11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג (הרשמי) של נתאי

המלצות על סרטים ישראלים - רשומה שנייה

06/10/2014
המלצות על סרטים ישראלים - רשומה שנייה

לכבוד סוכות החלטתי לעשות את מה שעשיתי לקראת חג הפסח של שנה שעברה ולכתוב המלצות למספר סרטים ישראלים.

מדובר על מספר סרטים שראיתי לאחרונה וברצוני להמליץ עליהם. כמו-כן אני פחות מספר פרטים על העלילה כדי לא להרוס למי שעוד לא ראה אלא כותב יותר התרשמות שלי מהסרט עצמו.
בנוסף לכך, את העלילה או את התקציר ניתן למצוא באינטרנט (בויקיפדיה למשל) בלי בעיה...

 

הסרטים (ניתן ללחוץ על שם הסרט כדי להגיע להמלצה עליו):

  1. השוטר
  2. מקום בגן עדן
  3. לצוד פילים
  4. זינוק בעלייה
  5. אחותי היפה

 

השוטר (נדב לפיד, 2011)

אתחיל מכך ששמעתי כל מיני ביקורות שליליות על הסרט ומה גם שהוא ירד אחרי זמן ממש קצר מהאקרנים והגבילו אותו לגיל 18+. לבסוף הגבילו אותו לגילאי 14+.
אחרי צפיה בו אני יכול להבין מדוע היו כאלה שסלדו מהסרט וכתבו עליו דברים שליליים, גם אני בשכמה דקות הראשונות שלאחר הסרט החלטתי שהוא סרט באמת לא טוב, אבל אחרי כמה דקות "נפל לי האסימון" ונראה לי שהבנתי למה הוא בעצם סרט מעולה ולמה כל-כך קל לפספס את זה...

בעיקרון הסרט עצמו מחולק לשני תת-סרטים (שכביכול אינם קשורים לזה לזה, עד שמגיעים לסצנה האחרונה ואז מבינים את ההקשר) - בחלק הראשון מראים לנו את ירון (יפתח קליין) - שוטר בימ"מ (אם אני לא טועה) ואת אורח החיים שלו יחד עם חבריו ליחידה: אשתו בהריון ועומדת ללדת בכל רגע, יש לו חבר שחולה בסרטן ועומד למות וכל החברים עומדים למשפט.
בחלקו השני של הסרט מתמקדים בחבורה של צעירים אשר נמאס להם מהפערים החברתיים בין העשירים לעניים והם מחליטים למרוד ע"י כך שהם ישתלטו על איזו חתונה של איזה מיליארדר. הם משתלטים על החתונה ומחזיקים בכלה (רונה-לי שמעון) והוריה (יכול להיות שאחת הדמויות היא ההורים של החתן, אני לא בדיוק זוכר) כבני ערובה. אחת הדמויות הבולטות באותה חבורה זאת שירה (יערה פלציג).

לבסוף, מה שקורה הוא שאותה יחידה שבה משרת ירון משתלטת על אותה חבורה וכך נגמר הסרט (אני בכוונה לא מספר הכל כדי לא להרוס למי שעוד לא ראה). 

מה שיפה בעיני, או יותר נכון, אחד המסרים הכי יפים שאני הצלחתי לראות בסרט הזה זה שבעצם ירון, אותו שוטר חזק וחסון שסביבו כל העלילה נעה, בעצם פוגש במהלך דמויות שכל אחת מהם יכולה להיות או הוא או אישתו, למשל:
יש להם ביחידה שוטר אחד חולה סרטן שנותרו לו מספר חודשים לחיות, מעין רמז לכך שאם כמה שירון בריא וחסון, גם הוא היה יכול להיות במקומו.
החברה מהיחידה יוצאים לבילוי, ויש מלצרית צעירה שלבסוף ירון נשאר לדבר איתה וחוקר אותה (כלומר, שואל אותה מי היא, בת כמה היא וכו'...). לפי דעתי הוא עושה את זה, כי הוא מבין שגם אישתו ככל הנראה הייתה כזאת...

