11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

טיול ליער השחור - חלק שני - בממלכת שעוני הקוקיה

12/10/2014

היום השלישי - דרך השעונים - יום ראשון 21.9.14

קמנו לבוקרו של יום אפרורי וגשום. גשם עז ניתך בחוץ, ומפלי מים ניגרו להם מהמרזב.... לא מזג אוויר מבטיח במיוחד ליום שרובו טיולים בחיק הטבע...laugh

אך לא עננים אפורים וקצת טיפות מים יעצרו אותנו, אנחנו, ששרדנו את החורף הניו יורקי פעמיים, ששלג בגובה של מטר חסם לנו את החניה, אנחנו שישנו באוהל בשמורת האדירונדקס בגשם שוטף, שחצינו את מיין ומסצ׳וסטס בסופה, שהיינו שם בהוריקן איירין, והעיקר - ששרדנו את השרב הארץ ישראלי, קטן עלינו כמה טיפות גשם גרמניות מנומסות!

לאחר ארוחת בוקר דשנה, ואריזת מטריות ושכמיות גשם, יצאנו בדרכנו למסלול השעונים המתוכנן, נחושים לא לזוז ממסלולנו בגלל הגשם החוצפן. מה הוא בא דווקא כשאנחנו בחופשה?

כאן המקום לציין כי בהכנת המסלול נעזרתי מעבר לספר המסורתי של ״המשפחה המטיילת״ מאת שלומית יפת - ביאליק, גם במדריך המצוין של ״שיחור״ ליער השחור. מסלול ״דרך השעונים״ הסתמך בעיקר על שיחור והמלצותיו, המתאימות פחות למשפחות עם ילדים קטנים ויותר למבוגרים או משפחות עם ילדים גדולים כשלנו. 

איך שהתיישבנו ברכב הגשם פסק, והחלטנו לנצל את ההפוגה ולהתחיל את המסלול בחלק של מפלי טרייברג. הדרך היפה עוברת בין גבעות מוריקות בסוג של ירוק עמוק וסמיך שלא מוכר במחוזותנו. בין גבעה להר רועות פרות דשנות ונינוחות ומלחכות את העשב. כאן המקום לציין כי פרות היער השחור מלחכות להן בנחת את העשב 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע ובכל מזג אויר. בכל שעל וסיבוב תצוץ לה קבוצת פרות נינוחה, ראשיהן טמונים באדמה ופיהן לועס. לא פלא שבסופר יש מבחר עשיר ביותר של יוגורטים ומעדני חלב, מעטים מהם דלי שומן אגב...

מבחר הפרות גרם לנו למצוקה גדולה, יען כי לא הצלחנו לחשוב על שמות אפשריים נוספים לפרה מעבר לעדנה. נגיד שלחקלאי הממוצע מספר פרות ולראשונה כבר קרא עדנה, כיצד יקרא לשניה?

לאחר נסיעה לא ארוכה אנו מגיעים אל העיירה היפה טרייברג, וכמו שאומרים בטלוויזיה ״העיירה הציורית״...

איך שאנחנו חונים בחניון (ישנם חניונים רבים ומסומנים במרכז העיירה במרחק הליכה של דקות מן האטרקציות השונות) יוצאים עליזים ושמחים, מי חוזר ובגדול? הגשם החוצפן! לא נבהלנו, שמנו עלינו את שכמיות הגשם, והמשכנו בטיול בכיוון מפלי טרייברג. עברנו בלשכת התיירים ולקחנו מפה. לשכת התיירים ממוקמת בתוך מוזיאון היער השחור למתעניינים. אני כמובן התעניינתי, אך הקבוצה שאיתי ממש לא.... מכיוון שבמשפחתנו אנו דוגלים (בעיקר אני!) בדמוקרטיה, הפעם, באופן חד פעמי, נתתי לרוב לקבוע, וויתרתי על תשוקתי לחזות במו עיני בתיבות נגינה עתיקות ובכובע היער השחור המקורי.

