00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ספרים, מידע ומה שביניהם

מעבר הבלוג

 

כולכם מוזמנים לבלוג בבית החדש

סיכום חודש סיוון התשע"ד - מאי-יוני 2014

 

אנחנו באמצע חודש תמוז – הנה הסיכום שלי לחודש סיון.

 

לפני הכל אני חייבת להשלים עניין בחודש אייר.

התברר לי שבכ"ח אייר (28/05/2014) נפטר הרב מרדכי פירון, מי שהיה הרב הצבאי הראשי השני. הוא נפטר בגיל 93.
הרב פירון נודע בפעילותו למען התרת עגונות מלחמת יום כיפור, לצד הראשון לציון דאז הרב עובדיה יוסף, וכרבה הראשי של ציריך. בתפקידו האחרון עמד בראש מרכז ספיר בירושלים.
הרב מרדכי פירון, יליד וינה, הגיע לישראל כנער ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, ואיבד את כל משפחתו שנותרה מאחור. כנער בודד למד ב"מקווה ישראל" ולאחר מכן ב"אם ישיבות בני עקיבא", כפר הרא"ה.
לאחר עשור של לימודים בישיבת "מרכז הרב" הוסמך לרבנות על ידי הרב יעקב משה חרל"פ והרב יוסף גרשון הורוביץ, מגדולי רבני ירושלים ואח"כ ע"י הרב הראשי לישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. הוא התגייס לשורות "ההגנה", נלחם במלחמת העצמאות – ולאחר שירות בגדנ"ע עבר לשרת ברבנות הצבאית.
הרב חיבר שישה ספרים בנושאי הלכה, פילוסופיה והיסטוריה יהודית, וכן מאמרים מדעיים ותורניים שזכו לתפוצה רבה בארץ ובעולם.

יהי זכרו ברוך

 

חודש אייר הגביל פחות או יותר לחודש מאי ועכשיו מתחילים להצטבר הפערים בין החודשים...

 

כשחשבתי על החודש עוד באמצע החודש לא חשבתי על כל ההתפתחויות החדשות ועל המבצע/מלחמה בעזה...

לא להאמין איך דבר גורר דבר – הנחתי שהרציחה של הנערים בגוש עציון תגרור תגובות אלו ואחרות (מהקיצונים שלנו והקיצונים שבצד הערבי...) אבל לא תיארתי שנגיע לכלל מלחמה...

מקווה שהמבצע יגמר בצורה הכי טובה לנו.

 

אירועי החודש:

 

  בא' סיוון (30/05/2014) נפטרה חנה מרון

חנה אשר נפטרה בגיל 90, נולדה בברלין ב 22 בנובמבר 1923, היא החלה את קריירת המשחק שלה כבר בגיל ארבע, בעידודה התקיף של אמה ולמורת רוחו של אביה. היא כיכבה בהצגות, בתסכיתי רדיו ובסרטי קולנוע והוכתרה בעיתונות התקופה כ"ילדת פלא".
הופעתה המפורסמת ביותר מאותן שנים היא בסרט הקלאסי "M" של הבמאי הגרמני פריץ לאנג.
ב-1933 עלתה עם משפחתה לישראל. זמן קצר אחר כך נפרדו הוריה, חנה נשארה להתגורר עם אמה - שהמשיכה לנווט את דרכה אל עולם הבמה.
בגיל 17, לאחר ששיחקה במספר תפקידים קטנים בתיאטרון האוהל, נרשמה ללימודי משחק ומאוחר יותר הצטרפה לסטודיו של תיאטרון הבימה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייסה לצבא הבריטי. במסגרת זו הופיעה בלהקת הבריגדה לצדו של השחקן יוסי ידין, מי שהיה לימים בעלה הראשון.

ב-1945 נענתה להזמנתו של הבמאי יוסף מילוא והצטרפה לגרעין המייסדים של תיאטרון הקאמרי. עד מהרה כבשה את הבמה ואת לב הקהל והיתה לאחת השחקניות הבולטות ביותר בדורה. היא שיחקה בתפקידים ראשיים בעשרות מחזות בתיאטרון הקאמרי, כמו גם בתיאטרון באר שבע
בתיאטרון הספרייה. מבין ההצגות שבהן כיכבה: "הוא הלך בשדות", "ביבר הזכוכית", "כטוב בעיניכם", "מהומה רבה על לא דבר" ועוד...

בפברואר 1970, במהלך התקפת מחבלים בנמל התעופה של מינכן, נפצעה חנה בצורה קשה כתוצאה מהתפוצצות רימון ורגלה נקטעה. אך למרות זאת, לאחר תקופת התאוששות והסתגלות, שבה ותפסה את מקומה על בימת התיאטרון.
מאז חנה החלה להיות פעילה בארגונים העוסקים בדיאלוג יהודי-ערבי, וב-1993 נמנתה על חברי המשלחת שהצטרפו לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, בטקס חתימת הסכמי אוסלו.

לצד הקריירה המפוארת שלה כשחקנית תיאטרון (שהפכה אותה לשיאנית גינס, כבעלת הקריירה הארוכה ביותר על הבמה), חנה כיכבה גם בסדרת הטלוויזיה הפופולרית של הטלוויזיה החינוכית "קרובים קרובים" וכן בסרטי הקולנוע  כמו "דודה קלרה", "העיט", "זמן אמת" ועוד.
חנה גם עסקה בבימוי - בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר למשחק "בית צבי".

בתחילת שנות ה-2000 היתה ממקימי תיאטרון הרצליה, במסגרתו גם ביימה, ערכה והגישה את המופע "ואז הלכנו לכסית", העוסק ביצירתו של נתן אלתרמן.

חנה זכתה על פועלה בפרסים רבים, בהם פרס ישראל לתיאטרון שהוענק לה ב-1973 ותארי דוקטור של כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית.

בעלה מנישואיה השניים היה האדריכל המנוח יעקב רכטר. לשניים נולדו שלושה ילדים - האדריכל אמנון רכטר, החוקרת עפרה רכטר והשחקנית והמוזיקאית דפנה רכטר.

יהי זכרה ברוך

 

שבועות חל השנה ביום רביעי (ו' סיוון – 04/06/2014)

  בערב החג (ה' סיוון – 03/06/2014) חל אירוע מאד מצער כאשר שתי לדות כבנות 10 קיפחו את חייהן בטביעה בבריכה פרטית בסביון. הילדות, אור קורן וקורל שרי טבעו למוות ללא סיבה ברורה. פשוט כואב הלב. יהי זכרן ברוך.

 

  בליל שבועות, אני והבת הולכות לתיקון ליל שבועות – מי שהיה בדבר כזה יבין אותי, אך מי שלא היה כלל לא יבין ולא יתפוס את הרעיון והמשמעות. גם תפילת השחרית ממש בעליית השחר זה מחזה בהחלט מדהים ויפה.

שנה שעברה הלכנו ל'תיקון' שהיה בהיכל התרבות (תיקון של 'צוהר') השנה העדפתי (לאחר שנשארנו בנתניה) שנלך לתיקון בבית הכנסת שקרוב אלינו יותר. בסופו של דבר זה היה עדיף – כי כמעט כל מי שדיבר ב'היכל התרבות' הגיע גם לבית הכנסת בו היינו....

 

 

  ביום חמישי (ז' בסיוון – 05/06/2014) לאור כאבים שהיו לי בלשון הלכתי לרפואת המשפחה שלי כדי שהיא תבדוק את העניין. היא בדקה ונתנה לי תכשיר ואמרה לי שכדאי לי בפעם אחרת ללכת לרופא אף-אוזן-גרון עם זה.
האמת שהתפלאתי לתגובה שלה...

אם כבר לדעתי רופא שאמור לטפל בזה (במידה ורופא המשפחה לא מטפל) נראה לי רופא עור... אבל בכלל כבר מזמן אני תוהה ביני לבין עצמי מה קורה לרופאי המשפחה...

