00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מהלב ומהראש

מדע בדיוני

(התמונה באדיבות גוגל)

במוצאי שבת האחרון אחרי שהמוח כבר לא היה מסוגל לקלוט עוד מידע מהחדשות שחזרו על עצמן בלופ מיגע מצאתי את עצמי מול המסך צופה בשקיקה בסרט "המטרה: הבית הלבן". כחובבת אקשן מושבעת נשאבתי לתוך העלילה פוליטית-טרוריסטית אשר כמיטב המסורת האמריקאית מגוללת עוד סיפור חטיפה של הנשיא וכל צוותו בבית הלבן. הם יודעים את העבודה שם בהוליווד, גם בלהציג את עצמם כאומה חסרת כישורי התגוננות באשר הם וגם בלהמציא גיבור-על אנושי אשר לגמרי בגפו מציל את הטובים וממית את הרעים, תוך כדי גם גואל את כל היבשת מסדרת פיצוצים גרעיניים. בדיוני לגמרי, יש לציין אך עובד (לרוב) ועובר מסך מצוין!

כדי להגיע לנקודה החשובה אני חייבת להעמיק בעלילה מעט: טרוריסט צפון קוריאני שבילדותו נפגע מכוחות צבא ארצות הברית חודר לממשלה דרום קוריאנית ודרך גיוס צבא קמיקזות משלו מצליח להשתלט על הבית הלבן במטרה להחזיר את הכוחות האמריקאיים מגבול המפריד בין הקוריאה הדמוקרטית לזו הקומוניסטית ולנקום את מות אמו ע"י פיצוץ של כל מאגרי הגרעין האמריקאיים התת קרקעיים. הדמות הזו מוצגת כקרת רוח, נחושה, אכזרית ומוכנה להקריב הכל כולל את חייה בדרך להשגת מטרתה הרת האסון. האיש יורה בראש לבני ערובה מול מסך דרכו הוא מעביר את דרישותיו לממשל האמריקאי השרוי בתדהמה, מתעלל בבעלי שררה כדי להשיג קוד סודי להפעלת הנשק, מתכנן את חטיפתו של בן הנשיא ובטח עוד כמה זוועות שברגע זה אני כבר לא זוכרת מהן. ככל שהתקדם הסרט גבר הרושם שהנבל ישיג את מבוקשו שכן בעצם אין שום דבר בעולם שיכול לעצור אותו- הוא מאורגן היטב,חדור מוטיבציה ובעצם כל אשר שתיכנן הפך למטרה אחת למענה הוא חי. מחשבה קשה ועצובה עלתה בראשי : את הפנאטיות אי אפשר לנצח! ברגע שזריעת המוות הופכת ליעד עיקרי, ברגע שמוות של אחרים הופך רק לעוד כלי ליישום מטרות והמוות שלך עצמך יביא תהילה לשמך זוהי נקודם אל חזור בא אתה הופך לרובוט המתוכנת לדבר אחד- להרוג! כשמילה "חיים" לא מייצגת שום ערך עבורך אתה מעבד כל צלם אנוש ואז אתה בלתי מנוצח! כי לרובוטים כידוע אין רגשות, לא כואב להם כשהם נפגעים, הםבסך הכל  רק מכונות וכשמכונה אחת מתקלקלת מחליפים אותה בחדשה.
המסקנה הזו גורמת לי עצב רב שכן אני מרגישה כי זה בדיוק המצב הנוכחי של מדינת ישראל שנלחמת כבר מעל שבועיים (ולמעשה הרבה יותר!) ברובוטים בלתי מנוצחים כאלה שפשוט חיים כדי לזרוע מוות ולהרוג! עצוב לי על מיטב בננו הנגדעים בשיא, על השכול הכבד שמועך משפחות, על האלמנות ועל הילדים שיגדלו בלי אבות, על האמאות שהפסיקו לישון בלילות, עצוב לי כי כולנו רוצים לחיות ולא רוצים להרוג אף אחד אפילו את אלה שרוצים במותינו! תנו לנו לחיות, בשקט, בשלום...

שלום... אני בטוחה שלא משנה לאיזה קוטב של המפה הפוליטית אתם משייכים את עצמכם וודאי חשבתם לא פעם כמה נפלא יהיה כשיגיע שלום למזרח התיכון. כל כך הרבה שנים אנחנו מייחלים לו, מדי פעם מנסים לעשות מאמצים כדי להגיע אליו ולפחות פעם ביום נושאים אותו על שפתינו. אבל תחשבו רגע, איך אפשר לעשות שלום עם ישויות אשר בעיניהן עצם קיומו של עם ישראל הוא מחדל אבולוציוני? איך אפשר לעשות שלום כשהצד השני רק רוצה להשמיד אותנו כאומה? איך אפשר לעשות שלום כאשר אנחנו אומרים "טוב למות בעד ארצנו" והם אומרים "טוב למות ולהרוג יהודים"? 
אני אגב לא שמאלנית ולא ימנית, אני הכי מתחברת ל"אהבת לרעך כמוך", קריאות כמו "מוות לערבים" או "להפוך את עזה למגרש כדורגל" מאוד צורמות לי אבל גם משפטים "מתוחכמים" כמו " אני מתבייש בעם שלי" וקריאות לאנשי הצבא לסרב פקודה הם מגעילים לא פחות (בטח ובטח בזמן המתוח וקשה כמו זה). ואתם יודעים מה הבעיה בכל האמירות האלו? גם אנחנו מתחילים לעבד צלם אנוש כשאנחנו מדברים ככה! אנחנו מתחילים להיות דומים להם, לאותם רובוטים הרצחניים אשר עומדים כרגע מנגד! ואסור לנו, פשוט אסור לנו לוותר על החמלה האנושית הבסיסית שאני מאוד רוצה להאמין מושטתת בנו כיסוד הכרחי.
במלחמה כולם מפסידים, חד משמעית! היום הוצאתי את הילד מהמיטה כי היתה אזעקה ורצנו למקלט, מעבר לגבול החיילים שלנו מנסים להגן עלינו בגופם ובחייהם היקרים כדי להשיג לנו קצת שקט ובצד השני אזרחים תמימים מעבדים את בתיהם וגם את חייהם (אין מה לדבר על השלכות הכלכליות של כל המלחמה הזו) אבל, אני מרגישה כי כרגע אין בררה אחרת! סוג של קארמה יהודית אפלה שאנחנו חייבים להילחם על זכות הקיום במקום הצפוף הזה ובעולם כולו. אני רוצה להאמין שאנחנו כמדינה עושים את מיטב המאמצים להישאר אנושיים עד כמה שניתן במצב הבלתי אפשרי הזה, במלחמה המי-יודע-כמה -במספר הזו.

אתם יודים? נדמה לי שחלק ניכר מהז'אנר של המדע הבדיוני מתמקד במלחמות אשר בני כדור הארץ מנהלים מול כוחות הרשע החוצניים. ובתרגום למצבנו שלנו נראה כי את המלחמות אין לנו בעיה ליישם ודווקא השלום הופך יותר ויותר למשהו בדיוני...

 

 

נ.ב חיילם יקרים זו לא בושה לבכות על החברים שנפלו! זה רק אנושי וזה הגדולה שלנו!
תהיו חזקים וחזרו הביתה לשלום!

 

 


 

 



 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל IliAsh אלא אם צויין אחרת