לבסוף שהוא מביט ביערה (בסוף הסרט), הוא בעצם מבין שאותה יערה הייתה יכולה להיות אישתו. אני בכוונה לא כותב איך הוא מסתכל עליה ולמה, בדיוק בגלל מה שכתבתי קודם - אני לא רוצה להרוס לכם את הסרט...

שורה תחתונה: סרט מאוד נחמד. אני לא יודע אם כולם יתחברו עליו. אבל למי שאוהב סרטים מעוררי מחשבה ו/או סרטים על מחאות חברתיות - שיראה. אבל חשוב לי להזכיר ולציין  - לפי הביקורות היו לא מעט אנשים שלא התחברו או לא הבינו את הרעיון של הסרט, לכן אם גם אתם לא הבנתם או לא הצלחתם להתחבר אתם לגמרי לא היחידים.

שני דברים שכדאי לציין:
1. 
בויקידפדיה כתוב שהקרנת הבכורה התרחשה יומיים לפני שדפני לייף הציבה את האוהל שלה בשדרות רוטשילד....
2. הגבלת הגיל נבעה בין השאר מכך שיש סצינות עירום בסרט.


מימין לשמאל (הדמויות שרואים בבירור): מיכאל אלוני, יערה פלציג, מנשה נוי, מיכאל מושונוב

 

 מקום בגן עדן (יוסי מדמוני, 2014)

עלילת הסרט בקצרה (כמו שהיא כתובה בכל מיני מקומות): חייל אחד, בתקופת קום המדינה, מוכר את מקומו בגן-עדן לטבח בבסיס תמורת שקשוקה. כעת, שאותו "חייל" נמצא על ערש-דווי, בנו שחזר בתשובה, מחפש את אותו טבח כדי להחזיר את מקומו של אביו בגן-עדן.

מה שאני יכול לומר על התקציר למעלה הוא - שדווקא זאת עלילת המסגרת של הסרט, אבל הסרט עצמו עוסק בעוד לא מעט דברים שהם העיקר בעיני.
הסרט עצמו מאוד מרגש ומאוד אמיתי, כלומר נוגע בנקודות הכי יפות ורגישות של החיים.

לאותו חייל, קוראים "במבי" (זה כינוי כמובן) ובעצם אנחנו רואים במהלך הסרט את חייו מהרגע שהוא היה חייל עד שהוא נמצא על ערש-דווי תוך גם נולד לו בן שחוזר בתשובה ומוסיף המון המון לעלילה.
וזה בעיני, עיקר הסרט - מהלך חייו של "במבי".


רותם זיסמן-כהן מתוך הסרט "מקום בגן עדן"

הסרט עצמו מאוד מרגש בעיני ואפילו הייתי אומר קצת עצוב, כי הוא מראה לנו כמה החיים הם דבר מורכב ודינמי. הסרט גרם לי לחשוב עליו הרבה זמן אחרי שהוא נגמר וזה בדיוק סוג הסרטים שאני אוהב - סרטים שמשאירים אותך עם המון המון חומר למחשבה.
אם הייתי צריך לתאר את הסרט בשתי מילים הייתי אומר שהוא  - אנושי וישראלי.

ישראלי - הסרט הזה, אפשר לומר, הצליח להכניס לתוכו כמעט את הכל המוטיבים הישראלים או אפילו את כולם (קראתי בכל מיני ביקורות שקצת קטלו את הסרט, שיוסי מדמוני עשה משהו מאוד אמיץ בכך שהוא ניסה להכניס את כל המוטיבים השיראלים לסרט שלו וצריך להעריך אותו על זה. אני אישית ממש המסכמתי עם זה!) - צבא, חזרה בתשובה, ירושלים, חרדים, חילונים (והקונפליקט בניהם), הורים שכולים, שואה, התנ"ך, סיפור חסידי (חלק מהסרט נראה כאילו הוא סיפור חסידי מבחינת התוכן)... (ובטח יש עוד כמה שפיספסתי).
זה בהחלט מדהים שיש בסרט אחד כל-כך הרבה מוטיבים ישראלי.

