66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

איילת מטיילת

קוביית Facebook Like

החולצה שלו

כשהבן שלי היה תינוק, סבתא של מקגייבר השגיחה עליו לפעמים, אצלה בבית. הבית שלה היה תמיד נקי טיפ טופ, אבל את טביעות הידיים הקטנות שלו היא אף פעם לא ניגבה אחריו מדלתות הזכוכית "כי ככה אני יכולה להרגיש שהוא היה פה גם אחרי שהוא הולך, וזה משמח אותי" היא היתה אומרת לי כשהייתי באה לאסוף אותו. לא משפט פולני קלאסי, נכון?surprise היא היתה אשה נדירה.

אצלי הבית תמיד מסודר, החפצים תמיד במקום. אבל כשמקגייבר שב הביתה, הוא כבר שנים  נוהג להוריד את חולצת המדים שלו ולתלות אותה על הכסא בפינת האוכל. זה אחד החפצים היחידים בבית שלא מפריע לי, שאני מרשה ושאני אוהבת לראות לא מונח במקומו. אף פעם לא נתתי את דעתי על כך, אבל אני חושבת שהחולצה משמשת תזכורת לכך שהוא באמת נמצא בבית. ואני, לאורך כל השנים, מעולם לא התייחסתי כמובן מאליו לעובדה שהוא בבית. 

היום אחר הצהריים, כשחזרתי הביתה מחדר הכושר, הדבר הראשון שראיתי זה את החולצה שלו תלויה על הכסא, וחוויתי רגע כזה של שלמות, מהידיעה שהוא נוכח בבית - ופתאום היתה לי הארה והבנתי מה סבתא של מקגייבר התכוונה פעם להגיד לי.

העלתי את התמונה לפייסבוק שזכתה ללייק רבתי, אבל הרגשתי צורך להסביר מה המשמעות של החולצה שלו עבורי.

שבת שלום ומבורך.

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

27 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayeletgazit אלא אם צויין אחרת