44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מערכה שלישית

התבגרות

22/09/2014

במקור: Boyhood

במאי: ריצ'ארד לינקלייטר
שחקנים: אלר קולטריין, איתן הוק, פטרישה ארקט
שנה: 2014
אורך: 165 דקות 
ז`אנר: דרמה
 
'החיים הם לא סרט', אומרים הרבה אנשים להרבה אנשים אחרים. 'החיים הם כן סרט', אמר כנראה ריצ'ארד לינקלייטר כשהוא תיכנן לעשות את האפוס שלו 'התבגרות'. מבחינת העלילה אין משהו מיוחד, זה סרט של כמעט 3 שעות על חייו של ילד בשם מייסון מגיל 6 עד גיל 18. עם כול החברים, המעברי דירה, ההסתגלויות למקומות חדשים וכו' שקורים לו בחיים. לא משהו מיוחד.
 
אז למה הסרט הזה הוא כן משהו מיוחד?
 
הגימיק של 'התבגרות', שהופך אותו מסתם סרט התבגרות למשהו פורץ דרך, זה שהוא צולם בזמן אמת. כן כן, מקיץ 2002 ועד אוקטובר 2013 נפגשו כול שנה לינקלייטר, השחקנים ושאר הצוות וביחד הם צילמו מספר סצנות וכך זה חזר חלילה במשך כול השנים הללו. את מייסון לא משחקים שחקנים שונים בגילאים שונים אלא בחור אחד בשם אלר קולטריין (שכנראה צריך לשים עליו עין בעתיד). כך גם שאר הדמויות בסרט: אלו לא שחקנים שונים בכול שנה שמשחקים אותם אלא הם אותם שחקנים שלמשך כול השנים שבסרט הם מתבגרים, משתנים במראה וכול הנלווה לכך.
 
זה מאוד לא מובן מאליו ש'התבגרות' הושלם והגיע למסכי הקולנוע. כמעט כול דבר היה יכול להתפקשש בדרך: מה אם קולטריין או אחד השחקנים היה מחליט שנמאס לו? מה אם לינקלייטר היה מאבד עניין באמצע הפרויקט? מה אם אחד הלוקיישנים לא היה זמין? יותר מש'התבגרות' הוא סרט טוב (כבר נגיע לזה) הוא גם הישג קולנועי מרשים ביותר שלא רואים כול יום. בערך ברמה של 'כוח משיכה' אם לא יותר.
 
'התבגרות' נמשך על פני 12 שנה אבל הוא לא מיידע אותנו על כך. כול פעם שחולפת שנה הסרט לא מודיע לנו על זה באמצעות כותרת אלא אנחנו אמורים להבין את זה לבד, בין אם זה באמצעות הטכנולוגיה (בתחילת הסרט רואים את מייסון משחק בגיים בוי), שיחות ('האביר האפל' מוזכר באחת השיחות באמצע הסרט) או אירועים (כמו קמפיין בחירות 2008 או השקת הספר 'הארי פוטר והנסיך חצוי הדם'). זהו מהלך מעניין ביותר שמראה שלינקלייטר סומך על הצופים שהם יידעו למקם לבד את ההתרחשויות בסרט.
 
ל'התבגרות' אין מבנה של סרט אלא הוא מנסה להיות כמה שיותר דומה לחיים. אין לו מטרה או סוף מוגדר, דמויות חשובות באות ונעלמות, המון מאורעות לא חשובים מתרחשים ועוד המון דברים שלא נכונים מבחינה תסריטאית קורים בסרט כי גם החיים עצמם הם לא נכונים מבחינה תסריטאית. זה הופך את 'התבגרות' למאוד מעניין וייחודי.
 
אבל דווקא בגלל שהסרט מנסה להיות כמו החיים הוא הופך להיות יותר מרתק ומרגש מרוב סרטי ההתבגרות שיצא לי לראות. כשאחת הדמויות מתעצבנת וזורקת צלחות ליד מייסון כמעט והתקפלתי בכיסא מרוב פחד כי זה מפחיד לראות אנשים מתעצבנים. הכול בסרט מאוד ריאליסטי ונכון, מה שאיפשר לי להזדהות עם מייסון ולרצות בטובתו.
 
הרבה טוענים שאחד החסרונות הכי גדולים של הסרט זה שלמייסון אין אופי יוצא דופן. אני מסכים שאם הייתה לו שאיפה מוגדרת לחיים (כמו נניח להיות שחקן) זה היה הופך את הסרט לאפילו יותר טוב, אבל דווקא בגלל שאין לו אופי מיוחד זה מאפשר לצופה לשים את עצמו בנעליו לא משנה מה האופי שלו וכך כול אחד יכול למצוא משהו מחייו בסרט.
 
בנוסף לכול זה, הקאסט של 'התבגרות' נהדר. טיפה מוזר להביע דעה על המשחק בסרט כי זה לא סרט רגיל, אבל אהבתי מאוד את ההופעות בסרט. מלבד אלר קולטריין הנהדר כמייסון יש גם את פטרישה ארקט שהיא נהדרת כאמא שלו ואת איתן הוק שהוא חביב ביותר כאבא שלו שקופץ מדי פעם לביקורים (ההורים של מייסון גרושים). גם שאר השחקנים בסרט טובים מאוד.
 
האמת של'התבגרות' אין ממש חיסרון שהפריע לי, אבל בערך בחצי השני של הסרט רמת העניין מעט יורדת. יכול להיות שזה בגלל שראיתי את הסרט עם הפסקה באמצע, אבל אם בחלק של לפני ההפסקה הייתי מרותק, אז בחלק שאחרי ההפסקה הייתי עדיין מרותק אבל פחות מבהתחלה.
 
בסופו של דבר, 'התבגרות' הוא גם הישג מרשים וגם סרט מעולה. הוא לא בנוי כמו סרט קונבנציונלי אבל בדרכו שלו הוא מצליח לרתק לא פחות מסרטים כן קונבנציונלים. נתראה בעוד 12 שנה!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עוף בשומשום אלא אם צויין אחרת