00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג והצילומים של טואית

הטיול לקמצ'טקה (6) - ביקור ב"כפר האתני" הקוריאקי שבחוות "בית הדוב"

בחורה ממוצא קוריאקי בלבוש מסורתי

 

היום השלישי לשהייתנו בקמצ'טקה ו... 3 אכזבות ביום אחד. 

אכזבה ראשונה על הבוקר - עוד יום של גשם, אבל לא כל כך נורא, עדיין יש ארבעה ימים נוספים לטיול. 

 

נוסעים לביקור בכפר של שבטים ילידים.

 

 

 

 

 

 נסיעה בדרכים בוציות הביאה אותנו ל"חוות בית הדוב" - קאינראן.

 

אכזבה מספר שתים  -  זה לא באמת כפר של ילידים כפי שציפיתי. זהו מיזם תיירותי.

 

חוות בית הדוב - קאינראן

 

בחווה לגידול כלבי מזחלת, הקימו כמה מבנים לפי המסורת הקוריאקית. 

 

בתוך אוהל גדול מבד התכנסנו לשמוע משתי נשים קוריאקיות במקורן, שהתלבשו בבגדים מסורתיים של השבט, על המסורות, האמונות ואגדות העם של הקוריאקים, בליווי שירה, נגינה וריקודים. (כיום שתיהן עובדות כמורות וחיות בפטרופבלובסק. כמו כן, הן עוסקות בשימור המסורת של השבט)

הפולקלור מבוסס על מוטיבים מהטבע: בעיקר, כמובן, הרי הגעש והאירועים הוולקניים וכן החי והצומח.

 

האוהל בו התכנסנו להסברים

 

 

קוריאקית רוקדת את "ריקוד השחף"

 

                        הקוריאקית השניה מכינה לנו לחמניות על האש

 

פתח בראש האוהל מאפשר יציאת העשן. במקרה של גשם, ניתן לסגור אותו.

 

הקוריאקית מספרת לנו סיפורים שלא נגמרים מהפולקלור שלהם.

 

באמת שקשה לקרוא לזה אכזבה. הביקור באוהל הקוריאקי, המפגש עם הנשים הקוריאקיות, הסיפורים, הריקודים והשירים וכמובן גם הלחמניות המטוגנות על המדורה בתוך האוהל והתה, הכל היה חוויתי ומעניין מאוד.

 


"אורח החיים הן של הצ'וקצ'ים והן של הקוריאקים היה קשור בסביבת החיים שלהם, והם התחלקו לקבוצות יושבי הקבע באזור החופים, שכלכלתם התבססה בעיקר על ציד של יונקי ים, אריות ים, כלבי ים ולווייתנים, וקבוצות הנוודים רועי איילי הצפון, שנעו בעקבות המזון לעדרים שלהם, בין יערות ושטחי אחו בהרים, לבין אזורי הטונדרה לאורך החוף.

עדרי איילי הצפון סיפקו למעשה את כל צרכי האנשים. בשר למאכל אם בשר חי ואם מבושל, עורות מהם תפרו אוהלים, והכינו בגדים, גם מעילים ומגפיים לשלג, רתימת איילים לגרירת מזחלות בשלג.
הם החליפו מוצרים עם אנשי החוף, ותמורת מוצרי האיילים הם קיבלו שומן לווייתנים לתאורה ולחימום, בשר ועורות של אריות ים.
לבוש החורף של שבטי הצ'וקצ'ים והקוריאקים נתפר מעורות איילי הצפון. גברים ונשים לבשו בגדי גוף עשויים מעור עדין ודק, שני זוגות מכנסי עור, האחד עם הפרווה כלפי הרגליים, והשני עם הפרווה כלפי חוץ. מעיל עליון כפול עורות. בתוך הבתים ובימי הקיץ הסתובבו האנשים ערומים או ערומים למחצה. ומחוץ לבתים, גם בעונת החורף, בדר"כ לא כיסו את ראשיהם.
הצ'וקצ'ים והקוריאקים יושבי החוף גרו בבקתות שהיו חפורות למחצה באדמה, עד לעומק של מטר ויותר,
ומכוסות בסככת עץ עליה מתוחים עורות לאיטום, המסוככת על פתח הכניסה לבקתה שהוא גם פתח האיוורור וארובת החימום.
הנוודים חיו באוהלים גדולים עד 8 מטר קוטר, בכעין גלילים עם גג חרוט שמרכזו פתוח לאיוורור עשן המדורה. בתוך החלל הזה היתה פינה מבודדת ומרופדת בפרוות דובים ששימשה ללינת המשפחות." (מתוך מאמרו המאלף של רונן רז
על "ההיסטוריה ואורח חייהן של הקבוצות האתניות בקמצ'טקה ,").

