00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אייקידו - מגאזין האייקידו בעברית

ראיון עם נבי ווראל

איקידו דוג`ו און-ליין
 
ראיון עם נבי ווראל סנסאי
1/12/2001
הראיון נערך על ידי זאב ארליך
.
תודה ללובה ויכנסקי על התרגום הסימולטני במהלך הראיון.
 
נבי ווראל הגיע לישראל בעיצומו של מצב בטחוני אשר מרתיע רבים מלהגיע לישראל. עשרים ושמונה שנותיו כאיקידוקא רק מוכיחות שהאיקידו הוא אמנות לכל החיים. מלא באנרגיה, עם חיוך על פניו, תנועות ברורות, יפות, ומדויקות. נוכחות של מורה עם אטיקט אשר טמורה שיהאן כל כך מורגש בו. נבי ווראל גדל בטורקיה והיגר לצרפת בשנות השבעים. טאמורה שיהאן יכול להיות גאה בתלמידו שהפך למורה נהדר.  הסדנאות הבאות בוודאי ימשכו אליהן מתאמנים רבים בישראל. ברצוני להודות לעמותת איקידו ישראל על ארגון הסמינר ולאבי איתן שסייע לקיים ראיון זה.
 
 
זאב:  איקידוקא רבים בישראל שמחו מאוד לשמוע שאתה עומד להגיע לכאן להעביר סמינר איקידו, ובאמת תודה לך שבאת ללמד כאן בישראל למרות המצב הביטחוני והפוליטי. אנחנו מעריכים את זה מאוד.
 
נבי ווראל:  תודה גם לכם, אכן היה לא קל הפעם לטוס לישראל בשל הבדיקות הבטחוניות המחמירות. באים לחברים לא רק כשהכל טוב אלא בכל מצב.
 

זאב:  הרבה אנשים ראו ומכירים אותך מביקורך הקודם, ורבים גם ראו אותך בטלויזיה בסרט `איקידו והסכין`. תוכל בבקשה לספר לנו כיצד הגעת אל האיקידו?
 
נבי:  אל אמנויות הלחימה הגעתי דרך הקראטה. התאמנתי כשמונה שנים בקראטה. אני טורקי במקור ושם גם התאמנתי בקראטה. אל האיקידו התוודעתי כאשר לפני 28 שנים הגעתי לצרפת על מנת ללמוד באוניברסיטה.
 
זאב:  מי המורה אשר השפיע עליך ביותר?
 
נבי:  טאמורה שיהאן. הוא בצרפת משנת 1968. הקשר של צרפת עם אמנויות הלחימה הוא מיוחד. רוב אמנויות הלחימה הגיעו לאירופה דרך צרפת, וזו היתה אחת הסיבות שלי להרשם לאוניברסיטה בצרפת.
 
זאב:  מה גרם לך לעבור לאיקידו לאחר שנים של אימונים בקראטה?
 
נבי:  אני מאמין שזה קשור להתפתחות האישית שלי. אני מתאמן בכדי להשתנות. כשהייתי בשנות השבעים באוניברסיטה בטורקיה, הרגשתי בצורך להתאמן על מנת ללמוד להגן על עצמי. היו אז בעיות פוליטיות רבות, והפחד הוא זה שדחף אותי להתאמן. בצרפת, המניע שלי לאימונים השתנה לחלוטין. בנוסף לכך, סגנון  הקראטה שלימדו בצרפת לא התאים לי. חיפשתי משהו שלם ומצאתי את זה באיקידו. הרי לא מתחתנים עם כל אחד. מתחתנים רק עם מי שאוהבים. עד החתונה אפשר לנסות את הכל (מחייך חיוך רחב).
 
זאב:  תרשה לי לשאול אותך, מה זה איקידו?
 
נבי:  הפירוש המילולי ידוע : אי – הרמוניה או איחוד ,   קי – אנרגיה, דו – דרך. האיקידו הוא דרך חיים בה האנרגיה היא בהרמוניה. מה שאני מרגיש הוא שהאיקידו מאפשר לי לחיות את חיי בצורה טובה יותר. האיקידו מביא אותי לידי שלום פנימי אשר בעזרתו אני יכול להתקדם ולהשתפר כאדם. זהו לדעתי הדגש החשוב ביותר בכל טכניקה באיקידו. האיקידו לפי השקפתי מוביל לשלום פנימי אשר מוביל לשלום עם העולם. 
 

 
זאב:  האם זה הדבר שאתה אוהב ביותר באיקידו, או שיש דבר נוסף?
 
נבי:  בוודאי שיש דברים נוספים. היום אני משתמש באיקידו בחיים המקצועיים שלי ובחיים הפרטיים שלי. אפשר להגדיר זאת בפשטות ככלי חינוכי. הכל ביחד,  גם ההיבט הפילוסופי וגם ההיבט הפיזי.
 
זאב:  על אילו דברים אתה שם דגש מיוחד?
 
נבי:  הבסיס של האיקידו הוא אחד. לאיקידו היה יוצר אחד. ככל שעוברות השנים, האישיות של כל אחד מכוונת קצת את הטכניקות. כך בהדרגה הטכניקות הבסיסיות הופכות להיות הטכניקות שלך. דרך התנועות אפשר לראות את האישיות של המתאמן.במשך הזמן האיקידו הופך לאמנות והתנועות מקבלות יופי, הרמוניה ועדינות. הכל צריך להיות מאוחד.
 
זאב:  אין זו הפעם הראשונה שלך איתנו. האם תוכל לומר לנו את דעתך הכנה לגבי רמת האיקידו בישראל?
 
נבי:  האיקידו הוא כמו קהילה קטנה וישנם כיוונים שונים. תמיד אפשר להתקדם. האיקידו הוא דרך ארוכה. לכל החיים. ככל שעוברות השנים צריך שרמת המורים והתלמידים תעלה. אם ברצונך שאענה לך בצורה כנה, לצערי, אני שם לב במיוחד השנה, לכך שישנם מורים שמתאמנים אך ישנם מורים אשר עושים את עצמם כאילו שהם עולים אל המזרן בשביל להתאמן, אך הם במקום לנסות ללמוד דבר חדש הם רק מראים את שהם כבר יודעים. אני לא יכול להתאמן בשבילם ולבצע במקומם את התרגילים. בגישה זו טמונה סכנה. אני מרשה לעצמי לומר זאת לאחר שלימדתי בכל רחבי אירופה ואפילו בקזחסטאן ואני רואה את זה בכל מקום. גם בצרפת אשר בה יש הרבה איקידוקא, הרמה הטכנית הולכת ויורדת. המורים חושבים שהם מורים גדולים אבל באמנויות הלחימה אין גבול. חייבים תמיד להשתפר ולהתקדם. גם אני לומד לפעמים דברים חדשים אפילו ממתחילים. אני לא מתבייש בזה. אני מקווה שעם השנים התופעה הזו תשתנה, כי אם לא אז זה יביא רק לירידה ברמת האיקידו בישראל. אוסיף רק שאינני מתכוון לכל המתאמנים. רובם רוצים כמובן ללמוד.
 

 
זאב:  אתה יכול להסביר לנו באופן כללי, מהם הכללים אשר יובילו אותנו לאימון טוב.
 
נבי:  קודם כל חשובה האיכות של המורה. אינני מתכוון כאן לדרגתו של המורה. מורה טוב צריך להיות מאוד ערני. המורה צריך לחשוב כאילו תלמידיו הם חלק ממנו, חלק מגופו. הוא צריך לשמור על יחס של כבוד אל תלמידיו ולעולם לא להתנשא. באמנויות הלחימה למבט יש חשיבות גדולה בהרבה יותר מאשר למילים. לדוגמה: אם המורה יושב כך (נבי ווראל מדגים ישיבה בגב כפוף), התלמידים שלי יראו אותי ובמהרה גם הם ישבו כמוני. אם אני יושב בצורה נכונה, גם התלמידים שלי ישבו בצורה נכונה. המבט והמגע הם העיקר בלימוד. המורים חייבים ללמד שוב ושוב את הדברים הפשוטים והבסיסיים ביותר: ללמוד ליפול, ללמוד לקום נכון, ולתת כמה שיותר ביטחון לתלמידים, בייחוד לתלמידים היותר מבוגרים. יש לדעת ביולוגיה ואנטומיה. ביפאן, באמנויות הלחימה המסורתיות, על מנת להיות מורה, אתה צריך להיות לפחות דאן שש או שבע  וזה אומר שנים רבות של אימונים ונסיון. לדוגמה, צעירים לא יכולים ללמד קנדו ביפאן. לדעתי זו גישה נכונה, זה עניין של חינוך.
 
 
זאב:  תודה רבה לך.
 
נבי:  אני מאחל לכם מכל הלב שתתגברו על כל הקשיים, שאנשים ימצאו את השלום הפנימי והחיצוני, ושנוכל כולנו להתאמן ולחיות בהרמוניה. אני מתכוון להמשיך ולבוא לכאן בכל שנה. אני מאמין שבכל פעם האימון יהיה שונה מעט.

 
תודה שקראת.
אשמח לקבל תגובות על ראיון זה.
  
קישור אל מאמר אודות אימון אצל טאמורה שיהאן בצרפת
 
איקידו ישראל
 
חזרה לתפריט ראיונות
 
חזרה לתפריט הראשי
 
 
 
 
 
 
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל aikido magazine אלא אם צויין אחרת