00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

המלצה חמה על ספר - חוצה/ דרור שגב

הוצאת סטימצקי, 2013

253 עמ'

 

דן שגיא, אדריכל בן 38  נשוי לנועה ואב לאביתר ונטע, גר בפרבר שינה של תל אביב חווה משבר זהות. הוא עייף ולא מרוצה מחייו " מתבונן בחיי. עיני פקוחות אל תוככי המועקה שבלבי. אני מקלף את החיוך המאוס שצובט את פני, את הבית המוקף כיכרות ירוקות עם שמות של ציפורים, נישאר דניאל אלבז. זה אני דניאל אלבז"

דניאל אלבז נולד בחדרה בשכונה מול הים. דניאל אלבז שחייו הובלו מלכתחילה במסלול חד כיווני של "חיים דשנים", "ארוחות סושי" במקום דגים מבושלים ברוטב חריף וסמיך של סבתא נינט, יינות משובחים מול תפילה בבית הכנסת המרוקאי כשהוא אחז בידו של סבא שמעון הגדול, הבנה באיכותו של הבשר, חלקים נבחרים יישון ועישון מול טורי הבתים המקולפים והרוחות המכלות. דניאל אלבז שהפך לדן שגיא, אדריכל מצליח.

אבל חדרה "היא תבנית נוף ילדותי"  "היא בור הזכרון שלי ....עדשת אמת לחיים" ודווקא עכשיו כשהוא טובל בכל מנעמי החיים "יש בי כמיהה לחזור ולהרגיש הכי דניאל אלבז שאפשר. שקוף, פעור, חשוף. ....  אני דניאל שגיא שבתוכו דניאל אלבז. ואני חייב לעצמי את האמת שלי." וזה מה שהוא מנסה לעשות. הוא מחליט לצאת משגרת יומו, לעזוב את ביתו, אשתו וילדיו ,עבודתו וחייו, ולצאת למסע רגלי ברחבי הארץ ביחד עם חברו האבל שי.

מדובר במסע פנימי וחיצוני של דניאל אלבז שהפך לדניאל שגיא שמתגעגע לדניאל אלבז שחי חיים שלמים כדניאל שגיא שהדחיק את דניאל אלבז. במהלך המסע הוא מחפש את האמת -  הוא נאבק בשדים השונים בנפשו, מתמודד עם השבר שנוצר ביחסיו עם נועה אשתו, מתקרב שוב לחברו שי שהקשר עימו ניתק, מגשש את דרכו לשכונת ילדותו ומצליח להביט באומץ במסלול שעבר.

הסיפור ניכתב בסגנון זרם התודעה במעין שיחות עם עצמו, זיכרונות שמציפים וגעגועים.  הוא משקף דור שלם של ילדי שכונות שנטמע בישראליות החדשה אבל חי במעין "פיצול אישיות" כי זיכרונותיו, טעמיו ורגשותיו נטועים באותו עבר שהוא בחר לעזוב, אבל עץ יכול לחיות רק כשהוא מחובר לשורשיו.

אני אישית, למרות פער הגילאים ביננו ( אני המבוגרת ..) הצלחתי להתחבר לקטעים רבים בספר. ראשית הסתבר לי שאנחנו גרים באותו ישוב טובל בירק עם כיכרות בעלות שמות של ציפורים, אבל בעיקר התחברתי למסלול חייו. כמוהו יצאתי משכונה נחשלת, מלאה בעולים מצפון אפריקה, בית הכנסת שכן ליד ביתם של הורי, בית עם דגים מבושלים וחריפים המוגשים עם חלה טרייה, ועם ברכות מרוקאיות של נעביבסק וכפרה, גדלתי כנטע זר ושונה ומהר מאוד עזבתי לדרך אחרת של השכלה, קריירה והישגים אישיים וכלכליים ורצון להיטמע לתוך אותה ישראליות חדשה, ומחיקת המקור ע"י החלפת שם המשפחה.

הקריאה קולחת ומרגשת, סוחפת וזורמת, שפה פשוטה ולא מתייפייפת ועם זאת עשירה, מגוונת ושוטפת. הספר מצליח לגעת, לעורר, להזכיר, וכל אחד יכול להזדהות עם פאן אחר בספר. ספר מפתיע באיכותו בהיותו ספר ביכורים.

כשאומרים על ספר שהוא מביע רגשות בדרך כלל מכוונים לכך שהסופרת היא אישה. דרור שגב מוכיח שגם גברים יכולים ומצליחים לכתוב על רגשות והוא עושה זאת בשפה ברורה, אמיתית ובלי לגלוש לסכריניות, ולכן הוא מצליח לגעת.

מטבע הדברים בתקופה האחרונה לא הצלחתי להתרכז בספר קריאה ולהפתעתי דווקא ספר זה הצליח לרתק ולעניין והיה לי קשה להניח אותו מהיד.

בספר יש מקום מרכזי למוזיקה שמלווה אותו, את חייו ואת חברו שי לאורך השנים. בדף הפייסבוק יש את פסקול השירים המוזכרים בספר או כפי שהוא כותב " פסקול הספר חוצה...השירים ...המסע.. והחיים"    ותודה על כך הוא מתנגן אצלי  ברצף מאז שגיליתי אותו.

בראיון שנתן הסופר הוא אמר:

"לספר קוראים "חוצה", כיוון שהוא חוצה חיים, חוצה ישראל, חוצה מחשבות, חוצה את החיים לשניים. זהו סיפור מסעו של דניאל , 38,  שמגיע לאמצע החיים, ויוצא למסע אמיתי פנימי עם חברו הטוב, שנוגע באנשים וביחסים ביניהם."

יכולתי לכתוב עוד המון על הספר וחווית הקריאה, והיו הרבה משפטים  שרציתי לצטט אבל גם ככה הרשומה ארוכה, פשוט רוצו לקרוא.

מומלץ בחום.

הספר נכתב במשך חמש שנים ארוכות במהלך מסע החיפוש העצמי של דור שלם, המכיר במשבר גיל הארבעים. הספר נערך על ידי רותם בירון והסופרת גיל הראבן ליוותה חלקים ממנו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת