00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא של...

חופשה בממלכה הבריטית 3

על פי התכנון, ביום הבא היינו אמורים לנסוע ללוך נס. מלכתחילה זה היה אמור להיות יום ארוך עם הרבה נסיעה. בגלל שביום הקודם חזרנו מאוחר לקוטג' (אמנם בגלל שיצאנו מאוחר), דיברנו, אחותי ואני והחלטנו לשנות את התוכנית ולנסוע לטירת סטירילינג ולגלזגו שזה יותר קרוב ואמור להיות יותר קצר.  אבל אני כנראה לא לומדת מהנסיון. כשאני אומרת תשע, אני מוכנה בתשע. יצאנו בעשר. הגענו לסטירילינג בשתיים עשרה בצהריים. קודם כל קנינו אקספלורר פס שמכסה שלוש טירות. זה ממש כדאי וחוסך המון כסף. אחר כך נכנסו לטירה וחיכינו לסיור המודרך. בעיני הוא מיותר אבל אני יכולה לומר זאת רק בדיעבד. המדריך מספר על ההסטוריה של הטירה ושל הסקוטים, דברים שרובנו קראנו וראינו סרטים עליהם. המבטא של הסקוטים בדרך כלל נוראי וכיוון שמדובר בקבוצה לא קטנה, קשה לשאול כל הזמן "מה?" 

 

טירת סטירילינג

 

חלק מהבדיחות הבנתי אבל אחרים צחקו יותר ממני. מה שהבנתי תרגמתי לילד אחד וילדה אחת השתעממה. אחרי שהסיור הסתיים, המדריך הציע שנלך לחדרים שבהם יש כל מיני פעילויות לילדים, מכלי נגינה ומישוש בדים ועד התחפשות בתלבושות מהתקופה. הנער איבד סבלנות והלך לאוטו. הילדים של אחותי כל כך נהנו שם שממש היה קשה לנו לקחת אותם משם אבל עדיין רצינו לנסוע לגלזגו והשעה כבר היתה שתיים.

בגלזגו, תכננו לבקר במוזיאון התחבורה ריברסייד, ובגנים הבוטניים. שניהם בחינם. הגענו למוזיאון בשלוש. לדעתי מוזיאון יפיפה, מושקע, ושווה ללכת לשם עם ילדים. יש כלי תחבורה מכל מיני זמנים. יש הדמיה של רכבת תחתית ורחוב של פעם. חוץ מזה יש אוניה גדולה וגם שיט בסירה מהירה שזה הדבר היחידי בתשלום. הנער רצה ללכת אחרי שעה אבל זה היה קשור להלך הרוח שלו. הצעירים נהנו מכל רגע ולא הפסיקו להתרוצץ ולהתפעל מכל דבר. נשארנו שם עד חמש והחלטנו לוותר על הגנים הבוטניים שאמנם היו פתוחים עד שש והיו די קרובים, אבל מה לא עושים בשביל שלום בית. 

דגם בגודל טבעי של עגלה עם סוסים במוזיאון התחבורה

 

בדרך לקוטג' עצרנו בסופר וקנינו פסטה ובשר טחון ורוטב עגבניות. חיפשתי לקנות חבילה קטנה של חמאה ולא היה. העובדת ששאלתי, אמרה לי שאני יכולה להקפיא. הסברתי שאנחנו בטיול והיא שאלה מאין אנחנו. מישראל, עניתי והיא אמרה: אוי, נורא קשה שם עכשיו. הבטחתי לה שהכל יהיה בסדר. אחרי שתי דקות היא באה והציעה לי לקנות סלמון שמחירו יורד עכשיו וזה ממש כדאי (האמת: שתי חתיכות יפות בשני פאונד). לקחתי. היא התפעלה מיופיים של הילדים והיתה ממש מקסימה. כשהגענו לקוטג' הכנתי להם ספגטי בולונז נוסח ראשון.

עכשיו הייתי צריכה לבדוק איך משפרים את מצב רוחו של הנער. החלטנו ששוב דוחים את לוך נס ונוסעים לאדינבורו.

טירת אדינבורו, קמרה אובסקורה, מוזיאון הילדות ומה שנספיק. פרשתי בפני הנער את התוכנית והוספתי, שאם הוא רוצה הוא יכול להשאר בקוטג'. הוא בחר להשאר. התניתי את זה בכך שהוא לא מתקשר כל שעה לשאול מתי אנחנו חוזרים. הוספתי גם שאם יש בעיה בבית, משהו לא עובד או לא מסתדר לו, שלא יתקשר אלי אלא לבעלי הבית. אין טעם להלחיץ אותי במשהו שאני לא יכולה לעזור בו.

לדעתי, הוא הפסיד בגדול. היה יום מדהים.

הנוף הנשקף מהטירה

 

הגענו לאדינבורו בשתיים עשרה (שוב יצאנו בעשר). באוגוסט העיר מלאה בתיירים ובאנשי פסטיבל אדינבורו. החניה יקרה מאוד. 24 פאונד לזמן ששהינו שם (144 ש"ח). התחלנו בטירה. למודות נסיון, לא חיכינו לסיור המודרך והסתובבנו, ראינו נוף, שמענו את יריית התותח בשעה 13:00 שעל פיה כולם מכוונים שעונים באדינבורו וחיכינו בתור רבע שעה לצפות בכתר המלכות (הסקוטי נדמה לי אבל אל תתפסו אותי במילה). אחר כך ירדנו לכיוון הרויאל מייל ונכנסנו לקמרה אובסקורה. אטרקציה שלא כדאי לפספס. אבל כיוון שהמקום פתוח עד תשע בערב, קחו עצה ממני ותשאירו אותו לסוף. לכו קודם למוזיאון הילדות (הגענו בארבע ורבע וכבר לא נתנו לנו להכנס, כי סוגרים בחמש). בכל אופן קמרה אובסקורה, שש קומות של תעתועי אור, חושך וצילום. הילדים נהנו, אחותי ואני נהנינו והנער הפסיד. גולת הכותרת של המקום הוא פריסקופ שממוקם בקומה העליונה וצופה אל העיר וצריך לראות בשביל להבין. שווה כל גרוש גם אם לא זול.

 

אז אחרי קמרה אובסקורה, המשכנו במורד הרויאל מייל בחיפוש אחר מוזיאון הילדות. הרחוב המה אנשים, מופעים, אנשים שעשו יחסיי ציבור למופע שלהם וכל מיני דוכנים וציירי רחוב.  אחת הקבוצות היתה של נוער שהציג את סיפורו של גטו טרזינשטאט. דיברנו איתם, שאלנו למה והם סיפרו שלמדו על זה. אחר כך פגשנו קבוצת מחול של נערות שהציגה את סיפורה של ניצולת שואה. שוב שאלנו, ואחת הבנות סיפרה שקוראים לה ניב, ההורים שלה ישראלים (היא נולדה באנגליה) ודיברנו איתה בעברית. נגע בפינה בלב שלי.

אמן רחוב בפסטיבל אדינבורו

 

בסופו של דבר מצאנו את המוזיאון, לא ביקרנו בו כאמור לעיל אבל ראינו מופעי רחוב מקסימים ומצחיקים ונהדרים וגם אכלנו ארוחת ערב. יצאנו מאדינבורו בסביבות שמונה והסכמנו שזה היה אחד הימים אם לא ה...  

אני חייבת לציין שהסקוטים שפגשנו הם אנשים מקסימים. כולם מסבירי פנים וידידותיים, ששים לעזור ונדיבים. כששאלו מאיפה אנחנו וענינו: ישראל, התגובות נעו בין השתתפות בצער, אזכור מזג האוויר החם וגם כאלה שסיפרו שהיו בארץ. החששות שהיו לי לגבי זה התפוגגו אם כי עדיין המשכתי לעמוד על המשמר.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CreazyMom אלא אם צויין אחרת