00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

הזמיר

07/09/2014

                                                                   

                                                            

כשמשפט מתחיל במילים..."פתגם סיני עתיק אומר"....אוזנינו תמיד כרויות להאזין בקשב רב ובריכוז להמשך הנאמר. חשוב לנו לשמוע את כל הפתגם. אולי כי אנחנו אוהבים להקשיב לסיפורים עממיים, אולי כי דברים עתיקים לפעמים מסקרנים, אבל אולי כי אנחנו יודעים שבסופו של דבר, תבוא איזו משמעות ותובנה עמוקה אחרי...

כשהמליצו לי על סרט סיני 'הזמיר', די התלבטתי אם ללכת לראות אותו. שיערתי שיש סיכוי שהוא יהיה פילוסופי מדי ואם הוא גם מיוצר בסין...הוא עלול להיות בגלל הסטיגמה, גם ירוד במידת מה. כמו הרבה דברים שמיוצרים שם....
למרות שאני אוהבת סרטים זרים, לא חשבתי שאוכל להתרכז בסרט כזה, בעיקר בגלל מחסום השפה. סינית ויפנית נחשבות לשפות קשות במיוחד. כאלו שצריך לשבור ת'שיניים כשהוגים אותם. אז למרות שהיום זה כבר הפך לאופנתי ללמוד סינית, במיוחד אנשים שלומדים לצורך עסקים, עדיין אותי זו שפה שנורא מלחיצה. משהו בטונציה שלה, כולל הבעות הפנים הזעופות עם העיניים המלוכסנות, שפת הגוף וחיתוך הדיבור, מפחיד אותי. כל מי שדובר את השפות האלו, נחשד בעיני בין רגע כאילו והוא משתייך ליאקוזה...בדיוק כמו שקרה לי פעם עם השפה הגרמנית. מחסום שהיה לי קשה לעבור אותו. כל מי שדיבר בשפה הזו, היה נשמע לי כמו נאצי. אבל זה היה פעם. מזמן. עכשיו כבר יש לי דעה אחרת...

למי שלא מכיר או יודע, בחיפה יש בית קולנוע קטן, שכונתי וותיק באווירה של פעם. 'סינמה קפה עממי' הוא נקרא. הוא נחשב לקולנוע שמקפיד להביא סרטים מיוחדים ואיכותיים וכך גם האוכלוסייה שמגיעה אליו בדרך כלל. מיוצגים בו בעיקר סרטים זרים, אבל לא רק. הוא ממוקם בשכונת נווה שאנן הוותיקה, במבנה היסטורי וארכיטקטוני, שתמיד נותן תחושה נוסטלגית ונעימה כשמגיעים אליו. יש בו גם בית קפה קטן וסולידי ונורא נעים לשבת בו. אני יודעת שהוא נחשב בעיני הצעירים כקולנוע של זקנים, אבל לא איכפת לי. קודם כל כי עובדתית בגילי אני כבר נחשבת למבוגרת...אבל בעיקר כי ההליכה אליו מחזירה אותי אחורה בזמן. הוא מזכיר לי נשכחות. כשבגיל ההתבגרות היינו עולים כל החבר'ה לנווה שאנן לראות סרט ואני שלובת זרוע עם החבר הראשון שלי שהיה גם גר באותה שכונה. לא מעט זכרונות נעורים אצורים בבנין הזה וגם אצלי, ובכל פעם שאני נמצאת בסביבתו, הם מציפים אותי. לא הרבה השתנה בבנין הזה. מצד אחד נחמד השימור שלו ומצד שני זה מעלה את הזכרון לכל כך חי אצלי ונושם...

סינמה קפה אז -

                                       

סינמה קפה היום -

                                     

ובפנים -

                                      

כשאת חיה בבגרותך באזור ילדותך ונעורייך, את נאלצת להתמודד כמעט מדי יום בזכרונות שעולים. ההתמודדות איתם מורכבת. לפעמים קשה ולפעמים נעימה. תלוי במה את נזכרת באותה שנייה...אבל כשאת מגיעה היום למקום הזה שלובת זרוע עם הבעל שלך...המחשבה איזו דרך עשתה אותה מתבגרת סוערת, רומנטית ומרדנית שהייתי...זו כבר תובנה בפני עצמה...אז השילוב של סרט טוב יחד עם טעם נוסטלגי, עושה את הבילוי הזה בשבילי למשהו מיוחד...

עכשיו אחרי שחפרתי לכם ונסחפתי גם לעניינים אחרים...(מעניין למה זה תמיד קורה לי??...) אני יכולה להתחיל לכתוב את ההמלצה שלי על הסרט עצמו....

                                              

בסרט "הזמיר" לא היה פתגם סיני...אבל כן היה סבא סיני...שהחליט לצאת למסע ולחזור לכפר הולדתו, כדי לקיים את ההבטחה שנתן לאשתו לפני שנפטרה, להשיב את ציפור הזמיר שברשותו. למסע הזה מצטרפת נכדתו שלא בדיוק להוטה לנסוע עם הסבא שלה, אך מכורח הנסיבות נאלצת להצטרף אליו, כי הוריה מתעקשים לשלוח אותה. הנכדה שהתנגדה בתחילה לנסיעה, עוברת חוויות משמעותיות לצד הסבא שלה ומתחולל בה שינוי. מילדה מפונקת ומעצבנת בתחילת הסרט, היא הופכת להיות בהמשך, ילדה מתוקה וכובשת. היא עוברת שיעור בחיים ובאמצעותה אנחנו מגיעים להרבה תובנות חשובות...

                                            

פערי הדורות הגדולים ניכרים בסרט, אך במיוחד בולטים הפערים בין החיים המודרניים בעיר הגדולה לחיי הכפר השקטים והצנועים. הקצב של הסרט, יחד עם הנופים המדהימים ומוסיקת הרקע הבוקעת מבעד למסך, תורמים לחווית הצפייה. זו הזדמנות טובה להנות מצילומי נוף מרהיבים ולראות את ההבדלים בין הכפרים של סין, לבין העיר הגדולה והסואנת. מה שבטוח זה עושה חשק לארוז מזוודה ולנסוע לשם...

לסיכום, אי אפשר לסיים בלי תובנה פנינה אחת קטנה בכל זאת...אל תשכחו שהחיים מורכבים מהחמצות גדולות ומהישגים קטנים...אז תלמדו להנות מכל אחד קטן כזה...

הסרט אנושי ומרגש, חמוד וכייפי, כדאי שתפרגנו לעצמכם בקצב החיים המטורף שלנו, שעה וחצי של הנאה. 

המשך שבת נפלאה לכולם!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת