נוילנד, אשכול נבו

סגור

את הספר הזה קניתי השנה מהספריה בשעה שרצו לחדש מלאי ולנקות מדפים. אבל, איזה צירוף מקרים, שוב אני ניגשת לקרוא ספר

שמסתבר שהוא מאד אקטואלי למצב העכשווי.  נכון שישנן שתי דמויות נשואות, שכבר מזמן לא מסתדרות עם בני זוגן, ומוצאות

אהבה חדשה, זה בזרועות זה, אבל במקביל לסיפור של ענבר ודורי, שנפגשים בדרום אמריקה, במקרה, ישנה אמירה של

המחבר, שכאן, ב"מדינת המקור" הלא היא אלטנוילד הלא היא ישראל, הדברים השתבשו. לא כפי שחזה אותם חוזה המדינה,

הרצל, כפי שכתב אותם ברומן שלו 'אלטנוילד'. 

אני קוראת וברקע סיפור המלחמה עם לבנון. אני קוראת וכאילו הספר לא נכתב לפני כמה שנים,  אלא ישנו אותו תיאור של טילים על

חיפה, וחטיפת חייל, ונושא עזה . אפילו מוזכר פעם אחת הקיבוץ עין חרוד, שהתפלג לשני קיבוצים. האם יש כאן התכתבות של

המחבר עם 'הדרך לעין חרוד' שבמקרה אותו קראתי ממש לפני? כמה צירופי מקרים......

אז את הרעיון  למקום חדש, ובעצם חדש-ישן,  הוא נותן בידי אביו של דורי, שמייסד מחדש התיישבות ב...... דרום אמריקה....

שם בעבר קנה הברון הירש אדמות וישבו שם יהודים וכעת הוא מכנה את המקום 'נוילנד', המיושבת על ידי מוצ'ילרים ישראלים

בעיקר אך מקבלים באהבה כל אדם לגור עימם. זו איזושהי  אידיאה, להתחיל הכל מחדש, ולא להרוס כמו שנהרס כאן

בארץ ובמיוחד יש סיכוי שזה יצליח כי ההתיישבות לא קמה על שום מקום שמהווה מחלוקת או שמישהו חי שם לפני.....

אי אפשר להגיד שלא נהניתי מהספר, אבל כל הקטע של האבא  (מני פלג), שמקים בארגנטינה מן חוות משתקמים, לכל פגועי

הלם הקרב או  'הפצועים' בנפש כפי שמכנים אותם שם (מני בעצמו לקה בהלם קרב ממלחמת יום כיפור, שהתפרץ לאחר שנים

רבות), פחות התחברתי.  אם זו היתה רק חווה שיקומית אז זה רעיון נחמד אבל

מן שלוחה או תחליף לישראל... קצת  סוריאליסטי..... (וגם מדכא... שוב, שאין פיתרון פוליטי כאן אלא במקום אחר).

כן נהניתי מהדרך - מהחיפוש אחר האבא שנעלם בדרום אמריקה, מהמפגש עם אלפרדו, שעוזר להם בחיפוש אחריו

אבל בעיקר בעיקר, מהסיפור של הסבתא של ענבר - לילי - סיפור בריחתה ממז' אירופה בספינת מעפילים, המפגש

עם פימה , הלא הוא הסבא של דורי והחמצת סיפור האהבה ביניהם.

לילי מציעה לענבר לחלום על דורי בלילה ולחיות במציאות היומיום, כמו שהיא בחרה לעשות, כי לדורי יש ילד ולא נראה

לה שהוא יתגרש למענה, כפי שהיא לא עשתה בסופו של דבר עם פימה, שבא לקחת אותה לאחר 5 שנים. 

האם דורי וענבר יהיו יחד או לא?  את זה לא אומר, זה נרמז בסוף הסיפור....

אגב, בהמלצה על הספר 'היקיצה', הזכרתי ספרות נשים וספרות גברים והנה אשכול נבו,  מצטרף לסופרים גברים,

שיכולים לחדור למוחה של אישה ולדבר מנקודת  מבטה וגם לשכנע את הקורא בכך.

דמויותיו הנשיות בסיפור - ענבר, חנה, לילי (הבת, האמא והסבתא) כתובות בצורה משכנעת ולרגע אחד אתה לא זוכר

אם מאחוריהן עומד סופר או סופרת ....

אז הרומן כתוב במספר קולות (פוליפוניה),  והעלילות מתחברות, ופה ושם גם נזכרים מקומות בירושלים , כי דורי הוא

ירושלמי, וזה משמח אותי תמיד לקרוא כירושלמית ....

בסוגריים, ממש לא קשור, קראתי שוב במקביל - מחזה ישן של לאה גולדברג  'בעלת הארמון'  אותו קניתי יחד עם ספר

זה מהספריה. אהבתי מאד את המחזה אך לא אכתוב רשומה על כך.  אפשר לומר שסיגלתי לי דרך של קריאה חדשה,

את הספרים הכבדים (כמו זה של נבו) אני קוראת  בבית בלילה בעוד שספרים קלים - פיזית, שאפשר לתחוב אותם לתיק

והם לא ממש כבדים, אני יכולה לקרוא בהפוגות של תורים שונים או בבייביסיטר שאני עושה עכשיו לאחיין המתוק

שלי....

ועוד המלצה אחרונה, אני רואה כעת את הסדרה 'אננדה' של דנה מודן (שמונה פרקים בלבד ואוטוטו עונה שנייה), שמגיעה להודו,

בסופו של דבר לבד, בלי בן-זוגה,  ומה היא עוברת שם.  בעיקר מי שהיה בהודו יהנה לראות את הסדרה....

נוילנד, אשכול נבו, זמורה-ביתן, 2011, 550 עמ'

NEWLAND, ESHKOL NEVO