66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

איילת מטיילת

קוביית Facebook Like

שביל ישראל- מסלול מס' 2

 

אחרי עיכובים רבים, כשלעיקריים שבהם קוראים "חום יולי אוגוסט" ו"צוק איתן", החלטנו להמשיך את פרוייקט שביל ישראל.

הקטע השני במסלול מתחיל מפסל האריה השואג, בו סיימנו בפעם האחרונה ומסתיים בצוק מנרה.

אך אנחנו החלטנו להתחכם ולהפוך אותו- להתחיל בצוק מנרה ולסיים באריה השואג על מנת להקל את העלייה.

תמונות מהדרך: טיפטופים קלים שלא התפתחו לכלל גשם:

שמיים מעוננים יפהפיים מעל כביש 6:

הוכחה לכך שאני מלכת העצלניות, ואת הסנדביצ'ים לארוחת הבוקר אספנו מ'ארומה' על הדרך:

אז לאחר שהתכנסנו כולנו בפארק הגיאולוגי בקריית שמונה, ולאחר שאיש איש אכל את סנדביצ'ו, והגברים הקפיצו את המכוניות לתל חי, יצאנו לדרך.

הנוכחים הפעם:

מהתמונה ניתן ללמוד שמשפחת גזית הגיעה בהרכב מלא הודות לאם המשפחה הכה אסרטיבית, גם משפחת שמואלי (ערן, נורית, טל, ניצן ודרור) בהרכב מלא, רק משפחת גרוסברג הגיעה בהרכב חסר (לימור, חיליק, עמית אך ללא יובל)

יוצא שבכל טיול אנחנו מתחילים עם קבלת פנים של עדר פרות. הפעם העדר היה עצום, והרגשתי כמו ב"ציפורים" של היצ'קוק, רק בגירסת הפרות:

לא התחכמתי הפעם עם בדיחות הבולונז שלי, מיהרתי לעוף משם:

זו בעיקר, נראתה לי קצת משוגעת:

המסלול עובר דרך מצפה לירן ע"ש לירן סעדיה ז"ל, שנפל במלחמת לבנון השניה:

יש משם נקודת תצפית יפהפיה על קריית שמונה:

יש גם נקודת תצפית נהדרת על הילדים שלי, שהם במצב רוח צמד חמד היום:

(היא מצביעה על החרמון)

ממשיכים לצעוד, והשביל ברובו הוא על כביש סלול:

נשאלה כאן השאלה: "האם הפרי הזה אכיל? האם זהו תפוח הודי?"

חיליק חקר ובדק את הנושא. מסתבר כי הפרי אכן רעיל:

(צולם לאחר שהוא סיים לירוק ולקלל את האמאמא של ה'תפוח ההודי')

בזמן שאני מצלמת את התמונה הזו ערן מפציר בילדים להתקרב יותר אחד לשני. הוא מנסה בכח לשדך את המצ'יסטה לאחד הבנים:

אוקיי. אז הם התקרבו קצת:

המצ'יסטה מרצה לבנים על איזה משהו:

וכאן רואים את נורית (משמאל) ואת לימור (מימין):

נורית היא על תקן חיישן הסכנות שלנו. יש לה תרחישי אימה, והיא מרבה לפרוט לנו את הסכנות שטמונות בכל דבר.

אני למשל- לא מתמרחת בקרם הגנה, שותה מעט ולא חובשת כובע. בסטנדרטים של נורית אני חיה על הקצה. אז היא מזהירה אותי ומאיימת עלי שלא תבוא לבקר אותי במחלקה האונקולוגית לכשאזדקק, לא לשתות זה נורא מסוכן (פוגע בכליות) וגם זה שאני לא חובשת כובע זה דבר מאד מאד לא בריא.

אבל אנחנו אוהבים אותה.

מצ'יסטה והטייס:

טל:

דרור:

ניצן ועמית:

ערן:

נורית ולימור:

"יש לך משהו מסוכן בגרב, לימור":

חיליק:

גם מקגייבר שם:

וגם אני:

מה משונה בתמונה פה?

פסל משה

וזהו. המסלול הסתיים בתל חי. בזמן שהגברים נסעו להביא את המכוניות אנחנו חיכינו להם:

ובדרך חזרה:

האם נסעתם כבר על הגשר החדש מעל נחל עמוד שנפתח השבוע? אנחנו נסענו עליו!

חובבת גשרים הנני.

מהנעשה במכוניתנו:

ומהנעשה במכונית של משפחת שמואלי:

עצרנו לאכול במסעדת יונס, בואכה צומת גולני:

דרור (בבהלה): "אמא! יש לי חור בשישליק!"

נורית: "נו, זה מהשיפוד!"

דרור: "אההה..."

(קפה ומאפה בגירסה הערבית)

היה כיף!

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

22 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayeletgazit אלא אם צויין אחרת