00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Smile, It´s Raining

הטוב, הרע והחתול / וואנשוט לפרויקט אמשימ"א (ג`יימס סיריוס פוטר)

אז קבלו את הפיקצר השלישי בפרויקט אמשימ"א (לפרטים לחצו כאן), שנכתב על ידי ג`יימס סיריוס פוטר

 

*מחיאות כפיים* 

 

ז`אנר: הומור

דירוג: PG

 

התמונות:

 

     

 

 

 

הטוב, הרע והחתול

 

"אני לא מאמינה! איך זה קרה?" צעקה הרמיוני מתוך תא השירותים של הקלחת הרותחת. "למה זה תמיד קורה לי?"

"בתור התחלה, אני עשיתי את זה. אבל זה היה רעיון של פרד וג`ורג`! הם נתנו לי אונייה על זה, כי לא היה להם מי שיבדוק להם את השיקוי החדש שהם הכינו לחנות שלהם, ואני חוסך למכונית על שלט רחוק של מוגלגים", צחק רון.

"אתה עשית את זה?!" צווחה הרמיוני. "חשבתי שאנחנו אמורים להיות חברים!"

"אנחנו כן חברים!" נבהל רון.

"לא, אנחנו לא! חברים לא אמורים להפוך את בת הזוג שלהם לשפן הנסיונות של פרד וג`ורג`! אני נפרדת ממך, רון!" הרמיוני, או יותר נכון החתול, יצאה מתוך השירותים ועקפה את הארי ורון.

"לאאאאאאאא!" צעק רון.

"היא לא עשתה את זה הרגע, חבוב!" אמר הארי.

"היא, כאילו, כן עשתה את זה!" ענה רון.

"מ`שתגיד מותק. איפה הסניץ` שלי? הגישו לילד שנשאר בחיים את הסניץ` שלו!" קרא הארי.

"בוא, הארוש. הולכים. אין סניץ` עכשיו", מלמל רון.

"אתה לא תורשה להסתובב בחברת הארי פריקינג פוטר!" צווח הארי.

"הארי, אנחנו צריכים לחזור. יש לך פגישה, שכחת? עם ג`יני", משך רון בשרוולו של הארי.

"ג`יני אכן מורשית להסתובב בחברתי. קדימה, ידידי הנחות, בוא נלך", הארי הוריד את ידו של רון משרוולו.

 

בינתיים, הרמיוני החתול ממש רתחה. היא גילתה שהיא תישאר במצב הזה ליממה שלמה, כתופעת לוואי מהשיקוי. פרד וג`ורג`, שגם היו שם, סיפרו לה בעצמם – ונדרשו לכמות גדולה של תמצית אזוביון, אחרי השריטות שהרמיוני החתול השאירה להם. היא החליטה שהיא לעולם לא תחזור אל הארי ורון.

כשהרמיוני ניסתה להירגע, היא נזכרה בדבר שתמיד עזר לה להירגע ולהתרכז בלימודים – נגינה על פסנתר. בבית הוריה היה פסנתר, וכל פעם שרבה עם הארי או רון (או עם שניהם), או כשמאלפוי היה קורא לה בוצדמית, הייתה הולכת אל הפסנתר שבמשרדה של מקגונגל. היא הורשתה להיכנס לשם.

למרות שהייתה חתול, רצה הרמיוני אל הפסנתר הישן והרעוע שעמד בפינה, נעמדה די בקושי על השרפרף, והתחילה לנגן בעזרת כפותיה. הפסנתר היה לא מכוון, אך אחרי דקה של אימון, זרם של צלילים נעימים יצא מן הפסנתר והרקיד את כל יושבי הקלחת הרותחת.

"שלום! איזה חתול חמוד!" חייכה אחת מהעובדות שם והרימה את הרמיוני.

"אני לא חתול! אני בחורה!" קראה הרמיוני וקפצה מן הידיים שלה.

"בסדר... אז בחורה, או חתול, הלקוחות נראים ממש מרוצים מהנגינה שלך. מה דעתך על לנסות לעבוד כאן?" שאלה העובדת. הרמיוני שקלה את העניין לכמה דקות – לחזור בבושה אל הארי ורון, או לנגן בפסנתר כחתול? כמובן שלנגן בפסנתר!

"כן!" אמרה הרמיוני, "בשמחה!"

"טוב, התקבלת", חייכה העובדת, "אני בטוחה שחתול מנגן ימשוך לקוחות." הרמיוני החתול נגנה בפסנתר וגם קיבלה כובע די נחמד. היא הייתה בטוחה שהיא תוכל להסתדר ככה. במרחק כמה צעדים ממנה, עמדו שלושה אוכלי מוות.

"אדון האופל, תזכיר לי למה אנחנו עושים את זה?" רטן סנייפ בשעה שסידר את החצאית שלו.

"מאחר, סוורוס, שהרמיוני גריינג`ר יכולה מאוד להועיל לנו בצבא אוכלי המוות. כמה פעמים אפשר להגיד את זה?" התעצבן וולדמורט.

"אדון, היא בוצדמית!" מחה לוציוס.

"כן, אבל תראו איזה שפמפם חמוד יש לה!" קרא וולדמורט וזכה להסכמה מלוציוס וסנייפ.

"עדיין לא הבנתי למה אנחנו מתלבשים כמו בחורות", נאנח סנייפ.

"סוורוס, אני מתחיל לאבד את הסבלנות שלי!" קרא וולדמורט. "אנחנו נראים עכשיו כמו בחורות, נכון? לך וללוצי זה בכלל בא טבעי. אנחנו עכשיו לוצי, סווי ו-וולדי. שמות חיבה. אנחנו נתחבר עם גריינג`ר, היא תמיד הייתה בודדה, ואז נגייס אותה להיות אוכלת מוות! מוחעחעחעחע!"

"כמובן, אדון", השתחווה לוציוס. סנייפ מלמל משהו בלתי-מחייב, והשלושה, או יותר נכון שלוש, הלכו לעבר הפסנתר.

"שיואו, חתולי!" קראה וולדי בקול צייצני, "אתה, כאילו, כזה מהממוש!"

"אני לא חתול, אני בחורה", אמרה הרמיוני בזעף והמשיכה לנגן.

"יואווו, בחורה, את מה זה מהממוש!" צייצה וולדי ודחקה בלוצי ובסווי לשתף אתו פעולה.

"אנחנו, כאילו, מה זה רוצות שתהי חברה שלנו!" אמרה לוצי בחיקוי הציוצים של וולדי.

"כן, זה יהיה מושלמוש!" אמרה סווי.

"תראו, אני לא מכירה אתכן ואני עובדת עכשיו..." פתחה הרמיוני.

"שיואוווווו, אנחנו לא נפריע לך!" וולדי התיישבה על הפסנתר. "אנחנו חברות שלך, אנחנו תמיד נעזור לך!"

"תמיד!" הוסיפה סוויי.

"אתן יכולות להישאר פה", מלמלה הרמיוני בזעף. "זה לא כאילו שתלכו."

"אומייגאד, אהבתי את הלק שלך!" אמרה לוצי.

"אין לי לק, אני חתול", אמרה הרמיוני.

"אבל לפני רגע אמרת שאת בחורה! שיואו, מותק, את הפכפכה", וולדי נענעה את ראשה לשלילה. "אז תספרי לי על החיים שלך."

"אממ... אני גרתי בהוגוורטס, ו... החבר שלי, זאת אומרת, החבר שלי לשעבר, הפך אותי לשפן נסיונות של החנות של אחיו ונתן לי לשתות שיקוי שהפך אותי לחתול, ואז צחק עליי, אז זרקתי אותו", מלמלה הרמיוני.

