33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שיק - SHIK דינה (וינשטיין) שק

מספרת סיפורים

אני והמגירות שלי.....

שגרה,

נוסעת לתל אביב בשעת בוקר מוקדמת. מסלול מוכר וחוזר על עצמו. אני לא מאלה הנרדמים בנסיעה. לעיתים מנצלת את הזמן לקרוא ספר (רצוי של עם עובד - קטן שנכנס לתיק מבלי להשאיר סימן על הכתף).

יש בין קהל הנוסעים במסלול הזה כאלה קבועים. שנוסעים יום יום לעבודתם או ללימודים או לעיסוקים אחרים ויש מזדמנים. אלה בעיקר עולים לאורך הדרך וממלאים את המקומות הפנויים.

 

היום, אני שולפת את הספר הקטן המסתתר בתיק הלא גדול. העיניים זוחלות על האותיות. האור בחוץ לא מספיק בהיר עדין.

בצומת מגידו הנהג מזהה דמות מחכה. עולה אישה. אני מפנה מקום לצידי ותוך כדי כך סוקרת אותה. היא לא אופיינית. צבע עורה כאילו נמשך במשחת שיזוף עמוק ומבריק. יפה, לא ריבה צעירה אלא חזות של בשלות מדויקת. תמירה. זקופה. שערה השחור והחלק, גזוז באורך אחיד ומגיע מעט מתחת לסנטרה. עצמות לחייה זקופות ועיניה נוטות בעיקול כלפי המזרח הרחוק.

מוציאה שטרות ומטבעות מדוייקים של מחיר הנסיעה. משמע - נוסעת קבועה. "מטפלת תאילנדית", אני משוחחת עם עצמי. " "נוסעת ביום חופשי למפגש עם הקהילה".... האישה, מחזירה את הארנק לתיק. מפשפשת ומוציאה ספר גדול. אני, כשעיני עושות כאילו הן חוזרות אל המילים והשורות בספר שלי, ממשיכה את הדיבור עם עצמי: " הכתף שלה מוכנה עדין למשאות כבדים.....יפה לה".

שולי דפי הספר שלה מספרים בגאווה כי הוא נמצא בשימוש לרוב וכי לא פעם דיפדפו בין דפיו, קדימה ואחור.

"היום ט' באב", אמר לפתע הנהג בקול. "התנועה זורמת כמו מים - מחר כבר מותר ללכת לים...."....

"טוב ויפה. איזה מזל שזורמת" אני אומרת בליבי. אחת הסיבות שאני מעדיפה לנסוע במוניות ולא במכוניתי אלו הפקקים הנוראים שאנחנו פוגשים בדרך כלל בדרך....

אני שוב מסיטה מבט מהספר הקומפקטי שלי לספר הרחב שלה ורואה אותיות גדולות:

"תפילה לירושלים" כתוב בראש העמוד הימני בעברית של קידוש לבנה ובראש העמוד השמאלי באנגלית....

שפתיה מילמלו את המילים בשתי השפות. עברה דף ושם הסתתרה לה עוד תפילה מחכה שתעיר אותה לחיים ותאסוף אותה אל בין שפתותיה בשתי השפות. כך עשתה.

כשסיימה לנער את התפילות לעיר הקודש, סגרה את הספר. הוציאה שקית עוטפת דפים. שלפה מתוך רבים דף המכיר היטב  את מגע ידיה. צהבהב.

הדף הכיל תפילות יום. מ"שמע ישראל" עד "שמע ישראל". היא עוברת על התפילות באצבע כאילו כדי לסמן לעצמה אילו מהן היא צריכה להגיד, אילו כבר אמרה.

ואני, יושבת ומביטה דרך החלון. מביטה לא מביטה על החולף מול עיני וחושבת על המגירות. על הסטיגמות. על איך בנוי המוח שלי:

 

 

מגירות מגירות : מראה תאילנדי = מטפלת זרה.

נקודה!....................?

 

 

 

תל אביב

 

שבוע טוב.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

42 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dshk אלא אם צויין אחרת