00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Young lady, I´m an expert on humans!

חבר ללילה אחד.

זה זמן רב יש לי חשק עז לצאת למועדון ריקודים.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא איזו קלאברית מטורפת (אם כי אני נהנית מההליכה למועדונים). לא, הפעם זו עונת הייחום שמשפיעה עליי. מתחיל האביב, חתולים מזדווגים ליד החלונות שלי, ואיך נגיד, גם לי בא איזה מישהו חדש. מה גם שפתאום אני מסתכלת לאחור ומבינה שכבר עברה כמעט שנה וחצי מאז היה לי קשר רציני, ואולי הגיע הזמן לחדש את החיפושים. שהרי, אני כבר לא צעירה.

אם כך, אמש הרמתי טלפון (כפי שאומרים בעגת הרחוב - הו, ראשון, ראשון!) לידידי הטוב ש`, ואמרתי לו: "אנחנו יוצאים היום למועדון. תהיה למטה בשעה 23:00 - אני אבוא לאוספך". ש` הסכים מייד.

כפי שציינתי, למועדון לא הלכתי עבור המוזיקה. אם הייתי מעוניינת במוזיקה טובה, הייתי נוסעת לאיזה מועדון רוק מקומי ורוקדת לי עם כל לובשי השחורים והשלשלאות. אבל לא, אני רק רציתי לי קצת "גוד-לאבינג", ולכן הלכתי למועדון שאמנם המוזיקה בו אינה בדיוק לטעמי (אם כי היא די חביבה), אולם הוא מכיל אנשים רבים מרחבי הארץ.

התכוננתי כפי שצריך: עטיתי על עצמי חצאית שיקית במיוחד וגופיית קולר שחורה עם מחשוף כאילו לא-מכוון, שהודגש (לא בכוונה) על ידי חזיית פוש אפ, פיזור אקראי של נצנצים באיזור ושרשרת עם תליון גדול. גם על פניי מרחתי איפור כבד (יחסית לכך שבד"כ אני לא מתאפרת כי זה מציק לי) - את הירוק בעיניי הדגשתי על ידי מריחה כאילו-לא-אקראית של צללית בצבע תכול-כספסף, ומסביבה הוספתי קצת סגול. אף את שפתיי משחתי - אללי! - בליפ גלוס כהה. זהו, הייתי מוכנה לעונת הייחום.

אל תביטו במסך בסלידה; כולנו משחקים את המשחק הזה. מעטים אלה שבאים למועדונים ואינם מצפים לפגוש שם את אהבתם הבאה, או לפחות את הזיון (סלחו לי על המילה) של הלילה. לי לא היה אכפת מה אמצא.

כבר כשהגעתי היה ברור לי שאכשל בתוכניתי. אמנם המועדון היה גדוש במאות בחורים צעירים, שלפחות כעשרה אחוזים מהם היו בהחלט שווי מבט שני, אולם ידעתי שהמזל לא יאיר לי פנים. מעבר לכך, ידידי ש` כל הזמן עזב אותי לנפשי בכדי ללכת לעיסוקיו בשירותי הגברים (זה לא כמו שזה נשמע, הוא הלך לעשות פיפי שם).

בקיצור, אז עמדתי לי לבדי במועדון בשילוב ידיים וחיכיתי ש-ש` ישוב מהשירותים.

לפתע נעמד לידי בחור אחד. הוא ללא ספק בלט מבין כל הבחורים במועדון. בניגוד לכל אלה שהיו לבושים בג`ינסים ובחולצות טי-שרט, הוא לבש מכנסיים שחורים, חולצה שחורה מכופתרת ועניבת פסים. היו לו משקפיים שחורים ועגילים, אחד בשפה ואחד באמצע של האוזן. עגיל באמצע של האוזן תמיד נראה לי משהו נוראי, אבל לי באופן כללי יש פחד ממחטים, ולכן פירסינגים בכלליות מפחידים אותי. אבל הוא נראה לי טיפוס מעניין. "למה את עצובה?", שאל.

עכשיו, זה משפט שבחורים בד"כ שואלים כשהם רוצים להתחיל עם מישהי, אבל במקרה שלו זה לא נראה ככה. הקול שלו היה כל כך ציני, שהגעתי למסקנה שהוא דיבר איתי סתם כי קלט את המבט הסרקסטי בעיניי. זה מצא חן בעיניי. "אני לא עצובה," אמרתי לו את האמת, "אני פשוט ממתינה לידיד שלי שיחזור מהשירותים". "בא לי למות", אמר. מייד חיבבתי אותי.

התחלנו לדבר. בינתיים ש` שב מהשירותים ונאלץ להתייבש (גם את זה אומרים בעגה המקומית), אולם אני הייתי עסוקה בלשוחח עם ערן (זה היה שמו של הבחור החדש). בכלל לא התכוונתי לגרור אותו בשערו אל בין השיחים או לבצע בו את זממי. פשוט נהניתי ממש לשוחח איתו לעומק. הוא סיפר לי כיצד השתחרר מהצבא על קב"ן, אני סיפרתי כיצד אושפזתי במחלקה פסיכיאטרית במהלך שירותי הצבאי, היה מצחיק. אחר כך הפסקנו לדבר וחזרתי לרקוד עם ש`, אולם בכל פעם נפגשנו שוב והמשכנו לדבר לעומק. בשלב מסויים כבר הייתי רצה אליו בראותי אותו ומחבקת אותו חיבוק עז.

ש` אמר שהוא מכוער. הוא תמיד אומר על אנשים שהם מכוערים.

בסוף הערב ערן ניגש אליי ואמר שהוא נוסע לביתו. נפרדנו בחיבוק והוא אף נשק על ידי. זה היה נחמד מאוד. "למה לא לקחת ממנו את הטלפון, סתומה?", הקיש ש`. הוא צדק, למה באמת לא החלפתי איתו פרטים? לא ברור.

בסרט "מועדון קרב" ("פייט קלאב"), כשאדוארד נורטון פוגש את בראד פיט ("הוא כזה מ-א-מ-ם") לראשונה במטוס, הם חולקים את התיאוריה של נסיעות חד פעמיות, אוכל חד פעמי, חברים חד פעמיים וגו` (אל תכעסו עליי אם אטעה; בסצינה הזו אני תמיד עסוקה בלחשוב על מה הייתי עושה אם בראד פיט היה יושב לידי במטוס - כפי שציינתי, עונת הייחום). והנה, פתאום ראיתי שהם צודקים; ערן היה חבר ללילה אחד. בסוף עטפתי אותו במפית חד פעמית וזרקתי אותו לפח האשפה שבצד, על אף שטעמו ערב לחיכי.

בסוף לא פגשתי אף בחור לבצע בו את זממי במועדון. בדרך הביתה כמעט נרדמתי על ההגה. אם הייתי מתה, ערן אפילו לא היה יודע.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל noaya אלא אם צויין אחרת