות..

פתאום אנחנו מגלים עד כמה לא טוב לנו כמו פעם ואפילו רע מאוד..

ואז אנחנו מבינים למה בעצם עשינו אותם בכלל..

ועד כמה הם באמת חשובים לנו..

 

יש הרבה "צריכים" כאלו שאנחנו עושים כל הזמן.

נכון שיש דברים אחרים שהיינו רוצים לעשות במקום,

ואיכשהו תמיד הם נראים לנו טובים ומהנים הרבה יותר..

אבל דווקא אותם דברים שאנחנו "חייבים" לעשות יום אחרי יום,

בסופו של דבר, הם הדברים שעוזרים לנו בחיים שלנו הרבה מאוד!

מספיק שלא נעשה אותם קצת, כדי שנראה את ההבדל הגדול,

למשל תתארי לך אם לא היה בא לי לעשות כביסה?

אז איך היו לך בגדים נקיים ללבוש היום?

או אם לא היה לי כוח להכין לך אוכל?

ואם אבא לא היה בבית לעזור?

אז מה את היית עושה?

 

תארי לך מה היה קורה אם היית מפסיקה לעשות כל מיני דברים..

נגיד היית מפסיקה לצחצח את השיניים שלך רק כי נמאס לך...

פתאום היית מגלה שיש בהן חורים ושנורא כואב לך כשאת אוכלת.

ואפילו מהממתקים שלך כבר לא היית יכולה יותר להנות..

ואז היית חייבת ללכת לרופאת השיניים שזה כואב לא פחות..

וכבר אין בכך שאלה אם את רוצה או לא- הפעם אין ברירה.

או שהיתה כואבת לך הבטן כי לא היית רוצה להפסיק לאכול..

או שלא היית מבינה שום דבר שמלמדים בכיתה,

רק בגלל שלא בא לך להקשיב...

 

גם אני ואבא שלך, תארי לך מה היה קורה..

אם פשוט היה נמאס לנו לעבוד- אז איך היינו קונים דברים?

אולי בהתחלה זה היה כיף נורא שיש לנו חופש מהכל..

היינו הולכים רק לסרטים.. ואת לא היית הולכת לביה"ס..

אבל אחרי כמה ימים לא רק שהיה לנו פתאום משעמם..

היינו מבינים שהיה לנו דווקא נחמד לעבוד וללמוד!

ושאנחנו מתגעגעים לחברים שלנו ולעבודה,

ולהרגיש שאנחנו עושים משהו חשוב..

 

כשרק עושים דברים שבא לנו לעשות,

אנחנו מתגעגעים לעשות דברים שהם גם חשובים מאוד.

כי אפשר לשחק ורק להנות כל הזמן אבל זה לא אותו הדבר,

כמו לעשות את הדברים שבאמת משנים משהו בעולם..

כמו ללמוד משהו חדש.. לעזור לאנשים אחרים,

לתקן משהו שהתקלקל.. לעשות התעמלות,

או ללכת לרופא וכמובן אולי להגשים חלום..

ואפילו להגשים חלום של מישהו אחר..

 

אז עכשיו אנחנו נבטיח לעצמנו הבטחה,

שמעכשיו והלאה אנחנו לא נשכח למה אנחנו עושים מה שאנחנו עושים!

והפעם אנחנו באמת נעריך את הדברים האלו ונכבד אותם יותר..

וגם לא נכעס על ההורים שלנו שמכריחים אותנו.. נכון?" surprise

"כן... אמא אני מבטיחה.. חי חי.." cheeky

 

"אבל אפשר גם לעשות הכל הפוך!

ולהשתמש בזה לטובתנו!"

 

"מה זאת אומרת אמא?" laugh

 

"במקום לאהוב ולרצות רק את הדברים שאנחנו רוצים לעשות,

ובו זמנית לא לאהוב את מה שאנחנו לא רוצים לעשות..

למה לא פשוט לעשות אחרת?

 

לאהוב את הדברים שאנחנו צריכים וחייבים לעשות..

ממש כאילו אנחנו באמת רוצים לעשות אותם!

וככה נוכל אפילו להנות מהם!" indecision

 

"מה?? איך זה הגיוני אמא?

איך זה אפשרי בכלל?" 

 

"את זוכרת מה שקרה עם הפטל שכל כך רצית?

ואת זוכרת כמה נדנדת לנו ועשית הכל רק כדי שנצא לטיול הזה?

את היית מוכנה לעשות הכל בשביל הפטל הזה- זוכרת?"

 

"כן כן אמא.. אני זוכרת.. אל תזכירי לי!" wink

 

אז תארי לך שהיינו אומרים לך שאת חייבת לעשות את זה..

זה כבר לא היה אותו הדבר, נכון? אבל זה כן היה כיף כי את רצית!

אז למה לא לעשות את אותו הדבר בדיוק רק הפוך?

תרצי לצחצח שיניים! כי את יודעת שזה טוב בשבילך!

תרצי לאכול אוכל שהוא לא ממתקים.. כי זה טוב לך!

תרצי ללכת לביה"ס כי גם מזה יצא לך משהו טוב!

כמו למשל לדעת איך לקרוא ולכתוב בעצמך..

ואז תוכלי לקרוא גם את הספרים של אבא!

אבל רק אם יבוא לך באמת כמובן... 

ואולי אפילו תרצי ללכת לישון! cheeky

 

מי יודע? אולי יהיה לך הפעם חלום טוב?" surprise

 

"את צודקת אמא.. אני אחשוב על זה הלילה..

ומי יודע? אולי באמת יהיה לי חלום טוב?

אחרי הכל, במילא אני אקום מחר בבוקר..

אז למה שאחשוב על זה ואתלונן כבר מראש?

עדיף שאדאג בעצמי לעשות לי יום טוב!

כי את זה רק אני יכולה לעשות...

ואעשה את זה הכי טוב!" indecision

 

 

מקווה שאהבתם! 

 

באהבה,

גיל 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

קוביית הבלוגים שלי
אין קישורים להציג
קוביית קוד חופשי

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל LoveBeing אלא אם צויין אחרת