00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומן מסע , בצד השני של התקליט

אם תרזו אין זו אגדה

 

אני מאמינה במושג "הרגע הנכון" יש רגע נכון לכל דבר ויודעים כשהוא מגיע,

כל כך הרבה שנים חלפו מאז ניסיתי לרזות בפעם האחרונה,
יותר מארבע, וגם אז זו היתה אפיזודה קצרה שחלפה מול המשבר הראשון.
הלוואי שיכולתי לדעת מהו הגורם ל"רגע" להיות "הנכון".
 
אני רק יודעת שקמתי באותו בוקר של סוף חופשת הפסח בתחושה ש........
זהו, אני לא יכולה יותר, ומרגע זה ,זה או אני או העודפים,
וכיוון שבחרתי בי אז העודפים התחילו לרדת ממני.


לא כולם, לא בבת אחת, לאט לאט לאט, הרבה יותר לאט ממה שהיתי רגילה בעבר, הגיל משפיע על חילוף החומרים,
הגיל משפיע ועוד איך, אבל מסתבר שהוא משפיע גם לטובה, אף פעם לא היה לי אורך רוח כששאפתי לרזות,
תמיד רציתי כאן, עכשיו ומהר! המאמץ מייגע , הויתורים גדולים אז  דרשתי מעצמי תוצאות מרשימות ומייד!

לפני 14 שנה זה כבר קרה פעם, ירדתי 31 ק"ג בשלושה חודשים. את ה31 עליתי חזרה כעבור 5 שנים כשחדלתי לעשן,
והצטרפה ריבית דריבית של עוד כ10 קילו היה ברור לי שזה לא יקרה שוב, ירידה מטאורית כזאת כבר לא תתרחש,
אז הרבה זמן אפילו לא ניסיתי, והיאוש אפילו לא נעשה יותר נח אלא רק יותר עמוק.


הנה הגיע הרגע שכבר לא ביקשתי לי תוצאות מרשימות, רציתי רק להקל את המשא, למרות שאיימתי על בר(רפאלי)
בסתר לבי כבר ויתרתי על קריירת דוגמנות, (סתם נהנתי להחזיק אותה במתח :-)

בשבוע שעבר מלאו ארבעה חודשים לרגע המכונן ההוא בו עשיתי שינוי, אני לא משתמשת במילה המרעיבה "דיאטה"
אני משתמשת ב"שינוי" כי זה מה שקרה להלך הרוח, למחשבה ולהתנהלות וכפועל יוצא חל שינוי גדול גם בתזונה.

התמונה השמאלית ביותר צולמה השבוע, הימנית לפני חודש והאמצעית בליל הסדר באפריל

 


אין הוקוס פוקוס-קל מידי זה לא, אבל גם כבר לא קשה כל כך עכשיו, 


על חלק מהדברים אני מוותרת לגמרי, על חלק אני מרשה לעצמי לפעמים, יש דברים שהתרגלתי לצרוך בקביעות
הקניות הביתה השתנו לגמרי, תם עידן הלחמניות הלבנות המפתות, ובזה אין אפילו חריגות חד פעמיות,
בבית יש רק לחם קל ושלל פריכיות פתיתיות קריספיות לחמיות, אבל מידי פעם בחוץ בפלאפל יש פיתה לבנה,
הקריספיות מאד נפוצות , אני מורחת מעט חומוס, מניחה מעט פסטרמה ומעל סלט גזר ופלפל אדום קלוי בבית,
שתים כאלה משאירות אותי שבעה ומרוצה לאורך זמן.

פיצות, בורקסים, עוגות קנויות-תם העידן, חלבות ,נוגטים, שוקולדים, מתו נקברו ולא נודע מקום קבורתם,
במקומם כפינוק מתוק יש את פירות הקיץ (במידה) ותפוחי קריספי לידי, יש עוגת גבינה דלת קלוריות פעם ב...