לאחר נטילת מפת העיירה, מסתבר שהמפלים נמצאים במרחק של 5 דקות הליכה מלשכת התיירות. הגשם דולף ופוסק חליפות, בכל אופן לא רציני במיוחד, אין שום סיבה להפסיק את הטיול. 

בקופה אנו מתבשרים כי יש כמה מסלולים בני 45-90 דקות. צעירת המטיילים מצהירה כי היא לא מתכוונת לתור את המפלים יותר מ 45 דקות, וכאן אנו מתוודעים לשיטת ממשל חדשה במשפחתנו - שלטון הצעירים. שיטת ממשל זו שונה לחלוטין מן השלטון הנאור והמחושב של המבוגרים במשפחה. זו שיטת ממשל דיקטטורית, שאין עליה עוררין, ואשר כל העם נדרשין לפעול על פיה. לכן, פה אחד (תרתי משמע) נבחר המסלול בן ה 45 דקות. מסתבר שהצעירים נמהרים המה. המסלול בן ה 45 דקות עולה במעלה ההר, אמנם בשביל סלול ונח, אך עליה נאה ותלולה, לשמחת אוהבי האתגר שבינינו (אני). מעבר לעליה התלולה, זוכים המטיילים גם לנוף מטריף של המפלים, המון המון ירוק, תחושה של בית עקב הדי השפה העברית הנשמעים בקול רם מכל עבר, וצפיה במראה הנפלא של עשרות משפחות מבולבלות האוחזות בידיהן במדריך הכתום. 

להלן סצנה אמיתית לדוגמה:

אני מנסה לשכנע את המשפחה לחצות למסלול האדום הארוך יותר מהמסלול הצהוב בן ה 45 דקות. הקטנה מתנגדת והגברים משימים עצמם מהאו״ם. לפתע ניגשת אלינו משפחה, אבא, אמא ו 3 בני תשחורת בפרצופים משועממים. האמא (כמעט נופלת על צווארנו) ״או, עברית, סוף סוף מישהו שמדבר בשפה שאפשר להבין״ (גברת, לא שמת לב ששומעים פה עברית יותר מגרמנית???) האישה: ״אתם יודעים איפה יש פה מגלשות?״ אני: ״לא , לא ידוע לי שיש פה מגלשות, יש פה מפלים...״ ״לא״ מתעקשת האישה, פניה ופני ילדיה מתמלאים יאוש ״אבל כתוב בספר שיש פה מגלשות!״ אני ״יש פה פארק חבלים!״ הנערים: ״לא בא לנו פארק חבלים, אמא, הבטחת מגלשות!״, האב (בפרצוף מקווה) ״ומה עם הסנאים? כתוב בספר שיש פה סנאים!״ אני: (מתנצלת בשם הספר והסנאים) ״יורד גשם היום, כנראה שלסנאים לא בא לצאת החוצה...״. המשפחה מסתכלת עלי במבט שנותנים בטכנאי מכונת כביסה שלא הצליח לתקן את התקלה, והולכת. והמפלים, עומדים להם מבויישים, במלוא הדרם, נו באמת, לא יכולתם לסדר פה איזו מגלשה אחת לרפואה?

לסיכום:

המסלול במפלי טרייברג יפיפה. הנוף מטריף, עם סנאים או בלי, עם מגלשות או בלי. שווה שווה ביותר!

אנחנו עם שכמיות הגשם כפי שתועדנו על ידי תייר צרפתי חביב:

מפלי טרייברג:

כתובת לג׳פס: הכתובת של מרכז המבקרים של טרייברג, סביבה יש כמה וכמה חניונים:

Wallfahrtstrasse 4 , Triberg

המפלים נמצאים במרחק הליכה של דקות ספורות ממרכז המבקרים. בדרך ניתן להזין עיניים בחנויות לשעוני קוקיה מזוייפים תוצרת המזרח הרחוק במחיר מופקע (לחובבי הז׳אנר). בעיקרון המפלים פתוחים עד שעות הערב המאוחרות מדי יום, כך שאין מה להחפז. 