השבטים האלה נדדו לאלסקה ומשם לצפון אמריקה ולדרומה. אילו הם השבטים האינדיאנים.

למרות ניסיונות היישוב והקולקטיביזציה שהתרחשו בתקופה הקומוניסטית, בני העמים האלו עדיין מקיימים אורח חיים של אוכלוסיות נוודים ונודדים עם עדריהם במרחב. (מתוך דפי ההדרכה לטיול שקיבלנו מ"בריזה")

אוכלוסיית הקוריאקים בקמצ'טקה מונה כ- 7000 נפש ומתוך ארבעת השבטים בקמצ'טקה, הוא הגדול ביותר. רובם גרים בעיר (פטרופבלובסק, כמובן) ובסביבותיה ומעורים בחיי התושבים האחרים.  מנסים להחיות את המסורת שעד התקופה הקומוניסטית היתה בגדר של "תורה שבע"פ". השלטון הקומוניסטי דחף לטיפוח ומיסוד הלאומיות השבטית.

 

הסיפורים נמשכו עוד ועוד כשסופי מהקבוצה ביחד עם זאב המדריך מתרגמים לנו מרוסית.

 

עוד ריקוד קוריאקי

 

החלטתי לצאת החוצה, אל הגשם, לצלם קצת פרחים. הטבע בקמצ'טקה אף פעם לא מאכזב.

 

 

 

 

 

 

                 לחך קמצ'טקאי - Plantago camtchatica

 

 

אכזבה מספר שלוש - באתם לקמצ'טקה לראות דובים? נראה לכם דובים. 

שני דובים אומללים כלואים בתוך כלובים צרים, מטונפים. מקבלים חופנים של עשב מידי המטפל ה"אמיץ". מרוב שעמום ויאוש הם פושטים את ידם מתחת לסורגים וחופרים תעלה עמוקה מסביב לכלוב. זה העיסוק האולטימטיבי שלהם. זו כל העצמאות שלהם.

 

 

 

 

לאחר מכן פנינו אל ביתן המסעדה

 

ובמסעדה,

מה זה? פוחלץ של כלב האסקי-סיבירי

 

 

אני לא זוכרת מה אכלנו שם, אבל יש לציין שכל הארוחות שלנו בקמצ'טקה, שהיו מבוססות על דגים, היו מאוד טעימות.

במסעדה פגשנו זוג, מסתבר יהודים, ממיאמי  שהגיעו דרך אלסקה. הם אוהבים לטייל במקומות  שלא ישמרו עוד הרבה זמן על אופיים הנוכחי ולטענתם, קמצ'טקה היא אחת מהם.

הם טיילו לבדם, בליווית מדריכה מקומית דוברת אנגלית.

 

יצאנו לראות את כלבי המזחלת.

 

 

 

 

 

 

 

 

כמובן שקיבלנו הסברים ארוכים ברוסית עם מעט תרגום לעברית ומי שמתעניין ורוצה לדעת יותר, יכול לקרוא ברשומה שכתבתי על חווית הנסיעה עם כלבי המזחלת בלפלנד.

 

סיימנו את ביקורנו בחווה עם מבט אחרון על השדות הצהובים המקיפים אותה:

 

 

 

 

 

 

 

לסיום היום נסענו למרחצאות גיאותרמיים..

 

 

 

 

 

 

בצד הבריכות ישנו אגם עם מים קרים מאוד, להתרעננות.

 

 

אם אדע את שם המרחצאות האילו, אשמח להוסיף. כנ"ל גם לגבי שמות הפרחים.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טואית אלא אם צויין אחרת