לפני כשנתיים עזבתי את הרופא שלי – כי הוא עשה לי מעט טריקים שעצבנו אותי. היה חצי שנה שלא הגעתי אליו ואת המסמכים קבלתי דרך בעלי (אחד הדברים שעיצבנו אותי שהוא לא טיפל בי טוב בבלוטת התריס...) אבל מצד שני – הוא כן התייחס בצורה חשובה לכל הבעיות שהיו. כל דבר טופל בלי להגיד לי 'לכי לאורולוג' וכיוצב'...

כאשר עזבתי אותו עברתי לרופא שהומלץ לי עליו – הפגישה הראשונה היתה הזויה. הוא נמצא מאחורי המון תיקים ממש רחוק ממני, אני מספרת עלי ועל כל הקורות והוא מוציא לי דוח"ות הכוללים מרשמי תרופות, המלצות טיפול... כולל המלצה לתזונאית :-0

ראבאק אמרתי לעצמי... לא שאלת אותי אם אני עושה משהו... (כי אני נמצאת במעקב הרבה שנים... וגם מתעמלת...)

בפעם השניה או השלישית שהגעתי למרפאה שלו – ובקשתי ממנו דברים הוא כל הזמן אמר "למה את באה אלי תלכי לרופא X  או לרופא Y... הבנתי שחוץ מ'אישורי מחלה' (שזה הבנתי הוא נותן בשפע...) אני לא אקבל אצלו כלום... הרגשתי שהוא לא רופא אלא 'סוכן רופאים' ועברתי לרופא אחר.

מצד שני הוא נתן לי הפניה לאנדרוקרינולוג. (מה שהרופא הראשון לא נתן...) ועל זה אני אומרת תודה. כי אני מטופלת אצל אנדרוקרינולוגית מדהימה. בתקופה שלא היה לי רופא משפחה קבוע – לא ממש מהרתי - כי לא הייתי צריכה – היא נתנה לי טיפול מדהים. בדקה אותי מא' ועד ת'. הדגישה לי יותר זמן מרופא המשפחה ובעיני זה דבר נהדר.
אבל בסוף כן הלכתי לרופא משפחה שבעלי אמר שהוא טוב - אותו רופא (שהיה יחסית מבוגר) היה סה"כ בסדר, גם הגישה שלו שאישורי מחלה, הפניות שונות, מרשמים לתרופות קבועות יינתנו ע"י המזכירות (כי היו לו המון מטופלים וככה זה חוסך זמן טיפול...) הייתה אחלה (סה"כ זה ממש הגיוני לפעול ככה) ובאמת כשהגעתי אליו ליעוץ – הוא באמת הקדיש את מלא תשומת הלב אלי.  אבל היו שם כמה עניינים מעצבנים – הראשון זה השעות – לא היו לו מספיק שעות אחה"צ פנויות – כי הכל היה עמוס...
הדבר השני זה האהבה שלו לאנטיביוטיקה (אהבה של כל הרופאים כיום...) ודי הרגיז אותי שלשיעול (שהתברר שהיה בעצם ממערכת העיכול...) הוא נתן לי מרשם אנטיביוטי :-( (גם הרופא הראשון היה בעד טיפול תרופתי ולא טבעי...אבל לפחות לשיעול כזה הוא היה נותן לרוב מרשמים מקלים כמו מוקוליט ולא אנטיביוטיקה :-0)

 

בסופו של דבר הגעתי לרופאה שאני אצלה כרגע... סה"כ נראה שהיא עניינית – אבל אני עוד חדשה אצלה...

 

 

  באותו יום הילדה הלכה לים עם חברות שלה, לפחות היא מנצלת את הים – אני ממש לא (אבל לפחות יצאה לי תמונה יפה :-))

 

אני חושבת לנצל את הים ואולי לחזור לשחות בצורה יותר קבועה.
למרות שיש לנו בעיר בריכה עם שעות נפרדות - עדיין לא מצאתי דרך לחזור לשחות... כי השעות הנפרדות בשעות כל-כך לא נוחות ואני לא פעם חושבת ללכת לשחות גם בשעות רגילות - כי פה מדובר גם בנושא בריאותי...

 

אני גם חייבת לחזור להתעמל בצורה יותר קבועה.
כעקרון אני אחת שכן מתעמלת בצורה קבועה (כלומר לא נרשמת למכון כושר/סטודיו ולא מגיעה :-)) אבל לאחרונה אני רואה שאני פחות מגיעה...
לא יודעת למה אולי בגלל שאני נמצאת שם די הרבה זמן ורוצה לגוון (למרות שבעיני המקום הוא האידיאלי ביותר... גם בגלל נוחות ההגעה) ואני צריכה שוב את ה'דרייב' שאני מניחה שהוא יגיע בקרוב... בכל מקרה כאבי הגב שיש לי לעתים הם גם יכולים להיות 'דרייב'

 

  ביום שישי ח' סיוון (06/6/2014) ממש לקראת צהרים הבת רצתה לבדוק בגדים לקראת הנסיעה שלה ללונדון (היא נסעה עם חמותי וחמי ללונדון לשבועיים... האמת שאני לא מבינה בשביל היא קנתה בגדים – כי בלונדון היא עושה 'שופינג' שיותר שווה ממה שיש בארץ...)

בשבילי זה היה פעם ראשונה של שופינג ממש ככה ביום שישי בשעה יחסית מאוחרת. אם כי מוזר לי שהקניון נסגר כ"כ מוקדם – כי השבת נכנסת באותו זמן מאוחר... (עכשיו השבתות מתחילות להתקצר...)

 

   בי"ב סיוון (10/062014), לאחר מערכת בחירות סוערת, נבחר ראובן (רובי) ריבלין לנשיא המדינה. בעיני זאת הבחירה שהיתה הכי נכונה. ומקווה שבאמת ריבלין ישרת כנשיא בצורה הכי טובה שאפשר.

 

 

  בי"ג סיוון (11/06/2014) הגעתי למפגש בלוגרים אותו עופר ארגן.

תזזאטית לדעתי סיכמה אותי בצורה הכי טובה. המפגש היה מרגש מאד ומהנה. אני חושבת שלא יצא לי לדבר הרבה עם כל אחד, אבל סה"כ היה באמת מהנה. לדעתי גם צריך להנות ממה שאפשר ולא לבקש את הכל indecision
ניסתי  גם לנצל את מיקום המפגש (ב'גן העיר' בתל אביב) כדי להגיע ל'יריד הספרים' שהתקיים באותה תקופה, אך לצערי הייתי שם מעט זמן.
חשבתי להגיע ביום אחר אך בגלל עומס אירועים זה לא יצא (תזמון המפגש היה מעולה - כי שבוע אח"כ אני לא חושבת שהייתי יכולה להגיע למפגש. זאת התקופה הכי עמוסה אצלנו בעבודה...)
בעיר שלי, כבר שנים היריד לא מתקיים (השנה הוא לא התקיים בהרבה מקומות, בעיקר בגלל נפילת סטימצקי.)

 

 

   ביום חמישי, י"ד סיוון (12/06/2014) נפתח המונדיאל בברזיל (שלדעתי עבר דווקא בצורה טובה, למרות החששות מהפגנות התושבים). בהתחלה כלל לא הייתי מחוברת אליו, אבל לקראת הסוף כבר יותר התחברתי. זה לא רק בגלל שאני לא רואה כל משחק כדורגל – אלא בגלל שבאותה תקופה התחילה בעצם תקופה לא קלה בארץ.

באותו יום ממש התרחשה חטיפתם ובעצם רציחתם ע"י מחבלים של שלושה נערים - שני נערים בני 16 - נפתלי פרנקל מ'נוף איילון', גיל-עד שעאר מטלמון בני 16 ואייל יפרח מאלעד בן 19. הסתבר שכנראה השלושה נחטפו מטרמפיאדת הצומת בגוש עציון.