"צעד נכון, אחותי! ואני גם לגמרי שונאת ג`ינג`ים!" צווחה לוצי וזכה למרפק מסווי.

"היי, מאיפה את יודעת שרונ...לד ג`ינג`י?" שאלה הרמיוני בהרמת גבה חתלתולית.

"סתם מנחשת, אחותי! לג`ינג`ים מתאים לעשות את זה! חיחיחי!" צחקקה לוצי.

"שיואו, אחותי, מה זה?!" שאלה וולדי והצביעה על שקית האוכל לחתולים של הרמיוני.

"זה האוכל היחיד שאני יכולה לאכול עכשיו", אמרה הרמיוני בעצב.

"יואוווו, תמיד רציתי לטעום אוכל חתולים כזה!" צווחה וולדי והתחילה לקפוץ.

"תרגישי חופשייה", סיננה הרמיוני. וולדי רצה מיד אל מזון החתולים, והתחילה לאכול.

"אחותי, זה מעולה!" היא צעקה. "אני מתה על זה! מתה!"

בזמן שסווי סיפרה להרמיוני על בחור חלומותיה שגם הוא היה ג`ינגי`, ועל הנערה שגנבה אותו, לוצי שזרה סרטים בשיערה ו-וולדי זללה מזון חתולים, נער בלונדיני פתח את דלת הקלחת הרותחת בבעיטה.

"אבא?!" הוא קרא ולטש עיניים בלוצי.

"אני לא אבא! אני בחורה צעירה וסקסית!" נבהלה לוצי. "אני לא מכירה אותך! בוא, אני אכיר אותך עכשיו!" היא צעקה ומשכה את דראקו הצידה.

"דראקו, אני במשימה סודית במיוחד של אוכלי מוות!" סיננה לוצי, כלומר, לוציוס.

"לא הוגן! גם אני רוצה משימה סודית של אוכלי מוות! אבא שלי ישמע על זה!" התלונן דראקו.

"אתה רוצה להתלבש כמו בחורה ולהתחבר עם בוצדמית?" שאל לוציוס.

"נקודה טובה", הנהן דראקו והלך.

"יואו, אחותי, עכשיו אני מכירה אותו!" צווחה לוצי.

"יופי, אחותי!" צחקקה סווי. בינתיים, וולדי גמרה מחצית משקית האוכל הענקית של הרמיוני.

בדיוק אז, הארי, רון וג`יני, התיישבו בשולחן הקרוב לפסנתר. הרמיוני מיהרה להפנות את גבה הפרוותי להפליא, ולהמשיך לנגן במרץ. "היי.... הבנות האלה לא נראות לכם מוכרות?!" אמר הארי והצביע על לוצי, סווי ו-וולדי.

"הארי, אתה מכיר בנות אחרות?!" אמרה ג`יני ואחזה בראשה. רגע אחרי היא התעלפה.

"הצילו, מישהו יודע לעשות החייאה?!" צעק רון. הארי בינתיים התבונן במראה ובלגן את שיערו.

"אני יודעת!" צעקה הרמיוני החתול, ורצה אל הרמיוני. היא אחזה בבטן שלה, ובצעה תמרון היימליך.

"גזר... אקספליארמוס... שפריץ... צלחת!" אמרה ג`יני ופקחה את עיניה.

"אקספליארמוס? אהבתי, אני אשתמש בזה מתישהו!" אמר הארי.

"הארי, ידעתי שתציל אותי!" אמרה ג`יני ונתלתה על צווארו של הארי.

"למען האמת, זה היה אדון חתול כאן", אמר רון, והצביע על הרמיוני.

"כן, תנו קרדיט לבי-אפ-אף שלנו!" אמרה וולדי בפה מלא מזון חתולים.

"היי, חשבתי שאני הבי-אפ-אף שלנו!" אמרה לוצי.

"שתיכן פתטיות!" צעקה סווי וניגנה תו רועש במיוחד בפסנתר. "ואני לא באמת בחורה! אני המורה שלכם!"

הארי, רון, הרמיוני, דראקו וג`יני, הביטו בסנייפ בהבעה מבולבלת. סנייפ נופף בשרביטו, וכל בגדי הבנות נעלמו והוחלפו בגלימה השחורה והקבועה שלו.

"פרופסור סנייפ, למה עשית את זה?" שאלה הרמיוני, שבפעם הראשונה בחייה לא הבינה מה קורה.

"כי אני אוהב אותך, גריינג`ר!" אמר סנייפ ורץ אל הרמיוני.

"אבל אתה המורה שלי!" אמרה הרמיוני וזזה הצידה. "ואתה מבוגר ממני במשהו כמו מאה שנים!"

לפתע, כל המבטים הופנו אל לוצי, שנופפה בשרביטה וחזרה להיות לוציוס.

"גם אני אוהב אותך, בוצדמית!" אמר לוציוס ורץ אל הרמיוני, שברחה והסתתרה מאחוריי הפסנתר.

הכל קרה מהר מדי. הרמיוני לא הבינה מה קורה. "פססססט" היא שמעה קול לידה, וגילתה את דראקו. "תקשיבי, אני יודע שאת בטח עייפה מלשמוע את זה אבל..."

ואז דראקו פצח בנאום רומנטי וממיס כל כך, שכל יושביי הפונדק הסתכלו עליו. "הכל קורה מהר מדי", הוא אמר והביט בהרמיוני. "אדון האופל מת, אדון האופל חוזר, פוטר כמעט מת, פוטר חוזר... ואני הופך לנמייה כל הזמן! אבל אני אהיה נמייה מאושרת, אם תהיי החתולה שלי."

"אוווווווווו!" אמרו כולם, אפילו לוציוס וסנייפ.

הרמיוני מחתה את דמעותייה בעזרת כפה וחייכה אל דראקו, שהפך את עצמו לנמייה בעזרת שרביטו והצטרף אליה. הם שילבו כפות, וברחו אל עבר האופק.

"זה היה מוזר", אמר הארי.

"אבל... מה אני אעשה עכשיו?" אמר סנייפ.

"כן, עם מי נהיה?!" השיב לוציוס.

"אתם יכולים להיות אחד עם השני", הציע רון, למרות שהוא לא ציפה שאף אחד ייקח את זה ברצינות – אף אחד אף פעם לא לקח את רון ברצינות. בבת אחת, לוציוס וסנייפ רצו אחד אל השני, והתחילו להתנשק.

"אווווווו!" אמרו כולם שוב.

"רגע! הס! גם לי יש וידוי!" אמר הארי ונעמד על השולחן.

"הוא יציע לי נישואין עכשיו!" צרחה ג`יני, והתעלפה שוב. רון שפך עליה מים.

"בהחלט עמדתי להציע נישואין לג`יני!" צעק הארי, "אך מכיוון שהאיפור שלה נמרח והיא נראית זוועה, ואני לא מתחתן עם בנות שנראות זוועה, אני רוצה להתוודות על אהבתי הסודית לתחליף של ג`יני, ידידי הנחות, רון וויזלי!"

רון התעלף ונפל על הרצפה, ו-וולדי שפכה עליו מים. "באמת? כל חלומותיי מתגשמים!" צעק רון ונישק את הארי. הארי קרא לבקביק, החד קרן הסגול שלו, ועמד לעוף משם עם רון, אבל לבקביק לא היה מספיק דלק. בינתיים, ג`יני בכתה בפינה, והאיפור שלה נמרח עוד יותר.

"היי, אל תתבאסי", אמרה וולדי. "על גברים אסור לסמוך אף פעם. ראית את שני אלה? נטשו אותי", היא הצביעה על לוציוס וסנייפ, שהתמזמזו בפינה. "רוצה קצת? זה מאוד מנחם", היא הציעה לג`יני מזון חתולים, וג`יני הנידה בראשה לשלילה.

"נו טוב, ככה נשאר לי יותר", אמרה וולדי, ותחבה גוש ענק של מזון חתולים לפיה. פתאום, וולדי הפכה לירוקה. יותר ממה שהיא עכשיו.

"הצילו!" צעקה ג`יני, אבל מכיוון שהרמיוני החתול הלכה, ואף אחד אחר לא ידע היימליך, לא היה מי שיציל את וולדי. פתאום, הצעקות של וולדי נפסקו. שרר שם שקט נורא.

"עשיתי את זה!" צרח פתאום הארי. "הרגתי את לורד וולדמורט!"

מחיאות כפיים נשמעו מכל עבר, והארי השתחווה. לבסוף, הוא קנה דלק לבקביק בחנות הקרובה, והוא ורון הסתלקו.

פתאום, קפץ מהתקרה בחור בתחפושת נסיך. זה היה אוליבר ווד. "ג`יני!" הוא אמר ורץ אל ג`יני. "כל חיי חלמתי על הרגע הזה! האם... האם תינשאי לי?!"

"כמובן!" צרחה ג`יני וכיסתה את פיה בידיה. אוליבר הרכיב את ג`יני על הסוס הלבן שלו – מטאטא הקלינסוויפ 7 שלו, והשניים יצאו לדרכם.

הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.

הסוף!
 

 

אלבוס סוורוס פוטר פקח את עיניו, שטוף זעה, והדליק את האור. זה הרגע היה לו חלום נורא – על דודה הרמיוני שהופכת לחתול, ועל אוליבר ווד על מטאטא, ועל אמא שלו עם איפור מרוח... הוא הזכיר לעצמו שזה היה רק חלום וחזר לישון. לפתע, צלופח ענקי פרץ למגורי הבנים של סלית`רין ותפס את אלבוס. אלבוס צרח וצרח, אבל אף אחד מחבריו לחדר לא שם לב...

 

הדיוקן של סוורוס סנייפ התעורר מחלום נורא – הוא שוב חלם את החלום על אלבוס פוטר, שחולם עליו, שהוא מאוהב בגריינג`ר. הוא נשם עמוק וחזר לישון. לפתע, קאובוי רכוב על פרת ים פרץ למשרד המנהל. פרת הים לעסה את הדיוקן של סנייפ, עד שהיה לא יותר ממסגרת ריקה...

 

"אלוהים!" ג`יימס סיריוס פוטר התעורר באמצע הלילה. הוא הרגע חלם את החלום האהוב עליו – יצא לו לחלום את החלום הזה כבר כמה פעמים, ואלוהים, זה היה חלום גדול. הוא כל כך נהנה לראות את הדיוקן של סנייפ משוסע... לפתע, ג`יימס פוטר מצא שיערה אפורה על הכרית שלו – שיערת חתול אפורה שהייתה שייכת ללא אחרת מהרמיוני החתול. ג`יימס התנשף ולטש עיניים בשערה. פתאום הוא מצא חצאית מתחת למיטה שלו – חצאית שהייתה זהה לחצאית של לוצי.

"תירגע..." הוא מלמל, "מישהי בטח שכחה את זה כאן..." לפתע הוא שקע בשינה עמוקה, חולם שוב את אותו חלום.

 

 

"הסוף!" אמר דמבלדור. "נו, ילדים, מה למדתם מהסיפור?"

"לא להאמין לסיפורים שלך?" אמר הארי.

"לא לתת להרמיוני דברים מהחנות של פרד וג`ורג`?" ניסה רון.

"בחיים, בחיים לא להתקרב יותר לדראקו מאלפוי?" אמרה הרמיוני בהבעת גועל, והשלושה הלכו משם.

"איזה סיפור הזוי..." הם מלמלו ביחד.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Two in the rain אלא אם צויין אחרת