00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פונטיאק סגולה - תום דובר אל הנמצאים ב"דרך"

מהי אשה? מהי כוהנת?

מהי אישה? ומהי כוהנת? מיהי אותה האישה? כוהנת את?

האם אל האלוהים שמחוצה לך את מדברת? או אל האלוהים שאת עצמך?

לוקחת אני אותך איתי אחותי אמי בתי אני עצמי אל המסע

לשמוע בת קולך דוברת .

 

מסע של שתי נשים שמגדלות עצמן מבעד לעשבי הזמן, כנגד הרוחות, אל מול הזרם הגועש.

מסע בתוך נקיק של זמן בהסכמה לפגוש את הקולות אשר עולים בדרך רגשות.

 

המעיין שעדיין מפכה באמצע אוגוסט מברך אותנו עירומות, יודע להציף בתוך תאי העור שלנו את הקדושה שמשתמרת בין צמחי המים פטל קוצני ושמש של צהרים, את ההתנקות ההיטהרות לקראת הבאות שאינם ידועים..שאנו מוכנות אליהם מבלי לדעת מהם..

מתבוננות זו בזו ומברכות אשה את רעותה טובלות בו ונושמות את צלילי הפכפוך שלו להמשך הדרך.

 

איש אינו יודע על המסע ובכל אשר אנו פונות מתנהגים האנשים כאילו יודעים הם כי שותפים הם לנו..חיוך ויד מושטת ונדיבות לב מלווים אותנו לקראת הכניסה אל היער.

 

יער האלונים כבר אינו מבריק כמו בימות החורף...הוא עוטה אבק רב...עייפות של אחר צהרים, מסוגר בגדרות קבוצות קבוצות של עצי אלון ואלה. מבקשות לנוח להישאר בצל מקום שפתח את גדרו ובאים אנשים גברים בזוגות, שניים רכובים באופניים, שניים בסוסים ולבסוף שניים הולכי רגל...מסמנים למהר להמשיך הלאה..

לצידנו גדר סגורה עוטפת גבעת אלונים שצומחים על במה...אני רוצה להיכנס שמה....להתקבל..את אומרת שאסור לנו...שאיננו עדיין ראויות...

הערב כמעט כבר יורד, והשביל מוליך אל עבר גבעות אלונים מרוחקות...נרגשות אנו למראה הגבעה אליה שער אבן מוליך...ונכזבות למראה ערמות זבל העופות שסובבות אותה..הגבעה הבאה פתוחה לגמרי לקראתנו, מעט מחבקת, ואנו עייפות ומפחדות. מקימות את האוהל והמחצלת ומכינות  ארוחה מתבוננות זו בזו ומבקשות להרגיש אותנו...בדיוק בדיוק כפי שלילה בין אלונים וחרא של פרות ורשרושים של בעלי חיים מתקרבים ואי הידיעה וההסכמה לחוש...ופחד...נחווים..

לילה ארוך מאד...ארוך מאד..לא ישנת בו כלל

כשהבוקר שאחריו עולה ואנו מגלות שערמות החרא יותר גדולות ממה שידענו במשך הלילה..יוצאות במהרה...

עולות בשבילים אל דרך המלך להגיע אל הטבילה הקרובה..לרחוץ..

ובמרחק עין אנו רואות שלובשי שחור לבן ממלאים את הטבילה..ואנו מוותרות..

ממשיכות אל הר הקפיצה...

מיוזעות עייפות יושבות בראשו.. במקום ממנו ניתן לחוות את ההתמסרות אל האין...מבקשות נפשנו אל המים..

ועוד מעין מתגלה בין עצי אקליפטוס ודקל בים כנרות. שוטף את העייפות הכבדה..שולח אותנו בחום היום הלאה אל תחנת הלילה הבא.

שביל כבוש מביא אותנו אל בריכת הטבילה של חבקוק. יש אנשים. האם המקום מחבק אותנו? האם נכון להישאר ? עוד ועוד אנשים וברובם לובשי שחור לבן יורדים אל הבריכה כמונו...רואים את נוכחותנו ומביעים משאלה כי נלך לדרכנו..בעודנו אומרות בבטחה מהלב כי אנו נשארות וכי יש מקום שווה לכולנו ומכירות כי יש לידיעת החשיבות שבהישארותנו כאן מן הברכה הרבה ליקום כולו.

הפחד שלנו בהתבטאו בנו והמסרים הנשלחים דרך מלותינו מטהר את הלב ויודעים גם הנמצאים סביב כי נוכחות מכירה עצמה דוברת את דברה עימם.

דבורים סביבנו ואיננו נרתעות

לילה כוכבים שחור ללא ירח יורד על הטבילה על הדומים ועל מי הבריכה הממשיכה להטביל גם את הבאים אליה בחשכת הליל...ואנחנו נשארות לקבל פני היום החדש, לברך שמש חדשה ולהתברך בטבילה המקודשת להמשך המסע.

ראש פינה וצפת ויהונתן בן עוזיאל, תפאורה מתחלפת להתמקדות בנקודה העמוקה ביותר שבין שלשה הרים..כמו פות...וככה נאנסת היא שוכבת לה שם..מחכה לישועה וריפוי. מעליה פטריית אנרגיה אטומית מרחפת, שורפת ומותירה את ההר קרח וטרשי..אמהות כוהנות נשים אנו מעבירות בגופנו את הזרמת האש והמים אשר נעצרו מזרום..

הדרך דרומה עוברת שוב ובשנית אל מעיין הפיות אולם אין  המעיין ערוך לקבלנו ..אנרגיה שאינה מותאמת מצויה בו עתה.. ואנו הולכות.

 

ובתוך כל זה ודרך המראות והתמונות

מהי אישה? ומהי כוהנת? מיהי אותה האישה? כוהנת את?

האם אל האלוהים שמחוצה לך את מדברת? או אל האלוהים שאת עצמך?

לוקחת אני אותך איתי אחותי אמי בתי אני עצמי אל המסע

לשמוע בת קולך דוברת .

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל mbatchen אלא אם צויין אחרת