אנושי -  הסרט הזה מאוד אנושי בעיני כי אחד הדברים המרכזיים בסרט זה הקונפליקטים שאדם עובר בחיים שלו, המשברים ששוברים אותו ובונים אותו. קראתי בכל מיני ביקורות שעיקר הסרט הוא מערכת היחסים בין "במבי" לבנו, כלומר מערכת היחסים בין אב ובן, אין ספק שזה אחד הדברים שבהם הסרט נוגע ומתעסק אבל בעיני, או לפחות כמו שאני ראיתי את זה, עיקר הסרט הוא במהלך חייו של אדם - שהמקום שבו הוא מתחיל את חייו והמקון שבו הוא מסיים וכל התלאות שהוא עובר בדרך. לכן זהו סרט מאוד "אנושי" - סרט שמציג לנו את החיים מזווית מאוד מעניינת.
בנוסף, בסרט הזה מוצגת גישה (שאני לא יודע אם יוסי מדמוני התכוון אליה) שאני מאוד מאוד מסכים איתה - שהחיים הם דרך, ושכל מי שבאמת חי את החיים עובר איזושהי דרך. הדרך של "במבי" היא דרך מאוד מרתקת, מלאת הפתעות ואפילו קצת עצובה.

העלילה עצמה בנויה מעולה לטעמי, כל פעם שפרק בחייו של "במבי" נגמר אנחנו מסוקרנים לדעת מה יהיה החלק הבא, עד שבנו נכנס לתמונה בנו שכאילו "ממשיך" את אביו כי גם לו יש חיים מרתקים.
אני בכוונה לא מוסיף פרטים על העלילה, כי אני לא רוצה להרוס למי שלא ראה...

אני רק אציין שקרתאי שדמותו של "במבי" הלוחם מורכבת מההיסטוריה של כמה גנרליים ישראלים. אני לא מספיק בקיא בהיסטוריה צבאית ישראלית בשביל לכתוב דבר כזה, אבל מהמעט שאני יודע זה די הגיוני...

לגבי הליהוק  - אלון אבוטבול פשוט משחק באופן מעולה את דמותו של "במבי" לאורך כל הסרט, עכשיו שתבינו, היות ומדובר בחיים כמעט שלמים של בנאדם, "במבי" זה בעצם מספר דמויות, ומה שמדהים זה שאלון אבוטבול משחק את כולן באופן מדהים.
כמובן שגם רותם זיסמן-כהן הצליחה לגנוב את ההצגה (כמו תמיד) ושיחקה את התפקיד שלה בצורה מושלמת ומשכנעת ביותר.

שורה תחתונה: ממליץ בחום לראות את הסרט! אני רק חייב לומר שמדובר בסרט לא פשוט שיכול להיות טיפה קשה, אבל אם אתם לא מרגישים עם זה בעיה - לכו לראות את הסרט! אני קיבלתי מהסרט הזה המון חומר למחשבה.... 
וכמו-כן הוא עשוי מעולה...

 

 לצוד פילים (רשף לוי, 2013)


תמונה מתוך הסרט "לצוד פילים", מימין לשמאל: פטריק סטיוארט, גיל בלנק, ששון גבאי ומוני מושונוב.

 

כשהלכתי לראות את הסרט הזה הייתי בטוח שאני הולך לצפות בסרט קומדיה על ילד עם קשיים חברתיים שחי בבית אבות שסבא שלו (ששון גבאי) חי בו.
לצערי לא ראיתי בסרט הזה שום דבר קומי מלבד כמה "פאנצ'ים" של מוני מושונוב (חבר של הסבא שחי גם בבית האבות) וששון גבאי שבאמת היו מצחיקים.
אני דווקא ראיתי בסרט הזה המון ביקורת על החברה בישראל (כיום), כלומר מבחינתי מדובר בסרט ביקרות על החברה בישראל ולא באיזה סרט קומי. נכון שזה לא סותר, שיכול להיות סרט קומי שהוא גם מאוד ביקורתי ולכן מכיל הוא בעצם גם סרט ביקורת, אבל בעיני הסרט "לצוד פילים" מכיל גם פן מאוד עצוב.

לכן, לא הצלחתי לראות בסרט הזה שום דבר קומי...

בסרט מסופר על ילד גאון עם קשיים חברתיים שבגלל שאביו נפטר אמו נאלצת לשלוח אותו לחיות בבית אבות שבו סבו נמצא (כלומר, להיות שם בזמן שהיא בעבודה).
היות והאמא לא הייתה בקשר עם הסבא (אבא של אבא) המון שנים ישנן כל מיני בעיות.