ציון: 

לפי התכנית, היינו אמורים לאחר הסיור במפלים לשנס מתנינו ולטפס על החבלים בפארק החבלים הנמצא למעשה ממש בתוך השמורה, ואחד המסלולים אף עובר בו. לא עזרו תחנוניי. הסברתי לילדים שכתוב במפורש בספר הכתום שכל מי שנוסע ליער השחור חייב לבקר בפארק חבלים ולגלוש באומגה. הסברתי להם שאני עושה את זה רק בשבילם ולמענם. כתוב במפורש בספר שבני נוער מתים על זה והם הרי בני נוער, כך שהם חייבים, לפי הספר, למות על זה. הנוער, לעומתי אמר שהוא מת מרעב! כל כך... כל כך לא מייצג רוח צעירה! כל כך לא הולם את רוחו של הספר שהוא, כפי שאמרה לי חברתי חגית ״התנ״ך של הטיולים ביער השחור״. ״זו מצווה מהתנ״ך״!!! ניסיתי בקול נואש. חלפנו ליד פארק החבלים. דווקא אז לא ירד גשם. הבחור החתיך שישב בקופה הבטיח לי שדווקא ביום גשם ההרפתקה עוד יותר כיפית מיום רגיל. אך בני התשחורת שלי לא השתכנעו, והגבר הודיע מראש שבכוונתו לחפש לו מקום נחמד לשבת ולשתות בירה בזמן שאנחנו נטפס על החבלים, מה שכמובן מנוגד גם לתנ״ך של ההורות: ״תמיד תמוך בבת זוגך ליד הילדים גם אם אינך מסכים איתה״. ואני יודעת! אני עושה הדרכות הורים! דבר לא עזר. המשפחה אמרה שאין לה בעיה להשאיר אותי לטפס על החבלים בזמן שהם ילכו לאכול ולשתות בירה, אבל איך אוכל להפקיר את משפחתי ללא המסלול שהוכן מראש? למזלי, ראיתי שגם האמא השניה לא הצליחה לשכנע את בני התשחורת שלה לטפס על החבלים, למרות שהבעל שלה, זה שהתאכזב מבגידתם של הסנאים, דווקא נראה נלהב, וכלל לא שקל לנטוש אותה לטובת בירה. 

בלית ברירה, נאלצתי להיפרד משמורת טרייברג על נופיה וחבליה, וללכת עם משפחתי לאכול ארוחת צהריים. מזל שהכינותי מראש שם של מסעדה מומלצת, ממדור הטיפים של ״למטייל״. 

למי שבכל זאת בר מזל, וילדיו הם מהסוג הנורמאלי ככתוב בספר, להלן פרטי פארק החבלים בטרייברג:

פארק החבלים בטרייברג:

Forest Fun

כתובת לג׳פס:

הכתובת של מפלי טרייברג

חופשות וסופ״ש: 10:00-18:00אפריל - יוני וספטמבר - נובמבר, םתוח בסופ״ש 13:00-18:00. בחורף סגור. 

אתר אינטרנט:

http://www.forestfun.de/

המסעדה, מסעדה איטלקית בשם ״פינוקיו״, אכן לא אכזבה. קודם כל היה שם חמים, נעים ויבש, מה שכבר היה כיף. האוכל היה מצוין. פשוט, בלי מניירות מיותרות, כמו שצריך. מנות ענקיות, אווירה נהדרת, ישבנו שם אולי שעה. צחקנו, קשקשנו, נהנינו מאד מהאוכל, מי אמר ש״חייבים״ פארק חבלים???

מסעדה מומלצת בטרייברג:

מסעדה בטרייברג

Pinocchio Restaurant Pizzeria

Hauptstraße 64, 78098 Triberg, Germany

עם תום הארוחה ניסיתי שוב את מזלי עם פארק החבלים, אולם הנוער טען שהבטן שלו מלאה מהאוכל וזה לא מתאים, אחרת, בכיף הם היו עולים כי כבר הפסיק הגשם. 