הנפש לא צמאה ל"טעים" אני אוכלת המון "טעים" אין ציפיה לרגע שאגמור את ה"דיאטה", כי אין דיאטה,
בדיאטה לא חוגגים כמו שחגגתי אמש אצל סנדר עם קישקע, קרפלך, כבד קצוץ וקיגל,או כמו אצל נלו ביפו
עם קבבים ואיקרה, אבל בלי צ'יפס ובלי הרבה לחם בסלטים ועם המון כרוב כבוש,

ויש את השיגרה עם האוכל הרגיל המחושב והנותן עדיפות לדלי הקלוריות,

חזרתי להזדקק לנישנושים שכל כך התאמצתי בהתחלה להפרד מהם, הבנתי שזה חזק ממני אז ניכנעתי
אבל כניעה מחושבת :-) לא עוד חטיפי ביסלי במבה פיצוחים צ'יטוס ושאר טעימין בישין,
היום כשהצורך עולה אני "צורכת" 2 חופנים של קורנפלקס בסיסי, או שקית פופקורן מדודה מראש
שערכה 100 קלוריות בלבד

 

ובכל יום אני לא מתעצלת ואני ממש סופרת 1-2-3-4-5 שקדים לא קלויים
ואם נפל מהקופסא עוד אחד אני מחזירה למקום...

חלפו ארבעה חודשים, ירדו 13 ק"ג חל שינוי בראש, אין תחושת כניעה בכל פעם שנכנס לפה משהו עתיר,
יש ויתור רק על הקצוות, רק על ההגזמות, מסתבר שבתחום האמצע עוד יש המון אפשרויות טעימות.

עשיתי שינוי גדול בשיגרה, ובחריגים (חתונות ארועים יציאות למסעדה) עשיתי שינויים קטנים,
ויתור רק על מה שקל לי או מה שבתחושה שלי ובהחלטה שלי נחשב להגזמה פראית, ושוב, זו אני,
אחר יכול לחשוב שמנת שוארמה בלי פיתה זה שמן ורע-אני החלטתי שזה בסדר! (כאמור מידי פעם)
אני החלטתי שצ'יפס (בשבילי) זה רעל, כי צ'יפס אני לא יודעת לאכול מעט....


מלאוואח וג'חנון (חוץ מפעם אחת במלון) מסומנים גם בשלט-רעל.
שוקולד , טרייפה,  אבל אבטיח ומנגו ומלון וקלחי תירס, לא אכפת לי הסוכר או הפחממה, למה? ככה!
כי אני בעלת הבית ואני קובעת, ואיתם אני מצליחה יפה לשלוט במידה.
ירקות קלויים עם שפריץ ספרי שמן זית ומלח גס הפך פה ללהיט, דייר קבע במקרר.

 

ספורט זה נהדר-אבל אני לא מצליחה, אז אני מטיילת בחוצות כשבא לי, לא בקצב של מרתון
אבל נמצאת בתזוזה, יורדת ועולה את המדרגות שלי בלי עצלנות, זה הספורט שלי,
לא מספיק? אז לא מספיק! זה מה יש.

החיים הרבה יותר נוחים אחרי שנפטרים ממשא עודף, מצב הרוח שלי נח יותר, החשק שלי לחיות גבר!

כמה נשאר לי להוריד? כמה שיירד, ומצידי בזחילה, רק שהקו ישאר והרוח תישאר, כבר נח לי כמו שאני
אבל ברור שאשמח לעוד, כמה שילך, איך שילך ובלי סטופר.

אני כבר מרגישה במקום ה"טוב"....
 

וכן, גם גאה בעצמי, על כך שעברו חודשיים קשים עם מלחמה ושיגרה שהופרה ולא השתמשתי בהם כתירוץ לכלום.
היה חודש אחד שהכל זחל יותר ולא נרשמה כמעט ירידה, גם עם זה הסכנתי ולא השתמשתי בזה כתירוץ
ליאוש או ויתור-

הרבה חסרונות יש לגיל המתקדם, אבל הסבלנות שמתפתחת אתו היא יתרון גדול.

סבלנות, אפשר לעוף איתה גבוה.

 


 


 


 


 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

38 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פ נ ל ו פ ה אלא אם צויין אחרת