אחרי שקצת חשבתי על הסרט הזה הגעתי למסקנה שרשף לוי הצליח לו כפליים - הוא הצליח ליצור סרט שמצד אחד הוא סרט קומי ומצד שני הוא סרט ביקורת ולפעמים מי שרואה את הסרט "מפספס" את אחת המטרות - לכן יהיו כאלה שיראו בו סרט קומי ויהיו כאלה שיראו בו סרט ביקורת חברתי.
לכן מאוד אהבתי את הסרט הזה כי למרות שראיתי בו סרט ביקורת, הצלחתי להבין איך אנשים מסוימים ראו בו סרט קומי וצחקו המון ובעיני זה אחד הדברים שהופך סרט לטוב - זה שניתן לראות אותו בכמה דרכים.

לגבי הליהוק קראתי לא מעט ביקורות שליליות, אבל בעיני - הליהוק היה מעולה. מוני מושונוב וששון גבאי שיחקו פשוט מדהים וגם אלו היו תפקידים שממש התאימו להם לטעמי. גם יעל אבקסיס שיחקה פשוט מדהים! וכמובן אותו נער (גיל בלנק, שמשחק את יונתן) שהצליח לכבוש עם המשחק.

הסרט מבקר בעיני שני דברים:
1. את זה שהפכנו להיות חברה בודדה יותר, שאם למשל אין לאמא איפה לשים את הילד שלה בזמן שהיא עובדת, אלא בבית אבות של סבא שלו ועוד זה סבא שהיא לא בקשר איתו אז זה אומר המון...
ובכלל זה שלילד יש קשיים חברתיים ובגלל זה הוא מנודה בבית הספר (ולצערי המצב הזה נכון בחלק מהמקרים כיום) מראה את מצבם העגום של חלק מבתי הספר כיום.
2. את מצב הקשישים בארץ. במהלך הסרט (זהירות, ספוילר קטן...) הם מנסים לשדוד בנק, הסבא (ששון גבאי) עם חבר שלו (מוני מושונוב) + יונתן (הנער) והסבא מסביר ליונתן איך חבר שלו קיבל כדור במלחמת העצמאות כדי שהמדינה תוכל לקום ונזקק היום לטיפולים אבל אין לו כסף והמדינה לא משלמת לו על זה.
ששמעתי אותו אומר את זה היה לי עצוב, כי ידעתי שזה נכון לגבי כל-כך הרבה אנשים מבוגרים כאן - שאין להם כסף לטיפולים והמדינה לא משלמת להם על הטיפול...

אין ספק שרשף לוי הוא אדם מבריק עם יכולות כתיבה גבוהות. הסרט עצמו הוא סרט טוב ומעורר מחשבה, כתוב טוב עם עלילה מעניינת וטובה.
לפני הסוף אני רוצה להתייחס למיקום שבו הסרט צולם - ירושלים - בעיני זה שהסרט הזה צולם בירושלים הוסיף לו המון. מה גם שרוב הסצינות מצולמות באיזורים מרכזיים בירושלים.

שורה תחתונה: ממליץ בחום על הסרט הזה. נכון שבעיני הוא היה קצת עצוב, אבל זה עדיין לא גורע מהאיכויות של הסרט הזה. העלילה יפה והמשחק של צוות השחקנים באמת מעולה, זאת כבר סיבה מספיק טובה לראות את זה, וזה כבר עניין אישי שלי - אבל בתור ירושלמי, ברגע שאני שומע שיש סרט שצולם בירושלים, ישר מתחשק לי לראות אותו. כי מה לעשות, אני אוהב את העיר שלי surprise.

 

זינוק בעלייה (ריקי שולמן ואורן שטרן, 2014)

נתחיל מכך שהסרט הזה פשוט מעולה!! נהניתי כל-כך מכל רגע!!
בהתחלה היו שלוש סיבות שבגללן רציתי לראות את הסרט:
1. מלי לוי-גרשון.
2. רותם זיסמן-כהן.
3. עלילת הסרט מתרחשת וצולמה בירושלים.