התייאשתי, ונסענו לראות את אחד משעוני הקוקיה הגדולים בעולם. 

מסתבר שביער השחור יש מספר שעוני קוקיה הטוענים לכתר ״שעון הקוקיה הגדול בעולם״. (בדיוק כמו שבאבו גוש יש מספר חומוסיות הטוענות לכתר ״אבו שוקרי המקורי״). 

אנחנו בחרנו סתם באופן רנדומלי בשעון הנמצא בשונאכבך , דקות נסיעה ספורות ממרכז טרייברג. 

מה רואים? בית קטן עם שעון עליו. אם מכניסים יורו (הכנסנו, לא היתה לנו סבלנות לחכות לשעה עגולה) יוצאות דמויות מסתובבות לנגינת מוסיקה. חביב. בפנים יש חנות שעוני קוקיה די מרשימה. כמו כן הלכנו לראות את מנגנון השעון. בתמורה ליורו נוסף ניתן להפעיל דמות של בובה המסבירה על השעון גם באנגלית. אנחנו ויתרנו. 

שעון הקוקיה הגדול בעולם בשונאכבך:

כתובת לג׳פס: 

Schonachbach 27, Triberg

שעות פתיחה: 

אפריל - אוקטובר ב׳-שבת 9:00-18:00ף א׳ 10:00-18:00. נובמבר - אפריל 9:00-17:30 , א׳ 11:00-17:00

ציון: 

כשתקתוק השעונים עוד מתקתק באזנינו, וטיפות הגשם מתדפקות על חלונינו, הבנו שבילוי בחוץ היום כבר לא יקרה. מסוקרנים לגבי תרבות השעונים ביער השחור, החלטנו לשים פעמינו אל מוזיאון השעונים. 

המוזיאון השוכן בעיירה פורטוונגן, הינו מוזיאון קטן וחמוד. הוא אוצר בתוכו שעונים רבים מתקופות שונות ובסגנונות שונים. בכניסה הופתענו כשזיהו אותנו כישראלים וקיבלנו כתב חידה בעברית (!!). כתב החידה מיועד לילדים (עם ההורים, כי את התשובות יש לכתוב באנגלית), על מנת להנעים להם את הביקור במוזיאון. מי שממלא את התשבץ, יכול לבחור לו גלויה בחינם מחנות המזכרות של המוזיאון! המוזיאון מאד מעניין, והביקור בו ממש מוצלח. 

מוזיאון השעונים בפורטוונגן:

כתובת לג׳פס:

Robert-Gerwig-Platz 1, Furtwangen

שעות פתיחה:

קיץ: כל השבוע 9:00-18:00

חורף: כל השבוע 10:00-17:00

ציון: 

אתר אינטרנט:

http://www.deutsches-uhrenmuseum.de/no_cache/start.html

עשירים בידע אודות שעונים, החלטנו בדרכנו בחזרה אל הצימר לעבור בדרך הנופית המומלצת בספר ״המשפחה המטיילת״ (ע״מ 101). טיפות הגשם והאפור בחוץ לא עשו חשק להסתובב יותר מדי ברגל בגשם. אנחנו נסענו ממוזיאון השעונים, כאשר כיוונו את הג׳פס ל״חור המכשפה״. הדרך אכן יפה מאד. נסיעה בכביש צר ומתפתל ביער סבוך וירוק עד. פשוט מקסים!

