00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא של...

חופשה בממלכה הבריטית 2

בית בדרך

 

כשהתחלתי בתוכנית המקורית של הנסיעה, היינו אמורים לנחות בנמל התעופה של אדינבורו בצהריים, לקחת את הרכב השכור ולנסוע לקוטג'. ואז שינינו את הטיסה ונאלצנו לעשות גם שינוי בתוכנית. אם היינו טסים לאדינבורו, היינו נוחתים בשתיים בלילה. זה לא התאים לנו. שקלנו לקחת רכבת מהית'רו לאדינבורו ואז לקחת את הרכב השכור אבל בחינה מדוקדקת של העניין הראתה שזה לא זול, לא כל כך נוח (שלוש החלפות רכבת) ועדיין נגיע בבוקר לאדינבורו כשלקוטג' אנחנו אמורים להגיע בארבע אחרי הצהריים. 

יתכן שהיינו צריכים לקחת רכבת אבל החלטנו לאסוף את הרכב בהית'רו ולנסוע צפונה. חיפשתי מלונות בטווח הנסיעה, ולמרות שמצאתי, החלטנו לא להזמין. הרפתקני למדי אבל החלטנו לנחות, לנסוע צפונה ולחפש מקום לינה כשנתעייף. 

הטיסה בבריטיש איירוויז היתה נוחה ונעימה. ראיתי סרט (המבול עם ראסל קרואו), אכלנו ושתינו והטיסה עברה בנחת.

כשנחתנו, צעדנו לא מעט לכיוון ביקורת הדרכונים. יחד איתנו הגיעו עוד שתי טיסות והתור היה ארוך. עמדנו בסבלנות ורק אישה ספרדייה אחת התעצבנה ועקפה אותנו. הרוויחה עשר דקות. כשהגענו לתורנו, התחילה חקירה קצת מוזרה בעיני. לכמה זמן באתם ואיפה תשהו? והאם יש לכם פה משפחה, האם אתם עובדים? במה... ואז הסתבר שאת הפתק שממלאים בטיסה צריך לעשות נפרד גם לכל אחד מהילדים. מה שעצבן אותי זה, ששאלתי את הדיילת במטוס והיא אמרה לא, רק הורה ממלא.

הלכנו הצידה, מילאנו וחזרנו לראש התור. חטפנו מבטי איבה מכאלה שחשבו שאנחנו עוקפים אבל הסדרנית זכרה אותנו. עכשיו היתה מישהי אחרת בעמדה והחקירה התחילה שוב. עברנו אותה בשלום (גם אם התחושה לא היתה ממש ידידותית) ונכנסו לממלכה הבריטית.

מכאן הכל הלך יותר מהר, מזוודות, שאטל לחברת ההשכרה, ויצאנו לדרך.

אחותי החליטה לנהוג ראשונה ויש לציין שהיא תפסה די מהר את העניין. לי זה היה נראה מוזר מהצד אבל די מהר התרגלנו לרעיון. דוקא בגלל שהיא נהגה היטב, אני פתאום איבדתי בטחון וכיוון שלה לא היתה בעיה לנהוג, היא נהגה בשלושת הימים הבאים.

בכל אופן,כשהחלטנו למצוא מקום לינה, הסתבר שהכל מלא, כולם בחופש.

אבל היינו אופטימים ובשתיים בלילה מצאנו מלון קטן ונחמד שקיבל אותנו.

הלכנו לישון.

בבוקר קמנו רעננים, הלכנו לקניונית הסמוכה ושתינו ואכלנו. בדקנו את המפה והדרך ונסענו.

אני חייבת לציין שאני אוהבת לנווט עם מפות נייר, והפעם עוד היה לי גוגל מפות לעזר. 

אבל קרתה תקלה, למרות ההוראות המדויקות שרשמתי, הבן שלי שעזר לאחותי לנווט (נימנמתי קצת) פספס את היציאה לכביש המוביל לאדינבורו, ונאלצנו לנסוע בדרך עקיפה שהיתה אמנם יפה, דרך שמורת טבע, אבל היתה בכבישים צרים ומפותלים והאריכה לנו את הדרך לפחות בשעתיים.

אבל מה אתלונן, אני אשמה, אני נימנמתי.

בדרך עצרנו בסופרמרקט וקנינו מצרכים לארוחת ערב, לילה.

הגענו לקוטג' שלנו בסביבות עשר בלילה והרגשנו בבית.

בית יפה עם חצר גדולה, מאובזר, מסודר ונוח.

התמקמנו, הכנו טוסטים, התמוגגנו, התקלחנו והלכנו לישון.

התוכנית למחרת היתה לצאת לסיור טירות בצפונה של סקוטלנד.

כאן נתקלתי בעוד מכשול. נסעתי לטיול עם נער מתבגר, כזה שעבר הרבה, שמרגיש שהחיים שלו לא קלים והוא זקוק להתחשבות מיוחדת וחוץ מזה הוא נער מתבגר.

לא רוצה לקום מוקדם, מוכן לוותר על הטיול לטירות, זה לא ממש מעניין אותו, הוא ישאר לבד בקוטג'.

נראה לכם?

התפשרתי איתו, נקום מאוחר, נצא מאוחר ומקסימום נוותר על טירה אחת.

מסתבר שבמשפחה שלי, אם רוצים לצאת באחת-עשרה, צריך להתכוון לעשר ואז אולי זה יקרה.

יצאנו בשתיים עשרה לדרך.

הטירה הראשונה היתה קרובה, כשעה וחצי נסיעה, טירת ברימר.

קולין מוזג תה

מודה ומתוודה, אחרי חמש טירות, הטירה הראשונה, הכי קטנה, הכי שווה.

התקבלנו בסבר פנים יפות, קולין המדריך סייר איתנו בין החדרים והסביר לנו על ההיסטוריה של המקום. יכולנו לשבת, לשכב, לגעת ולהרגיש כל חפץ בטירה. בכל חדר בטירה היה דובון קטן, ותפקיד הילדים היה למצוא אותו ולהודיע לקולין.

אחרי שסיירנו בטירה מלמטה למעלה וחזרה דרך המדרגות של המשרתים למטבח, יצאנו החוצה וראינו את חדר העונשין עם הסד. בחצר, הדגים לנו קולין את אחד ממשחקי ההיילנד ואיתגר את הילדים להתנסות. היה שווה.

אם אתם נוסעים לסקוטלנד עם ילדים ומתכננים לבקר בטירות, אל תוותרו על ברימר.

נפרדנו לשלום מקולין ומהטירה והמשכנו צפונה. הגענו לבלמורל, בית הקיץ של המלכה. באוגוסט היא שוהה כאן ולא ניתן לבקר. קיץ זאת מילה יומרנית למדי.

הכניסה לבלמורל

 

המשכנו לטירת קרייגיבר לפי התוכנית והגענו לטירת האגדות. טירה שצבועה בצבע וורוד וניראית לגמרי כאילו יצאה מסרט דיסני, מבחוץ.

מבפנים הסיפור קצת שונה.

טירת קרייגיבר

 

טירה טחובה, שאסור לגעת בכלום בה, וגם לא לצלם. איאן, המדריך שלנו, היה נחמד והרשה לנו לצלם תמונה אחת, אחרי שאמרתי לו שחבל שלא תהיה לנו מזכרת. בכלל, האנשים בסקוטלנד נחמדים ולא קלטתי שום תגובה לא נחמדה, או תחושה רעה כשאמרתי שאני מישראל. ראיתי את התגובה של ויקי על עירית גלאזגו ודגל האבל זה ממש לא משהו שאנחנו הרגשנו.

לטירה השלישית והרביעית כבר לא הגענו כי כבר היה מאוחר. חזרנו דרך עיירה שנקראת באלאטר, ושם עצרנו לאכול בפאב מקומי ארוחת ערב. אישרו לנו לשבת שם עד שמונה, אחר כך צריך לצאת בגלל הילדים.

האוכל היה סביר, והשביע את רצוננו, ואחר כך יצאנו לדרכנו חזרה לקוטג'.

התוכנית למחרת היתה לנסוע לטירת סטירילינג ולגלזגו.

אני חייבת לציין שיש יתרונות לטיול כוכב. מתמקמים, מרגישים בנוח, חוזרים כל יום לאותו מקום. אבל אנשים שעושים טיול כזה, צריכים להיות ממושמעים ולהצמד לתוכנית ולזמנים. אנחנו יצאנו מאוחר בבקרים ואם היינו יוצאים קודם, היינו מספיקים יותר. לא מתכוונת שצריך לקום בשש ולצאת בשבע. אפשר לצאת בשמונה. אבל כשיוצאים אחרי תשע, עשר ואפילו מאוחר יותר, והמרחקים גדולים, גם חוזרים מאוחר. 

בטיול שבו לנים כל יומיים במקום אחר, החסרון הוא שחלק מהיום מוקדש להתארגנות במקום החדש מצד שני נוסעים פחות, כי זה רק כיוון הלוך.

אז אם רוצים לעשות טיול כזה בסקוטלנד, באוגוסט, צריך להתארגן עליו ממש מוקדם, לפחות שלושה חודשים מראש.

בעיני, סקוטלנד באוגוסט זה הדבר, גם בגלל מזג האוויר החורפי ובעיקר בגלל פסטיבל אדינבורו שעוד אכתוב עליו בהמשך. 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

20 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CreazyMom אלא אם צויין אחרת