זה היה ביום הקולנוע הישראלי (ה-3.9.2014) והיה לי זמן לראות רק סרט אחד והתלבטתי בין זה לבין עוד כמה סרטים. לבסוף החלטתי ללכת על הסרט הזה כי רותם זיסמן-כהן משחקת בו (והיא שחקנית שאני ממש ממש אוהב, עוד תקראו על זה בסוף הרשומה...) ומה שעוד דחף אותי זה שמלי לוי-גרשון משחקת בו ובעצם מלי לוי-גרשון היא זאת שהכריעה את הכף (ולכן הלכתי לסרט הזה ולא לסרט אחר).


צילום מתוך הסרט. מימין לשמאל: מלי לוי-גרשון, שלמה בראבא, איתי טיראן ורותם זיסמן-כהן.

הסרט עצמו מספר על משפחה בורגנית מרחביה (ע"פ ויקיפדיה, וגם אלו רוב המשפחות שמתגוררות ברחביה) שבגלל תאונת דרכים בדרך לחתונה של הבן (איתי טיראן) חיי המשפחה משתנים.
אפילו שזה נשמע עצוב, הסרט עצמו מצחיק ביותר! היו כל-כך הרבה קטעים בסרט שפשוט לא הפסקתי לצחוק.
הסרט עצמו, וזה אחד הדברים שהכי אהבתי בו זה שהוא סרט קליל מאוד, רענן, מצחיק וזורם.
כל הסצנות נמשכו בדיוק כמה זמן שצריך הן לא היו קצרות מדי ולא נמרחו יותר מדי - אלא היו באורך המדויק.
דבר נוסף שאהבתי בעלילה הוא מגוון הדמויות הרחב, למשל: שלמה בראבא משחק את אביו של איתי טיראן - שניהם מנתחים פלסטיים אשר האופי שלהם מנוגד. האמא (עידית טפרסון) הוא מורה להתעמלות ואצנית והבת (מלי לוי-גרשון) מורה לריקודי בטן וערבית - גם בין שתי אלו יש ניגודים לשאר הדמויות במשפחה. מה שהופך את משפחת גבע למשפחה מאוד מרתקת ומצחיקה!

הליהוק עצמו פשוט מושלם! נהניתי כל-כך מהמשחק של צוות השחקנים לאורך כל הסרט. הוא היה פשוט מעולה. התפקידים כל-כך התאימו להם.
כל הקאסט: שלמה בראבא, איתי טיראן, מלי לוי-גרשון, רותם זיסמן-כהן, עידית טפרסון, יוסי מרשק, רומי אבולעפיה ויוסף (ג'ו) סוויד - פשוט שיחקו מעולה בלי יוצא מן הכלל!

יש לי וידוי קטן: שהייתי יותר צעיר, הייתי מעריץ של מלי לוי-גרשון (ואפשר לומר שעד היום אני מעריץ שלה), זה היה בתקופה שהיא הייתה מנחה באקזיט קצת אחרי שהיא שיחקה ב"סיטי-טוואר". אני זוכר שכבר אז ראיתי בה הרבה מעבר לדוגמנית מצליחה והיה לי ברור שהיא עוד תצמח ותפרח. זאת אחת הסיבות שממש אהבתי את הסרט. מלי שיחקה בו בצורה פשוט מדהימה שגרמה לי בתור מעריץ שלה (אפשר לומר "לשעבר", אבל הייתי מעדיף להשאיר את זה בהווה...) להיות גאה בה ולראות איך היא התקדמה!
יש כמה קטעים בסרט ששלומית גבע (מלי לוי-גרשון) פוגשת את אחמד (יוסף ג'ו סוויד) זמר ערבי שהיא מעריצה. בקטעים הללו די צחקתי כי זה הזכיר לי מאוד את הרגעים שבהם פגשתי אותה בתור מעריץ (אומנם זה לא היה בדיוק אותו הדבר, אבל ממש דומה).

ואני רוצה גם לדבר על הסיבה השניה שבגללה הלכתי לראות את הסרט - רותם זיסמן-כהן הפתיעה ביכולות המשחק שלה (כמו תמיד), מאוד שמחתי שהיא השתתפה בסרט הזה, היא הוסיפה לו המון לטעמי והמשחק שלה היה מדהים ומשכנע ביותר.
מאוד שמחתי שביום הקולנוע הישראלי, שזה בעצם חג, יצא לי לראות סרט עם שתי אלו ובכלל את הסרט הזה.... 

עוד משהו אישי שהייתי שמח לספר, שימחיש עד כמה הסרט עשה עלי רושם טוב: שראיתי את הסרט "העולם מצחיק" של שמי זרחין כל-כך אהבתי את הסרט ונשאבתי לתוכו, עד שבשלב מסוים (תוך כדי צפייה בסרט) פשוט התחשק לי לקום ולנסוע לטבריה. זה אחד הדברים שסרט טוב יכול לעשות כשאתה ממש נכנס תוכו.
בסרט כאן קרה לי בעצם את אותו הדבר, אבל ההבדל הוא שאני ירושלמי וראיתי את הסרט הזה בסינמה-סיטי ירושלים, לכן לא ממש יכולתי "לקום ולנסוע לירושלים", אבל שיצאתי מהסינמה-סיטי, עמדתי על הגשר של בית המשפט העליון שמשקיף על שכונת נחלאות ועל עוד חלקים ממרכז העיר ירושלים, נוף מרהיב ועוצר נשימה, למשך כמה שניות הבטתי בנוסף ופשוט התחשק לי לצעוק "ירושלים אני אוהב אותך!".
הסרט הזה מצולם במקומות שהם בין המקומות הכי יפים בעיר ומציג את העיר המדהימה הזאת מזווית שגם לי גרמה להתאהב בה מחדש (ואני לא אשקר אם אומר שגם המשחק המעולה של צוות השחקנים הוסיף לכך!).

ריקי שולמן ואורן שטרן עשו פשוט עבודה מעולה.

אני יכול לומר עוד הרבה על הסרט הזה, אבל נראה לי שפחות או יותר הצלחתם להבין את ההתרשמות שלי ממנו...

שורה תחתונה: לכו לראות את הסרט הזה הסרט עצמו פשוט מעולה ומצחיק ואני כ"כ ממליץ לכם לראות אותו. היות ומדובר בסרט קליל ומצחיק אזי הוא פשוט 94 דקות של הנאה וכיף.  
אין הרבה מה להוסיף - פשוט לכו לראות!

רק חשוב לי לציין שהסרט עצמו מכיל סצנות עירום, אבל מי שזה לא ממש מפריע לו - ממש חבל שהוא יפספס את הסרט בגלל זה....



צוות השחקנים של "זינוק בעלייה".

 

 

אחותי היפה (מרקו כרמל, 2011)

הסרט הזה הוא סרט מאוד נחמד.
במרכז הסרט ישנן שתי אחיות (ממוצא מרוקאי) אשר מערכת היחסים בניהן עכורה בגלל שאחת מהן (מארי, שאותה משחקת ריימונד אמסלם) ניהלה קשר רומנטי עם דייג ערבי. מארי חולה במחלה סופנית ורוצה להיקבר על-יד אמן של השתיים, אבל אחותה ראמה (אוולין הגואל) לא מוכנה לכך בגלל הקשר הרומנטי.

לראמה יש יכולות לתקשר עם כל מיני רוחות או משהו כזה ולראות אותן (לפחות את אחותה אחרי שהיא מתה) מה שמוסיף עניין לסרט.
בעיני מה שעומד במרכז העלילה, זה מערכת היחסים בין שתי משפחות וכבוד המשפחה.
בכל סרט יש את נקודת המבט שלנו הצופים, כלומר, יש איזה דמות בד"כ שדרך העיניים שלה אנחנו רואים את הסרט, כאן ככל הנראה, אנחנו רואים את הסרט, או את המציאות מנקודת מבטה של ראמה, אבל המעניין הוא שהרבה יותר קל להזדהות עם שאר הדמויות ודווקא לא איתה (יכול להיות שאם הייתי מרוקאי הייתי יותר מזדהה איתה, אבל בכל אופן הרגשתי שאני רואה את הסרט/מציאות דרך העיניים שלה אבל מזדהה דווקא עם חלק אחר מהדמויות).