חור המכשפה הוא מבנה עתיק ויפיפה, ששימש בעבר תחנה המופעלת על ידי שני גלגלי ענק המונעים על ידי מי הנחל הזורם ליד. במקום יש חנות נחמדה ובית קפה. השעה היתה בדיוק השעה לקפה ועוגה של שעות לפנות ערב. בית הקפה חמוד מאד ומגיש ממיטב העוגות המקומיות (המסתכמות בעיקר ב״עוגת היער השחור״ ועוגת תפוחים). הנוער ביקש מילקשייק וגלידה, אנחנו טעמנו לשם שינוי מעוגת התפוחים שהסתברה כמעדן. המלצריות לבושות בבגדים מסורתיים (נפוץ בבתי קפה ומסעדות רבים באזור). המחיר סביר. כשנכנסנו לבית הקפה, סעדה בו בשקט משפחה גרמנית. הכל היה נעים וטעים עד ש.... הדלת נפתחה בעוצמה. ראשון בצבץ לו ספר כתום, ואחריו שעתה משפחה, דוברת עברית קולנית, והתרווחה לה בשולחן שליד הדלת... ״אז מה את לוקחת? עוגת תפוחים? נו תחליטי כבר! יונתן כבר החלטת מה אתה רוצה?״ ניהל האב את משפחתו בקול רם ובנחישות כאילו היו בעיצומו של קרב. היחיד מבין המקומיים שלא נהג לפי כללי הנימוס היה הכלב של המשפחה הגרמנית שעד אז רבץ לו על הרצפה בשקט. הוא נעמד מול המשפחה הישראלית ונבח לעברם בזעם רב... נאצי!

לקחנו את הזמן בבית הקפה. כאמור, היה נעים וטעים. כשיצאנו, התכוונתי להראות למשפחה את המבנה עצמו, אבל... הסתבר שבזמן שישבנו לנו בנעימים בבית הקפה החל לרדת גשם זלעפות... המשפחה, שהתעניינה יותר בלהגיע יבשה לאוטו מאשר לחזות במחזה נדיר שלא יחזו בו שוב בישראל, אצה רצה לרכב. אך לא אני, ההרפתקנית, עם המחוייבות לקוראי הבלוג הנאמנים (חברתי סימה ובעלי, ואולי גם דאלי ויואב...) אוותר על תצלום של חור המכשפה, בדיוק כמו כל ספרי התיירות שמכבדים את עצמם. אז הנה, חור המכשפה, בתצלום שצולם תוך שאני מחרפת את נפשי בגשם, במיוחד למען הבלוג:

גלידה לילדים ״פינגווין״ בחור המכשפה

מילקשייק בחור המכשפה

לצערי, גשם הזלעפות והחשכה היורדת גרמו לכך שנאלצנו לוותר על המשך הדרך הנופית ולעשות את דרכנו בחזרה לצימר.

חור המכשפה Hexenlochmuehle:

כתובת לג׳פס:

Fam. Karl-Friedrich Trenkle, Hexenlochstrasse 13-14

שעות פתיחה: 9:30-18:00

אתר אינטרנט:

http://www.hexenlochmuehle.de/

ציון:

כמה מילים על נהיגה ביער השחור:

הכבישים ביער השחור הם פעמים רבות צרים ומפותלים ודורשים מהנהג עירנות רבה. בחושך, בהרים ובין העיירות הקטנות במקומות רבים אין תאורת כביש והחושך שחור וסמיך. אם יורד גשם, צריך לנהוג במשנה זהירות. הנהגים המקומיים, שכנראה מורגלים בכבישים המפותלים ומכירים את הדרך, יכולים לנהוג די מהר, להידבק לפעמים מאחורה בצורה מלחיצה, כי לא מובן להם מדוע הפיתולים, והחושך והכביש הרטוב, מפריעים למישהו לנסוע בפחות מ 100 קמ״ש... ביום, כשהשמש זורחת לעומת זאת, זה כיף לא נורמאלי לנסוע בכבישים הללו. ממש כמו לנסוע בתוך ציור.

הגענו אל הצימר שמחים ועליזים, מוכנים להכין לעצמנו עוד ארוחת ערב של פסטה ונקניקיות, ולהתחפר במיטות מי עם סמארטפונו, ומי עם הספר המצוין של עירית לינור ״בנות ורבורג״ (רק אני...).

תם היום השלישי לחופשתנו  

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת