00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחת נחשון מטיילת

טיול בארמניה - אוגוסט 2014 - היום הרביעי

(גם) היום היה קשה להתעורר... אוויר הכפר עושה לנו דברים טובים.

אחרי שהצלחנו לקום ולהתארגן, בדקנו את מצב הכביסה שתלינו אמש. הסבתא החמודה מהצימר הרשתה לנו להשתמש במכונת הכביסה המוצבת אצלה במטבח, ואחרי שהמכונה סיימה, תלינו אותה במבצע משפחתי משולב, על כל פיסת חבל פנויה שמצאנו.

היום אנחנו מטיילים במחוז Syunik  ונחזור גם הערב ללון אצל ליובה בגוריס. התחנה הראשונה שלנו היא "הכנפיים של טאטב" – רכבל ארוך ארוך, 5.7 ק"מ ליתר דיוק שיביא אותנו אל מנזר טאטב. הרכבל הוא הארוך ביותר מסוגו בעולם, ויש לו אישור של שיא גינס, כדי להעיד.

http://tatever.com/en/

אני רואה במפה שיש שתי דרכים להגיע, האחת, הראשית והטובה יותר והשנייה, דרך מפותלת יותר שיוצאת ממש מגוריס. כשאני שואלת את ליובה הוא מתנדב להסיע אותנו כדי שלא נפספס. אנחנו נוסעים אחריו בסמטאות גוריס עד ליציאה לכביש הנכון ונפרדים ממנו למשך היום.

הדרך באמת מפותלת ומשובשת וגם יפה להפליא. ככה נראית גוריס מלמעלה –

ובדרך – פרות ובורות בכביש.

וגם נוף מהמם –

ה"כנפיים של טאטב" הוא אתר תיירות ברמה שטרם ראינו כאן. חניון מסודר, מבנה מרשים לקופות עם חנות מזכרות ובית קפה וגם השירותים הכי יפים בארמניה. לא רק שזה לא "בול קליעה", אלא שיש אפילו כיור אמיתי. וסבון. לא ייאמן...!

כשאנחנו קונים כרטיסים לרכבל מסתבר שיש לנו עוד שעה שלמה להעביר... מזל שיש בית קפה עם נוף –

וגם מילקשייק בננה –

הנסיעה ברכבל אורכת 15 דקות והנוף מתחתינו... אין מילים.

ולמעלה, מנזר טאטב –

אנחנו בודקים את כל החדרים במנזר, את כל הכוכים, את שתי הכנסיות וגם את החומות ומגדלי השמירה –

וגם כאן יש כמובן חצ'קרים מרשימים -

עידו חייב כמובן לטפס על כל מה שאפשר -

בחוץ, שורת הסבתות הבלתי נמנעת. הפעם אנחנו קונים כוס עם פטל שחור טרי ופירושקי עם תפוחי אדמה...

מצוידים בפירושקי אנחנו עושים את דרכנו חזרה ברכבל ומתחרפנים קצת עד שמתארגנים לזוז –

התחנה הבאה שלנו היא "גשר השטן". בערוץ הנחל מתחת לטאטב, באחד מעיקולי הדרך, ישנו גשר אבן ומתחתיו יש מקום רחצה פופולארי עם כמה בריכות טבעיות. מסתבר שמלבד הבריכות הטבעיות בהן משתכשכים לא מעט מקומיים, יש אפשרות גם לרדת לערוץ הנחל עצמו, שם יש מפלונים ובריכות שוות אבל "זה מסוכן וצריך מדריך, ויש שם את חז'יק, שיראה לכם..."

אז חיפשנו את חז'יק. ומצאנו. ומסתבר שהוא בחור נחמד בכפכפי פלסטיק, ששמח מאוד להראות לנו מה אמורים לעשות. עמיר, עידו וענבל האמיצים יורדים עם חז'יק במורד חבל, אל הערוץ ולא חוזרים שעה ארוכה...

ככה זה נראה מלמעלה –

יעל ואני נשארות בינתיים בבריכות שלמעלה, עושות בונדינג עם זקנות ארמניות צוהלות. עושה רושם שיעלי היא חביבת קשישות ארמניה...

כשחז'יק והחבר'ה חוזרים, עידו מספר שמהמם בערוץ הנחל. שיש שם בריכות קטנות בערוץ ובכלל שמקסים. הוא מבואס כל כך שהסוללה בגו-פרו בדיוק שבקה עד שהוא מנסה להשביע אותנו שנבוא שוב מחר... (אין מצב!).

בינתיים, הם מצטרפים לטבילה בבריכות העליונות שאחריה אנחנו מחליפים בגדים וקונים עוגיות (מעולות!) מעוד סבתא אחרת שמוכרת אותן על המדרגות ליד הכביש.

בינתיים כבר כמעט ארבע אחה"צ ואנחנו רעבים. חז'יק -  שנעשה בינתיים החבר הכי טוב שלנו בעולם – מזנק למונית (??!) שלו ומזמין אותנו לנסוע אחריו למסעדה שנמצאת עוד 100 מ' במעלה הכביש. טוב שהוא לקח אותנו. הכניסה שלה חבויה ולא היינו מוצאים אותה לעולם. ככה נראה השולחן שלנו במסעדה –

עכשיו תבינו, ההגדרה של "מסעדה" לכל המקומות האלה היא קצת חזקה. כשנכנסים בשער המתחם באה אלינו איזו דודה. היא שואלת מה אנחנו רוצים ואנחנו אומרים שלאכול. היא שואלת מה להכין, ואני עונה לה שתכין מה שיש... ככה בערך זה הולך. התפריט הוא די קבוע – בהתחלה מקבלים צלחת עשבים (פטרוזיליה, כוסברה, בזיליקום...), ירקות חתוכים גס, גבינה מקומית מלוחה וקצת יבשה ולבאש (הלאפה הארמנית הדקיקה).

את כל זה אוכלים יחד. מגולגל.

אח"כ מגיע הבשר. משהו על האש. וזהו... שום תפריט. שום בחירה אמיתית... רק אוכל טעים, פשוט וטרי.אין משקאות דיאט. רק שתייה מתוקה להזוויע בצבעים זרחניים או סודה מלוחה ממעיינות ג'רמוק או מי מעיין קרים וצלולים שממלאים מצינורות שזורמים פה חופשי-חופשי בכל מקום.

כשאנחנו ניגשים לשלם, הדודה מבקשת להצטלם איתנו לפרידה. אמרתי כבר שיש להם קטע עם צילומים פה...

אנחנו נכנסים לאוטו ונוסעים חזרה לכיוון גוריס. בתכנית המקורית שלי היה עוד יעד אחד להיום ואנחנו מחליטים שננסה למצוא אותו למרות שמתחיל להיות קצת מאוחר ולנסוע בכבישים האלה בחושך, עלולה להיות חוויה מסמרת שיער.

הכפר העתיק חנדזורסק Khndzoresk היה בנוי ממאות מערות שנחצבו בסלע הרך ושימשו למגורים עד שלהי המאה ה – 19, כשנעזבו. אנחנו מגיעים אל הכפר החדש ומחפשים לשווא את הירידה למטה.

במקום הירידה אנחנו מוצאים את המשאית הזאת –

וגם את תחנת הדלק הזאת –

אנחנו מתברברים בדרכים המאובקות של הכפר עד שחבורה של אנשים שעומדים בארגז משאית מסמנים לנו לנסוע אחריהם ומובילים אותנו ברחובות עד לפניה הנכונה. הידד! אנחנו נפרדים מהם בנפנופים נרגשים ובצהלות מתבקשות.

ככה נראית "עיר המערות" מלמעלה, כולל הצצה אל הגשר התלוי.

וככה נראה הגשר –

160 מטר של גשר מתנדנד בגובה מטורף... 

השמש כבר שוקעת ונשאר לנו זמן בדיוק לחזור לצימר שלנו, ממש עם אור אחרון. מספיקים להתקלח, לשטוף ולתלות את בגדי הים ולהתיישב לשולחן הערוך בחוץ לארוחה המשוקעת שהכינה לנו הסבתא מהצימר –

הילדים ועמיר עוד עושים סיבוב בכפר ואפילו מוצאים איזה מיני לונה-פארק בסטייל סובייטי, עם כמה מתקנים. די מהר העניין ממוצה ועכשיו הילדים בחוץ, עושים טורניר טאקי ושש בש עם נערים אחרים שמתארחים פה – בן ובת ממשפחה ארמנית מירבאן. מסתבר שבשביל שש בש לא צריך שפה משותפת indecision

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל משפחת נחשון בתנועה אלא אם צויין אחרת