00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פונטיאק סגולה - תום דובר אל הנמצאים ב"דרך"

מסע לילי לצפת...קול קורא...האר"י הקדוש

אריאל שאל אם אפשר לבוא לקפה.
הגיע רכוב על אופניו.
על המרפסת אנחנו יושבים ומעלים את הסוגיה:
אם לא היינו יוצרים את המציאות...הרי היתה נוצרת ממילא...לא?
ותוך שיח ושיג אני אומרת לו בהינף משפט: ..."..הנה האר"י קורא לנו.."
אריאל מתבונן בי במבט רציני ושואלי: באמת? האר"י קורא לנו?
נראה היה לשנינו שכן.
תוך חצי שעה היינו ישובים באוטו..נוסעים לצפת.
בדרך בעודו נוהג אני מספרת לו שכבר שבועיים שיר אחד מתנגן על שפתי: לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה.
אריאל אומר לי שאלקבץ הוא משורר "לכה דודי" ותיכף נפגוש אותו נח ליד האר"י..
אז הקריאה כבר כוונה לפני שבועיים? חשבתי ש"לכה דודי" מקורו בשיר השירים..לא שמעתי עד כה על אלקבץ?
 
זהו יום י"ז בתמוז, תחילתם של "בין המצרים".....בית הקברות בצפת התמלא נרות נשמה דולקים ומרצדים בחושך מעל מאות קברים בחשכת הליל.
בבית הקברות בצפת עמודי התאורה דולקים תמיד ומאירים מדרגות למשוטטי צפת הליליים-כמונו, ואנו עולים בהר אל קברי הצדיקים.
נעמדים לנוכח השלושה האר"י אלקבץ וקורדוברו.
דממה רכה רוח נעימה ונעימות של אויר ואריאל אומר: הם מוסרים שככה האנרגיה אצלם...בדיוק ככה...תנשמי...תנשמי עמוק...
אני שרה לכה דודי לאלקבץ שישן לימין האר"י.
מתבוננת בפליאה איך נמצאים עמי בגוף חי גלגולו של קורדוברו בדמות ידידי ובציון הקבר שלמרגלותי גם נח לו קורדוברו...היהודי שהגיע מנשק דווקא את הקבר...ואני צוחקת בלב כי הרי האיש חי..לצדי..
הולכים לעבר הטבילה..מקוה האר"י הידוע במימיו הקפואים בכל ימות השנה...סגור לכניסת נשים.
אריאל הולך לטבול ובשובו אומר לי: כשילכו הנערים תוכלי להיכנס. עוד הוא מדבר והם נעלמים במורד ההר..
אני נכנסת בקדושה אל אגן הטבילה. מים צוננים זורמים ישירות מבטן ההר..אני מוכנה להיוולד ברגע זה לקדושת הימים..לברך את עיני הרואות מחדש...להיטהר...7 פעמים בברכה ויוצאת מוקירת תודה..הללויה
ושוב אנחנו הולכים אל האר"י להיות להודות...להתברך.
היום אין עמנו שיחות מתוקשרות, אבל הכל קיים. נוכחות של אהבה ורוגע וברכה סובבת אותנו.
יורדים במורד ההר ונוסעים למערת האידרא.
מערת צפונים רוצה לבי לקרוא לה.לשם עוד אשוב..אומרת בלבי..מי יודע? אולי כבר הייתי בה? תלמידי ספירות למדו בה משנתם. העוצמה נוכחת באבניה עד היום.
כבר אחרי חצות והכביש ריק מסיע אותנו כמו בעצמו עד לפרד"ס-חנ"ה.
 
למה? לשם מה?
אריאל אומר שקיבלנו פס וורוד..
שאם ישאלונו, איך פתאום ככה נכנסים לאוטו ומגיעים באישון ליל לצפת נאמר: קיבלנו פס וורוד. בעתיד נדע למה..ואולי לא...ולמה צריך לדעת למה?
היינו שם. והשם הזה עכשיו בתוכנו.
 
את כל זה אני מספרת לכם היום

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל mbatchen אלא אם צויין אחרת