דווקא בסרט הזה מה שבעיני עשה אותו זה הקאסט: משה איבגי, אוולין הגואל, ריימונד אמסלם, רותם זיסמן-כהן ואיתי תורג'מן.

אהבתי את הסרט הזה, הוא בהחלט הנעים לי את הזמן ולקח אותי למקום וזמן אחרים שהיה לי כיף בהם.

שורה תחתונה: הסרט הזה הוא סרט נחמד, לכן אם יש לכם הזמדנות (הוא משודר בערוץ כזה או אחר למשל) אני ממליץ לכם לראות. אם אתם אוהבים את אחד מצוות השחקנים (הקאסט) שווה לכם לראות, כי באמת שהשחקנים עושים הרבה מהסרט. אני מאוד אהבתי אותו אבל הגדרתי אותו כסרט "רגיל", כלומר, יש בו עלילה יפה שבנויה כמו שצריך וככה גם הכל מתקתק בו.


תמונה מתוך הסרט "אחותי היפה". מימין לשמאל: אוולין הגואל ומשה איבגי.

 

 

לסיום, אני מרגיש שיש שני דברים שאני צריך לשבח (ולכן גם הגדלתי מאוד את הגופן):

רותם זיסמן-כהן 

השחקנית הזאת פשוט מדהימה ומוכשרת בצורה בלתי רגילה! תמיד שהיא נמצאת על המסך היא מצליחה להפגיז ולשחק באופן מעולה. פשוט תענוג לראות אותה משחקת וכל-כך כיף שהיא לוקחת חלק ומשחקת בהמון סרטים ישראלים.
היא הופיעה בכל הסרטים ברשומה כאן מלבד סרט אחד (השוטר) ובכולם היא נתנה משחק מרשים ומעולה וברוב המקרים היא הפכה את הסרט להרבה יותר טוב.
אין ספק שהקולנוע הישראלי הוא הבית שלה, מקום שהיא לוקחת בו חלק מאוד מרכזי ובצדק, היא אחת השחקניות הכי טובות וחמודות שיש לנו!
אתם בטח שמים לב שבהמלצות הסרטים אני לא מפסיק לשבח אותה ואני חושב שבצדק, מגיע לה לקבל שבחים כי היא באמת משהו מיוחד. היא אחד הסמלים של הקולנוע שלנו...
אני מאוד מקווה שנראה אותה בשנים הקרובות בעוד הרבה סרטים ישראלים!
זה גם המקום לספר שכל פעם שאני רואה שיש סרט ישראלי בהשתתפותה, זה גורם לי לרצות מאוד, או במילים אחרות עוד יותר לרצות, לראות את הסרט.

 

המיזם לקולנוע וטלוויזיה בירושלים
 


הלוגו של המיזם

בזכות המיזם האדיר והחשוב הזה ירושלים נמצאת במרכז הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות.
כל הסרטים ברשומה (מלבד "אחותי היפה") צולמו בירושלים.
בתור ירושלמי זה נותן לי המון המון גאווה לראות את ירושלים בלב ליבה של תעשיית הקולנוע הישראלי, ואני בהחלט שמח שבגלל המיזם הזה יש יותר סרטים שמצטלמים בירושלים וירושלים מקבלת בעיני את המקום הראוי לה!
יותר אנשים נחשפים לעיר הזאת לקסמה ליופיה, ולעוד דברים קסומים שיש לעיר המדהימה הזאת להציע. חלק מהסרטים הללו גורמים לי, ירושלמי מלידה,להתאהב בעיר הזאת מחדש…

אז תודה רבה רבה לכם!
תמשיכו לגרום לכך שעוד ועוד סרטים איכותיים יצטלמו בירושלים!

 

 

 

קישור לרשומת הסרטים הראשונה

 

 

שתהיה לכם שנה טובה ומתוקה!
וחג סוכות שמח!

 

 

 

*כמובן שישנם עוד הרבה סרטים שיצאו השנה והיה אפשר להמליץ עליהם. אבל את רובם לא ראיתי, ואני מקווה להכניס להמלצות הבאות....

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ny22 אלא אם צויין אחרת