00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחת נחשון מטיילת

טיול בארמניה - אוגוסט 2014 - היום השלישי

היום עוזבים את ירבאן ומתחילים בטיול המתגלגל שלנו ברחבי ארמניה. הכיוון הנסיעה הכללי שלנו היום הוא דרום מזרח, כשהיעד הסופי הערב הוא העיירה גוריס (Goris) שנמצאת במרחק של כ – 230 ק"מ מהבירה, ירבאן.

אנחנו קצת מתברברים בכבישים ביציאה מהעיר. העיר גדולה, מסובכת ומשולטת רע במיוחד. בטיול הזה אנחנו נטולי GPS (הידד לנו!) ומסתמכים על מפה אמיתית, מנייר, כמו פעם. זה נחמד, רק שיש לנו מפה של מרכז העיר ויש לנו מפה של כל ארמניה, אבל החיבור בין העיר ל"בחוץ" הוא לא אוטומטי.

בדרך אנחנו רואים את בסטת האבטיחים הזו, שלא משאירה אותנו אדישים. עמיר מכריז שאין מצב שהוא מסיים את הטיול בלי לאכול אבטיח ארמני...

התחנה הראשונה שלנו היום היא מנזר חור ויראפ (Khor Virap),  מנזר מרשים בדרום ארמניה, ליד הגבול עם טורקיה ומול הר אררט המושלג. כנסיית חור ויראפ היא אחד האתרים המקודשים ביותר לארמנים, ומרבים לעלות אליה לרגל.

קצת היסטוריה - במאה הרביעית המלך טירידאטס השלישי אסר את הפצת הנצרות. גריגוריוס "המאיר" היה אחד מאנשי המלך וכתב בשבילו, עד שהתחיל להטיף לנצרות, ועבר בזאת על איסורו של המלך. המלך גזר להורידו לחור. בחור ויראפ, על המצוק היה מעין בית כלא. חור עמוק שאפשר לרדת אליו רק בעזרת חבל (היום סולם ברזל צמוד לקיר). גריגוריוס הושלך לחור הזה, החור נסתם ולא ניתנו לו מזון ומשקה, בתקווה שימות במהרה. אבל אישה אחת מחסידותיו כל לילה היתה באה ומורידה לו בעזרת חבל לחם ומים. כל זה נמשך 13 שנים תמימות, עד שהמלך חלה. המלך חלם חלום לפיו רק גריגוריוס יכול לרפא אותו. המלך היה משוכנע שגריגוריוס כבר מזמן, אבל כשפתחו את החור  - הפתעה: גריגוריוס חי לגמרי. גריגוריוס ריפא את המלך (חתיכת טיפוס סלחן, הגריגוריוס הזה..) המלך קיבל את הנצרות, ואישר אותה באופן רשמי. עד אז כבר היו הרבה נוצרים בסתר, עכשיו כולם יכלו לצאת מהארון, הנצרות התפשטה והחלו לבנות כנסיות. כמובן שבנו כנסיות גם סביב החור המפורסם. מאז ועד היום נבנו באתר כמה כנסיות.בעקבות שחרורו המפתיע של גריגוריוס ואישורו של המלך, קיבלה על עצמה האומה הארמנית כולה את הנצרות והייתה למדינה הראשונה שהתנצרה כולה.

תוואי הנסיעה שלנו עובר קרוב מאוד לגבול עם טורקיה. הטורקים והארמנים "לא חברים". במהלך מלחמת העולם הראשונה הטורקים טבחו בארמנים במה שידוע כ"שואת העם הארמני" ועד היום הם מסרבים להכיר באירוע כפשע או להתנצל. ואם אין די בזה, הר האררט – אהוב ליבם ומשאת נפשם של הארמנים, הרואים עצמם כצאצאי בנו של נוח – נמצא בטורקיה, מעבר לגבול, ממש ב"מרחק נגיעה". לאחר מלה"ע הראשונה  נשלט ההר על ידי  הארמניםעד לפלישת הצבא האדום, אז חולק הקווקז בין ברה"מ לבין טורקיה. הגבול, לצערם של הארמנים, השאיר את הר אררט בשליטת הטורקים...

הר האררט הוא הר געש כבוי, הנמצא היום כאמור, בשטחה של טורקיה.  ההר מתנשא לגובה 5166 מ', ויש לו שתי פסגות, כשהצפונית מעוטרת כל השנה בכיפת שלג קטנה –

 בספר בראשית מזוהים "הרי אררט" כהר שעליו נחה תיבת נוח  לאחר שהסתיים המבול  

 "וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט"  (ספר בראשית, פרק ח' פסוק 4).

בכניסה למנזר אנו קונים יונים צחורות, אותן הילדים ישחררו אל מול הר אררט במנזר חור ויראפ –

הרעיון הוא לשלח את היונים הלבנות אל על ולבקש משאלה... למשל שלום עולמי, או משהו כזה indecision

(אנחנו עדיין  חכים שזה יעבוד, העניין הזה עם היונים... )

המנזר יפהפה ובעיקר מרשים ה"חור" בו היה כלוא גרגוריוס המסכן. אפשר לרדת למטה בסולם תלול ומפחיד –

לנו הספיקו חמש דקות למטה... איך 13 שנה בחור הזה, איך???

יעלי, שעמדה בכניסה למנזר ושרה בקול (שזה מה שהיא עושה בד"כ... surprise ), משכה את תשומת ליבו של צוות טלביזיה מקומי שצילם שם משהו. אז אם במקרה תראו טלביזיה ארמנית ותשמעו באחת התכניות ילדונת שרה בעברית... היא משלנו! cheeky

(ולטובת מי שעדיין לא שמע כמה היא מצוינת... בבקשה: https://www.youtube.com/watch?v=TtJoibWHoDI )

הנוף מהמנזר גם הוא נהדר, כולל הגבול עם טורקיה –

אחרי שנחלצנו מהחור הייתה דרושה לנו הפסקת גלידה –

עכשיו מחכה לנו נסיעה ארוכה. הכביש הופך גרוע ומלא בורות והדרך הררית ומתפתלת.  בתחנת דלק עמיר פוגש "חבר'ה" ומקשקש איתם קצת. כשהוא מחשב שליטר דלק בארמניה עולה פחות מחצי מאשר בארמניה, לא ברור מי מתרשם יותר...

לאורך הכביש, כל כמה עשרות מטרים, יש "בסטות" קטנות של פירות וירקות. אנחנו לא עומדים בפיתוי וקונים אפרסקים... גדולים, כתומים, נהדרים.

המוכרת אפילו שוטפת את האפרסקים בשבילנו...

בכפר ארני יש יקב ואפשר לעשות סיור וטעימות. אנחנו עוצרים, מנצלים את השירותים הסבירים (אוף... איזה משאב נדיר זה פה) ומחליטים לא להתעכב. השעה מאוחרת ואין לנו סבלנות לזה.

אנחנו ממשיכים בדרך לכיוון מנזר נורברנק (Noravank). פירוש השם הוא "המנזר החדש" וזה שם הולם לגמרי למנזר מהמאה ה – 13. הכביש המוביל אליו צר וקניוני. הרים וורודים ענקיים משני צדדיו. כבר שעת צהריים מאוחרת ואנחנו רעבים. בכמה בלוגים שקראתי מוזכרת מסעדה בתוך מערה. איזה בחור בריטי הגדיל לעשות וכתב שיש ממש לפניה שלט עם "משהו שקשור לציפורים"... אנחנו מוצאים את השלט ואת המסעדה. איזה יופי!

ערוץ נחל קטן, גשרון מצחיק מעליו ואוכל טעים להפליא –

אחלה אוכל!

אנחנו מתעכבים הרבה, מתיידדים עם חבורת מטיילים מאיטליה ובאופן כללי מבלים נהדר.

מנזר נורברנק תלוי גבוה על צלע ההר. הוא וורוד ומרשים במיוחד.

אחד המבנים המרשימים במתחם המנזר הוא  Surb Astvatsatsin - כנסיית "אמו הקדושה של האלוהים"

גם הנוף הנשקף ממנו פשוט עוצר נשימה –

וככה נראה הכביש היפהפה המוביל אל המנזר –

אנחנו ממשיכים בנסיעה. הנסיעה בכבישים פה לא מאפשרת לך למצמץ לרגע. הם נוהגים כמו מטורפים, החבר'ה האלה... עוקפים על פס לבן, נוסעים בנתיב הנגדי כשמתחשק להם... פחד אלוהים. יש על הכביש כל מיני תופעות אופייניות כמו משאית הזאת –

את העצירה האחרונה המתוכננת  להיום אנחנו כמעט מפספסים. ברגע האחרון רואים את השלט ומחליטים בכל זאת לעצור. האתר Zorats Karer  מכונה ה - Stonehenge הארמני. נו, נגיד. חוקרים מאוניברסיטת מינכן הניחו שמדובר באתר קבורה קדום.

ככה נראית חנות המזכרות באתר . אין חניה. אין כביש. אין ברז מים. אין תשלום בכניסה... תכל'ס אין כלום בעצם. אבל יש חנות מזכרות. סוג של.

בהמשך הדרך אנחנו עוצרים למלא מים באחד הברזים היפים הפזורים בכל מקום. יחד איתנו עצרו גם כמה חבר'ה... אירנים. לאירן יש גבול משותף עם ארמניה והיחסים בין המדינות טובים. ראינו על הכביש הרבה מאוד מיכליות ומשאיות אירניות. הבחורים שמחו מאוד לשמוע שאנחנו מישראל. לחיצות ידיים, טפיחות על השכם, חיוכים. ככה עושים שלום. מטייל אירני אחד בכל פעם surprise

בכניסה לגוריס אנחנו מצלמים את שורת הסמוברים האלה בצד הכביש. האמ'אמא של הוינטג'.

גם הצימר שלנו לימיים הקרובים הוא וינט'גי למדי. המארחים שלנו, זוג פנסיונרים חביבים, ואנחנו כבר רואים שיהיה לנו פה כייף.

http://www.booking.com/hotel/am/lyova-amp-sons.he.html

 

לילה טוב מגוריס!

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל משפחת נחשון בתנועה אלא אם צויין אחרת