44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מצב שמפניה

הוא מצב שמשהו רוחש בך ומחפש מוצא כדי לצאת החוצה. הבלוג הזה נולד כדי להיות חולץ פקקים - לשחרר את התסיסה הזאת לאוויר העולם. אז בבקשה קחו לכם כוסית ושתו איתי לחיים!

"זהו יום הבלוגר" - מפגש בלוגרים וצפייה בסרט "שושנה חלוץ מרכזי"

היום, 28/07/2014, הפרדס צבע לשעה קלה את האפור, הכבד והמדכא שבחוץ לכתום בערב הוקרה ל"בלוגר המתמיד".
בשבע בדיוק התייצבנו, אסופה של "פליטי מלחמה", בסינמה סיטי ראשון לציון.
לאחר פגישה מפתיעה ומשמחת עם דיגי ובן זוגה ולאחר שחברנו כפי שתוכנן מראש לאפרת12 חביבתנו - התמקמנו חמשתנו במרומי הטריבונה... אממ... סליחה... במרומי אולם 22 וחגגנו יום הולדת, קצת עצוב, לבלוגיה.
לאחר הנאומים המקובלים, נקראו בזה אחר זה הבלוגרים המצטיינים אל הפודיום, קיבלו חיבוק, תעודה ומדלייה ונעמדו בפוזה להנצחה, בתמונה אה-לה-"פוטו פארג' אוריגינל" devil.

מה נשתנה מהטקס בשנה שעברה?
בואו נתחיל מעובדה מרעישה! אני, מתמידה בכתיבת בלוג יותר משנתיים - אולי לא ברציפות ובשצף הפורה של נכבדי הערב, אבל היי, שנתיים - שאפו לעצמי - (אם אין אני לי, מי לי).
שנית, לטובת מי שמתכונן לפתוח בלוג חדש - בלוגי האוכל שכבשו את הפודיום בשנה שעברה אאוט - רכילות, מוזיקה ואופנה - אין. 
המנצחים הגדולים של הערב היו בלוגים אישיים וסיפורי חיים - אז את... או אתה... שבימים אלה מתלבטים האם לפתוח בלוג חדש - אם יש לכם סיפור חיים לא קל, מעניין או מרגש ואתם מסוגלים להנפיק שלושה פוסטים בשבוע - רוצו על זה, ההצלחה מובטחת - קדימה, תפוז מחכה לכם surprise 

ואחרון חביב - אושרי כהן הוא בונבון, באמת חמוד, אבל הוא לא רשף לוי ועליו לא יכול לעמוד החלק האומנותי של הערב. האינטרקציה שלו עם הקהל לא זרמה - אולי כי אין לו חומרים לעסוק בהם ואולי באשמת רוחות המלחמה והידיעות המדכאות שזרמו כל הערב. יאמר לזכותו  שהוא קלט את העניין ומהר מאוד שחרר אותנו אל הנושא העיקרי שלשמו התכנסנו - הסרט:

"שושנה חלוץ מרכזי"

 


 

"שושנה - חלוץ מרכזי" הוא סיפורו של עמי שושן (אושרי כהן), כוכבה העולה והנערץ של קבוצת "בני ירושלים" שרק במקרה הצבעים שלה הם צהוב-שחור, היא משחקת בטדי, ויש לה אוהדים שכתוב להם על המצח בית"ר ירושלים.
שושן פוגש בפתח מועדון במירית (גל גדות) - הוא נדלק ו"מתחיל איתה", אממה - המירית היא אהובתו של כושי בוקובזה (אלי פיניש), עבריין ירושלמי תולש ביצים
(זה התסריט לא אני, בחיי)
.
כדי לפצות על גאוותו הפגועה, בוקובזה מכריח את שושן (הסטרייט) לצאת מהארון במסיבת עיתונאים, מתוך אמונה כי הדבר יגמור לו את הקריירה - מה שאכן קרה.
אך הסוכן האישי שלו, דדה (מריאנו אידלמן), ממנף את היציאה מהארון לפרסום וגריפת רווחים - דבר שלא מוצא חן בעיני שושן ובעיני הבוקובזה כאחד. ו
מכיוון שבלי מוסר השכל אי אפשר - היציאה מהארון, המפגש עם הקהילה הלהטבי"ת והאהבה מביאים את גיבורנו לסובלנות, לקבלה ולעמידה על שלו.
 

הסרט הוא בהפקה עצמאית ששם לו מטרה אחת בלבד - פאן.
התסריטאי, עודד רוזן, לא מנסה להכניס לעלילה עומק, או לטפל בנושאים הטעונים שבהם הסרט עוסק. הוא בונה מעין קומיקס, שכל אחד מהדמויות היא קריקטורה הנשענת על סטריאוטיפ. בין השבלונות נמצא את נציגי הקהילה הלהטבי"ת, חרדים, אוהדי כדורגל "עארסים מזרחיים", פושעים - אותם מייצגים "המזרחי הכבד", "הערבי ההומו בארון" ומכיוון שאי אפשר שלא, גם רוסי - וכמובן, הצימוד ההו-כה-חביב על קוראי "בלייזר" ו"פנאי פלוס" - כדורגלנים ו"דוגמניות".

הבמאי שי כנות לוקח את החומרים אל מי שיכול לגלם אותם הכי טוב שיש - סטאנדאפיסטים - שלא באמת יודעים לשחק, ולכן ככה המשחק גם נראה: מוגזם, לא אמין ובנוי על ירידות ודאחקות - כל הזמן חיכיתי לרגע שמישהו ישאל "יש כאן מישהו מבת-ים?".

 

גל גדות יפה - באמת יפה - וזהו. לאורך כל הסרט חיפשתי מה הפך אותה לשחקנית הוליוודית וגורנישט. התפקיד של מירית הוא משמעותי - בגללה כל זה קורה לאורך כל הסרט - אבל הדמות שלה שטוחה כמו הציצים שלה (גם כאן זה התסריט שעוסק בציציותיה בהרחבה ולא אני, בחיי) וקצת התקשיתי להבין על מה ולמה שווה למישהו להסתבך איתה, בעיקר בהתחשב בכך שלא הצלחתי למצוא אפילו זיק של כימיה בינה לבין אושרי כהן.

לסיכום "שושנה - חלוץ מרכזי" הוא סרט גס, סטריאוטיפי ורע לתפארת אבל.....


סטגדדם.... תופים... חצוצרות... מצילתיים
כל המחשבות, התובנות והסנוביות שנפרסו לפניכם בביקורת הנ"ל, צפו ועלו רק בזמן שישבתי לכתוב את הרשומה הזאת. בזמן הקרנת הסרט פשוט נכנסתי לעלילה המופרכת וצחקתי מכל הלב ואלמלא הימים ימי מלחמה יש להניח שהייתי צוחקת הרבה יותר - מדובר בסרט עם פוטנציאל קאלט אמיתי ואין לי ספק שעוד ימים יבואו ובני ישראל ידקלמו קטעים שלמים ממנו.


לכל מי שמסוגל לשחרר לשעה וחצי את שריר המוח, כובד הראש והביקורתיות ולחזור להיות ילד שצוחק משטויות, סתם כי הן מצחיקות.
אני יצאתי מהסרט מחוייכת - ובימים האלה של עצב מובנה, מה אומר ומה אגיד - מבחינתי, את מטרתו הסרט השיג.

תודה לתפוז על ערב נחמד .
 

 

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קליספרה אלא אם צויין אחרת