00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחת נחשון מטיילת

טיול בארמניה - אוגוסט 2014 - היום התשיעי

כל הלילה ירד גשם. האוויר הנקי והריח הרטוב עושים לנו שמח על הבוקר. גם ארוחת הבוקר הנחמדה שנונה מארגנת לנו (כולל ביצים שהטילו התרנגולות שלה...) משמחת מאוד.

אנחנו מסיימים לארוז, מעמיסים את האוטו ונפרדים בהתרגשות מנונה, לזר וכל המשפחה –

וגם מדילי'אן, הכפר הירוק והחמוד –

יש דרך קצרה מדיליג'אן חזרה לירבאן, דרך שעוברת מצדו המערבי של אגם סואן. אנחנו מחליטים להאריך קצת, כדי לראות גם את האזור המערבי של ארמניה בו עדיין לא ביקרנו. הדרך שלנו היום ממשיכה בתוואי דרך המשי ההיסטורי –

אנחנו עוברים דרך העיר הגדולה (יחסית) ואנדזור. אין בה שום דבר מיוחד, אבל אנחנו נוסעים לאט-לאט, מחפשים מאפיה. העיר נגמרת לנו, ואין. מילא. כשיוצאים מואנדזור חזרה לכביש הכפרי אנחנו נתקלים בילדון המתוק הזה שמוכר גזר. אם אין מאפייה, גם גזר זה מצוין...

בעיירה הבאה, ספיטק, אנחנו מוצאים גם סופר גדול יחסית וגם מאפייה. אנחנו מצטיידים בקצת מאפים לפיקניק צהריים. בסופר אני מוצאת אבקת התיבול לבורשט. זה מוצא חן בעיני. בשופרסל דיל אין כזה... wink

נוסעים עוד קצת. הכביש מתעקל ומטפס למעלה. אנחנו בוחרים נקודה נעימה מול נוף נהדר ועושים פיקניק. ברגע שמסיימים לאכול מתחיל לרדת גשם שוטף.

מבעד לעננים אנחנו מצליחים לראות בקושי את הר ארגטס. ההר הגבוה בארמניה של היום, על ארבע פסגותיו.

בהמשך אנחנו עוצרים להציץ באנדרטת הכתב הארמני. בשדה פזורות כל 36 האותיות שהמציא משטוטס בשנת 405. אותיות שמרכיבות את ה  - א' – ב' הארמני הייחודי. התכנית הייתה שכל אחד מאתנו ינסה לאתר בשדה את האות הראשונה של שמו, ונצטלם וכו', אבל המושב האחורי שלנו מנומנם ומוחה ככה שרק אני יוצאת  מהאוטו...

עמיר צריך קפה. אנחנו בוחרים לעצור בקונטיינר הזה, שנושא את השם התואר המבטיח "ביסטרו". מייד כשחונים מזנקים לעברנו סבא וסבתא חמודים, הלהוטים למלא את כל מבוקשנו. אז שותים קפה, ועוד משהו, וסלט...

ולעידו מתחשק מלון, אז יעלי ואני קופצות לבסטה הסמוכה לקנות אחד (מעולה!!!)

לסבא בבסטה אין עודף, אז אני קונה גם חמניה ויעלי עושה בה יצירה...  cheeky

כשאנחנו נפרדים מהזוג בביסטרו, הסבתא שואלת אם יש בישראל סוכריות שוקולד טובות. כשאני עונה שאני חושבת שכן אז היא מבקשת שבפעם הבאה שאגיע, אביא לה קצת... (לתשומת ליבו של מי שמתכנן לנסוע לארמניה בקרוב  ;) ).

בימים האחרונים עמיר עושה מאמצים לברר את מקור הטוף הארמני שאנחנו רואים מדי פעם. באיזו דרך פתלתלה ומורכבת אנחנו מצליחים להגיע למחצבה עצמה. אין מצב שעמיר יוותר לנו על גיחה כזו... התייחסנו לזה בתור סיור לימודי wink

וזהו. עכשיו חזרה לירבאן.

העיר גדולה, ואנחנו כאמור נטולי  GPSוגם נטולי כוח להתמודד עם הכבישים העמוסים בעיר ועם הנהיגה הארמנית הפרועה. אחרי ששני ניסיונות לקבל הוראות מנהגי מוניות נכשלים כשלון חרוץ ואחרי שניידת משטרה מאותתת לנו לעצור, רק-אלוהים-יודע-למה (יצאנו מזה בחיוך כובש ובמבט תמים ובמקום קנס אפילו קיבלנו עזרה...) החלטנו ללכת על הפטנט של החבר'ה במירוץ למיליון – עצרנו מונית, אמרנו לנהג לאן, ופשוט נסענו אחריו. וואלה עובד!

התחנה הראשונה שלנו בעיר, עוד לפני ההתמקמות במלון, היא שוק הזהב. קצת קשה להסביר את העניין הזה. מדובר בבנין גדול צבוע בצבע זהב, יש בו שלוש או ארבע קומות, וכולו מלא במסדרונות צרים, מעברים צפופים וכוכים קטנים. רעש נוראי, חום אימים (אין מזגן, חלילה. ובחוץ 35 מעלות...), סירחון עשן סיגריות ואווירת אקשן. בכל הכוכים האלה מוכרים, קונים, מייצרים ומתקנים תכשיטי זהב ויהלומים. כל מה שיעלה בדעתכם, יש. כל הסגנונות, העיצובים, המחירים... המקום מסחרר. פשוט ככה. הכל בוהק ונוצץ והשפע מבלבל.

אנחנו מצליחים להתמקד די מהר וענבל ואני מתחדשות בעגילים. מרוצות לאללה, שתינו. המחירים... מעולים.

כשאנחנו יוצאים מהשוק החוצה, לאוויר הפתוח ונושמים לרווחה, אנחנו מחליטים אפילו לא לנסות בעצמנו. בוחרים נהג מונית שנראה נחמד, ושוב נוסעים אחריו. הנסיעות במוניות זולה להפליא (פחות מ – 8 שקלים לנסיעה)  והשיטה הזו מצוינת לנו. עשר דקות ואנחנו ב – B&B שלנו. הצימר הזה שייך לאותם הבעלים של וילה דלנדה החביבה בה שהינו בסיבוב הראשון בירבאן, אלא שהוא מרוחק יותר מהמרכז. הפעם זה מתאים לנו. החדרים גדולים יותר והעיצוב נעים –

מתארגנים בזריזות ויוצאים. הגדולים יוצאים לבלות הערב עם החברים המקומיים החדשים שלהם. אח ואחות שהכירו בצימר בגוריס בשבוע שעבר. אנחנו מלווים אותם לקניון בו קבעו להיפגש... קניון. אמיתי. חנויות והכל. אחרי שבוע בכפרים נטולי סממני העידן המודרני, אנחנו מרגישים בקניון הזה כאילו הרגע ירדנו מהעץ.

אנחנו נפרדים מהילדים (שחררנו את הילדים שלנו לשוח לבדם בבירה זרה, מצוידים בכסף ובכרטיס ביקור של הצימר... cool ) והולכים עם הקטנה לעוד סיבוב בכיכר הרפובליקה המקסימה. מחכים, שוב, למופע המזרקות. הפעם אנחנו תופסים עמדה אסטרטגית ממש באמצע, מול הכניסה למוזיאון.

בשעה תשע בדיוק השעון מכה –

והמופע מתחיל -

מקסים. אין מה להגיד. המופע מתקיים כל ערב (חוץ מיום החלפת המים, כאמור) ונמשך שעתיים תמימות. אחרי חצי שעה אנחנו ממצים והולכים שוב לשתות תה קר בבית הקפה החמוד שמצאנו בשבוע שעבר (תה ירוק-יסמין קר, זה פשוט גאוני!).

מונית חזרה לצימר וסוגרים את הערב. ענבל כבר ישנה, ואני... מחכה לגדולים שישובו מליל הבילוי בירבאן.

לילה טוב מבירת ארמניה indecision

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל משפחת נחשון בתנועה אלא אם צויין אחרת