00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחת נחשון מטיילת

טיול בארמניה - אוגוסט 2014 - היום החמישי

25/08/2014

גם הבוקר מתעוררים בעצלתיים. העובדה שיש מקלחת אחת לכולנו, הופכת את התארגנות הבוקר לאיטית מהרגיל. עמיר ואני קמים ומתארגנים ראשונים ומנצלים את זמן ההתארגנות של הילדים לשוטטות בגוריס. היום יום ראשון והעיירה מנומנמת עדיין...

זה הרחוב של הצימר - 

אנחנו רוצים לקנות לאבאש (הלחם הארמני. סוג של לאפה דקיקה) לארוחת הבוקר ומחפשים את המאפיה. כשאנחנו שואלים חבורת זקנים שיושבים על ספסל, אחד מהם מזנק ללוות אותנו. כשמגיעים אל הדלת הסגורה של המכולת, הוא נוקש על הדלת ומסביר לחנוונית טרוטת העיניים שמציצה אליו מחלון הקומה השנייה, מה המוזרים האלה רוצים. היא מהנהנת, יורדת למטה ופותחת לנו את דלתות הברזל למכולת הקטנה והמאובקת. כל כך לא נעים לנו שאנחנו קונים מלבד הלאבאש, עוד כמה שטויות בלתי נחוצות. כולם פה  נחמדים כל כך...

העיירה נעימה ברובה, למרות שחלקים ממנה נראים מתפוררים לגמרי ויש כמויות בלתי אפשריות של זבל זרוק בכל מקום. אתמול ראינו עדר פרות באמצע הרחוב, סועדות מהפחים. בשולי הרחוב, משני הצדדים, זורמות תעלות מים. לא ביוב.. מים נקיים. חלק מהרחובות יפים ומטופחים

ואחרים לא סלולים ומלאי בורות -

 גם היום מפנקים אותנו המארחים בארוחת בוקר אקלקטית להפליא, שכוללת איטריות, נקניקיות, יוגורט, גבינה, חביתה, דבש, ופלים בטעם לימון וכמובן, לאבאש...

אחרי הארוחה אנחנו מסיימים את האריזה, מעמיסים את האוטו ונפרדים בחיבוקים מהמארחים המקסימים, ליובה ורעייתו (שאת שמה שכחנו...) וגם מהמשפחה הארמנית הנוספת שהתארחה בצימר במקביל אלינו. כולם עומדים בשער ומנופפים לנו לשלום. הילדים, שהתיידדו אחרי הבילוי המשותף אמש, החליפו פייסבוקים וטלפונים וקבעו לדבר בהמשך.

אנחנו יוצאים לדרך. מחכה לנו היום נסיעה ארוכה מאוד. הכביש מגוריס חזרה מערבה הוא אותו הכביש בו כבר נסענו שלשום, בדרך לכאן. הכביש הזה משובש והנסיעה מעצבנת. הילדים מאבדים סבלנות. אין שום דבר מעניין במיוחד לראות בדרך ואנחנו נורא רוצים להתקדם. אבל גם רוצים מאפייה... פתאום מבחינים בילדון הולך בצד הכביש ובשתי הידיים שלו שקיות מלאות בלחם. אנחנו עוצרים, מסתובבים וחוזרים למקום ממנו יצא הילדון. מאפייה!!! ולא סתם מאפייה, אלא מאפייה של לאבאש. טרי. ריחני. מהמם.

אנשים בטיולים מאורגנים נוסעים במיוחד לראות אפייה של לאבאש, ואנחנו סתם נתקלנו בזה במקרה. איזה כייף. ארבע סבתות חייכניות וידידותיות שמחות להראות לנו מה הן עושות.

אנחנו בעיקר שמחים לאכול... indecision

מצוידים בלאבאש ובאוטו מלא פירורים אנחנו ממשיכים בנסיעה. מדי פעם עוצרים למלא מים באחד הברזים בצד הדרך. חוץ מזה, שום דבר... הילדים כבר מרוטים כל כך מהנסיעה המתמשכת שאין להם כוח וחשק לכלום. איפשהו בסביבה יש בית קברות יהודי עתיק, אלא שבמצבנו אין סיכוי לחפש... כשאנחנו מגיעים למעבר סלים Selim Pass, עם חאן הדרכים הנפלא והשמור שישנו שם, רק עידו מצליח לגרד את עצמו מהאוטו החוצה לראות. חבל. יפה שם.

החאן שנבנה בשנת 1332, היה חלק מדרך המשי הארמנית. ככה הוא ראה מבפנים -

והנוף ממעבר ההרים, נהדר - 

אנחנו מתחילים לגלוש במורד לכיוון אגם סוואן. לארמניה אין חוף ים, והאגם הגדול והנהדר הוא אתר נופש מרכזי עבור הארמנים. רוב התיירים (מקומיים ומחוץ לארמניה) מגיעים לצד המערבי של האגם, שם מרוכזים חופי הרחצה והמלונות... ואם רוב התיירים שם, אנחנו משתדלים להיות לא שם J המלון שבחרתי לנו ליומיים הקרובים נמצא במרכז הצד המזרחי של האגם, שבו בעצם אין כלום...

ידענו שהדרך שמקיפה את האגם ממזרח היא לא טובה במיוחד, אבל לא דמיינו שפשוט אין דרך... הנסיעה עוברת בכפרים קטנים. שדות, קצת בתים והרבה נוף פתוח –

ואז, פתאום, האספלט המשובש פשוט נעלם לגמרי והדרך הופכת להיות דרך עפר נוראית. בורות. טלטולים, קפיצות... 20-30 ק"מ כאלה, של נסיעה איטית והופכת קרביים. ואז פתאום שוב יש אספלט. לך תבין.

אנחנו מגיעים אל כפר בשם Tsapatagh כאן נמצא המלון שלנו. זה מלון בוטיק קטן ומקסים. אחד מארבעה מלונות מהרשת שפזורים ברחבי ארמניה. מלונות באתרי מורשת - מעוצבים, מאובזרים ויקרים מאוד בסטנדרטים ארמניים. הבעלים של הרשת הוא בחור אמריקאי ממוצא ארמני, שחזר להשקיע במולדתו. הפער בין הכפר הקטן והעתיק עם רחובות העפר, הבוסתנים בחצר והבתים המתפוררים למלון המודרני והמרשים, בלתי ניתן לגישור.

זה החדר שלנו במלון - 

ויש שירותים אמיתיים! wink

החדרים נהדרים. הנוף לאגם עוד יותר. אנחנו פורקים, מתמקמים בחדרים ומתארגנים לקפוץ לבריכה. המים קפואים. מזל שיש הוט-טאב angel

כבר כשנכנסנו למלון הבחנו שיש בחוץ אופניים להשכרה. כשאנחנו מבררים, מסתבר שאפשר לצאת לרכיבה בהרים שמעל האגם, בליווי מדריך. המדריך חמוד ומדבר אנגלית שוטפת. אנחנו קובעים לעידו טיול ובינתיים, עד שתגיע שעת היציאה, יושבים ומקשקשים איתו בלובי. מדברים על טיולים, על ארמניה, על פוליטיקה... הטיול הוא לעידו ולמדריך, בליווי ג'יפ שנוסע מאחור עם עוד זוג אופניים, ליתר בטחון. אני הצטרפתי לנהג בג'יפ המלווה, הרווחתי טיול ג'יפים "על הדרך" וגם שיחה מרתקת עם נהג הג'יפ שהוא תושב הכפר הסמוך למלון ופליט מאזרבייג'ן.

שעה וחצי של רכיבה בנופים נהדרים, בין שדות, הרים וכפרים. דרך ערוץ נחל, מטע אגסים ועדר פרות... והעלות, שליש מהמחיר של פעילות דומה בארץ. כולם מרוצים.

ארוחת הערב במסעדה ששייכת למלון ונמצאת במרחק כמה מאות מטרים ממנו, מה שמספק לנו טיול ערב נעים. רק שהשירות איטי נורא ועד שמגיע האוכל אנחנו כבר בעיקר עייפים. עמיר ענבל ואני, פורשים לישון. עידו יושב בלובי עם המדריך מהרכיבה על האופניים, יעל מלמדת כמה בנות שהכירה קודם בבריכה, לשחק טאקי... סוג של נחת indecision

לילה טוב מאגם סוואן!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל משפחת נחשון בתנועה אלא אם צויין אחרת