00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחת נחשון מטיילת

טיול בארמניה - אוגוסט 2014 - היום השני

 

התעוררנו מאוחר. השנ"צ הארוכה אתמול גררה בילוי ערב ארוך והשכבה מאוחרת, אז היה קשה לקום. את הלם היקיצה ריככה קצת ארוחת הבוקר המושקעת. ככה נראה שולחן ארוחת הבוקר שלנו לפני שעטנו עליו - 

הבוקר פינקו אותנו בלחם מטוגן וגם בלחם המקומי, לאבאש (סוג של לאפה דקיקה, קצת כמו פיתה דרוזית) ממולא במשהו עם ביצים וירק. שווה.

אחרי ארוחת הבוקר, ארגנו תיקים ונכנסנו בעליצות לאוטו כדי להתחיל את היום, אלא שאז התגלה שאין חגורת בטיחות באמצע המושב האחורי ולנו יש שלושה ילדים ומה לעשות שאנחנו די אוהבים את שלושתם...surprise

בקיצור, טלפון לסוכנות הרכב. מזל שהם ממוקמים קרוב מאוד למלון. הבחור מגיע, ממלמל משהו על זה שהחוק לא מחייב לחגור מאחור (בחיי. ככה זה פה) וכשמבין שזה לא מרגיע אותנו אומר שייקח את האוטו לסדר ויחזיר מקסימום תוך שעה וחצי. נו שוין.

אנחנו משנים את התכניות ומנצלים את הזמן עד שהחגורה תתוקן לעוד סיבוב בעיר. התחנה הראשונה שלנו היא המסגד הכחול - 

מסגד יחיד ששרד מתוך שמונה שהיו בעיר בתחילת המאה ה -20. המסגד והמתחם שלו מרשימים. פינה שקטה בלב רחוב הומה.

מול המסגד שוכן "השוק המקורה". אנחנו מדמיינים שוק פירות וירקות סואן, אבל זה לא ממש  זה. סתם קניון.  הכניסה אליו דווקא יפה - 

יש כמה דוכנים של פירות שנראים מצויין...

אנחנו מצטיידים בפטל טרי, אדום ושחור, והולכים אל פארק שנמצא בסמוך ונקרא "פארק הילדים". בפארק יש מתקנים שעשועים ישנים-ישנים חצי מתפוררים ובאופן כללי, די נטושים. המחזה הוא משהו בין משונה לעצוב.

אנחנו מחליטים להפיק את המיטב ממה שיש ועושים סיבוב על המתקנים לשמחתו הבלתי מוסתרת של הסבא שאחראי על התפעול. תור התחלה החבר'ה בוחרים במתקן של סירות קטנות ששטות ב... המממ.... שלולית?

עמיר בינתיים מתיידד עם החבר'ה המקומיים

אח"כ סיבוב על מתקן אחר שנראה כל כך גרוע, שהייתי בטוחה שהוא נטוש לגמרי. כולם נהנו... angel

אנחנו נפרדים מהפארק בצער אמיתי. הילדים היו שמחים להמשיך ולבדוק אחד אחד, את כל המתקנים הישנים. מסתבר שיש סוג של קסם גם בפארק שעשועים וינטג'... cheeky

חוזרים לכיוון המלון. האוטו כבר מחכה לנו שם והחגורה החסרה סודרה. נוסעים.

חצי שעה של נסיעה מזרחה מירבאן ואנחנו מגיעים אל גרני, מקדש הלניסטי מרשים.

מתחת לכפר גרני ולמקדש זורם נחל בערוץ העשוי כולו משושי בזלת. הירידה לערוץ היא בדרך משובשת מאוד העבירה רק לרכבים גבוהים (או ללאדות רוסיות עמידות wink ). ככה נראה הערוץ מלמעלה, במבט מהמקדש - 

אחרי שאנחנו נוסעים את כל הדרך התלולה והמשובשת, אנחנו פוגשים למטה סבא שיושב על ארגז הפוך ובתנועות ידייים בעיקר מסביר לנו... משהו. אחרי מאמצים גדולים אנחנו מבינים שאנחנו אמורים לשלם לו 1000 דראם תמורת הזכות להמשיך לנסוע לאורך הנחל (משהו כמו 2.5$). לא ברור לנו מטעם מי בדיוק הוא יושב שם, אבל הוא נחמד ואנחנו זורמים.

נוסעים עוד כמה ק"מ, הדרך הופכת להיות משובשת יותר ויותר ואנחנו מחליטים שמספיק לאתגר את הרכב השכור האומלל. לידינו יש מתחם מגודר, עם מין קונטיינר, מוסיקה בקולי קולות ובחור אחד קצת המום. אנחנו שואלים אם מותר לשחות כאן והוא שמח לארח אותנו בקונטיינר שלו להחלפת בגדים. 

בהמשך הבחור מראה לחבר'ה מקום חמים יותר לשחות, מה שהופך את הטבילה לאפשרית יותר. יחסית.

נוף משושי הבזלת מסביב, מרהיב. לא בכדי המקום נקרא בפי המקומיים "סימפוניית האבנים" - 

אחרי השחייה המרעננת והקפואה אנחנו חוזרים במעלה הערוץ, שם אותו סבא חביב מכוון אותנו למסעדה עליה קראתי איפשהו. השעה כבר כמעט שלוש ואנחנו לגמרי רעבים. מייד כשאנחנו מתקרבים מזנקת לכיווננו גברת. כשהיא מבינה שפנינו לשלום (ולפורלים devil ) היא מפעילה את כל הצוות שלה. היא שואלת כל מיני שאלות לגבי האוכל. מאחר ואני לא מבינה כמעט כלום ממה שהיא אומרת בארמנית שוטפת מטובלת במעט רוסית, אני עונה על הכל "כן". מה שבטוח.

במתחם יש בריכות בהן שוחים הפורלים להנאתם. ועוד בריכה בלי פורלים, בה יכולים אנחנו לשחות להנאתנו ויש גם מין סככות כאלה בהן יושבים לאכול. מוצלח מאוד.

הבחורים מהמסעדה שולים בשבילינו כמה דגים - 

והגברת מכינה לנו את האוכל, בעוד אנחנו משתכשכים בבריכה נטולת הפורלים.

אחרי האוכל עמיר שותה קפה ואנחנו מקשקשים עם בעלי המסעדה. הם אנשים חמים ולבביים ומאוד אוהבים את ישראל. בעלת המסעדה מסבירה לי עד כמה שני העמים, הישראלי והארמני, דומים וכמה שאנחנו בעצם "אחים".

ענבל מקבלת בינתיים טעימה מהפטל שנקטף ממש עכשיו מהשיחים בסביבה - 

אחרי צילום פרידה למזכרת עם הדודות (הם נורא אוהבים להצטלם פה, כולם... angel ) אנחנו נפרדים בהתרגשות וממשיכים הלאה, שבעים (מאוד!) ומרוצים (מאוד!)

הדרך חזרה עוברת בכפרים שנראים כמו לפני מאה שנה... עצים עמוסי פרי, תרנגולות מסתובבות בכל מקום והמון סבתות שיושבות בפתחי הבתים, מוכרות את מרכולתן הצנועה - קצת עגבניות, או תפוחים, או אפרסקים צהובים ענקיים...

עוד 12 ק"מ מזרחה מגרני בכביש קופצני מלא מהמורות ואנחנו במנזר גגהארד (Geghard), מתחם כנסיות יפהפה, חלקן חצובות בסלע.

בכניסה למנזר שוב, שורת סבתות שמוכרות מזכרות, פירות יבשים ואת עוגות הענק המהממות (והטעימות להפליא!) האלה. גוש בצק ממולא במשהו מתוק מאגוזים ודבש.

במנזר יש שפע חצ'קארים - צלבים יפהפיים מגולפים באבן שאופיניים מאוד לארמניה.

ויש גם מעיין שנובע מקיר המנזר ובריכת משאלות קטנה לידו - 

השעה מאוחרת ואנחנו עייפים. זה בדיוק הזמן להתחיל להתגלגל חזרה לירבאן.

הספקנו להתקלח ולצאת לסיבוב נוסף בכיכר הרפובליקה היפה, בדיוק בזמן למופע המזרקות.

לילה טוב מירבאן!

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל משפחת נחשון בתנועה אלא אם צויין אחרת