דבר החטיפה נודע רק ביום שישי. כאשר בפועל התברר שהגיע שיחה למשטרה ע"י גיל-עד שער ואיך שהוא לא קלטו שמדובר בחטיפה. ביחוד שההורים פנו למשטרה ויידעו אותם שהילדים שלהם טרם הגיעו הביתה :-(

החטיפה עוררה המון ויכוחים משמאל ומימין, לצערי חלקם היו עם מידע לא מדוייק. בעיני זה כואב שדבר כזה במקום לגרום לאיזה אחדות בעם שלנו זה גרם לפילוג...

לי היה מוזר לשמוע שאנשים מדברים שיש אחדות באותם ימים (כי באמת הרבה אנשים חיפשו את הנערים...) כי באיזה מקום היתה כאמור גם, לצערי, תחושה של פילוג.

מה שלי גם כאב (לאחר ששמעתי כמו רבים את ההקלטה) זה שבעצם באותו לילה יכלו במשטרה להבין מה קרה באמת... לא יודעת אם התוצאה היתה משתנה – אבל לפחות זה היה חוסך זמן יקר. (אם כי מצד שני – מציאת גופות הנערים התרחשה בתקופה קצרה יחסית למקרים אחרים...) ובאמת חבל שהמקרה נגמר כך :-(
 

יהי זכרם של הנערים ברוך ומקווה שיותר לא נדע אירועים כאלה.

 

במקביל לאירוע החטיפה/רצח בשטחים התחילו (או המשיכו) אירועי האינתיפאדה.

גם מהצד שלנו לצערי היה אירוע מצער בו נרצח נער ערבי ע"י יהודים.
בניסיון למצוא את החטופים וכן את החוטפים צה"ל יצא במבצע ביו"ש 'שובו אחים'. בין לבין בעזה המשיכו לשלוח טילים ליישובי הדרום...
כאמור, לא תיארתי שהאירועים הללו יובלי למערכה שעכשיו צה"ל מתמודד איתה – הלחימה בעזה. מבצע 'צוק איתן'.

מי יתן והמבצע/לחימה יגמרו בצורה הכי טובה והכי בטוחה לנו.

 

 

 

  ברשומה נגעתי בנושא הטרמפים ביישובים השונים.

אני רוצה גם לגעת בנושא של התחבורה הציבורית. אני אישית משתמשת לא מעט בתחבורה הציבורית. יש פעמים שאני מעדיפה כן לסוע ברכב הפרטי, אבל יש פעמים (בעיקר כשעייפים, או כשאני יודעת שיש פקקים ובעיות חנייה באיזור אליו אנחנו אמורים להגיע)
באותו שבוע של החטיפה יצא לי להשתמש לא פעם בשעות הלילה בתחבורה הציבורית (מעניין מדוע הייתי זקוקה לזה ביום רביעי...) אז נכון שהתחבורה הציבורית השתפרה לאין ערוך בשנים האחרונות, אבל עדיין יש עימה בעיות.


בנושא התחבורה הציבורית באותו שבוע נתקלתי במספר דברים שמאד הציקו לי.
חזרתי מתל אביב בלילה עם הילדה והעדפנו לסוע ברכבת, אם הייתי יודעת מראש שבשעות הלילה אין כלל תחבורה מאזור התחנה לא הייתי נוסעת בה (כאן זה מאד לא מובן חוסר התיאום בין הרכבות לאוטובוסים... מאד התפלאתי שלא היה כלל אוטובוס בתחנה... הכוונה לא לשעות המאד מאוחרות של הלילה אלא איזור של השעה 22:30... )

חשבתי שנתפוס מונית שירות (הן פועלות גם בשעות מאוחרות) אבל המונית שהייתה התמלאתה מהר וכשראיתי שלא מגיע אף מונית שירות העדפתי לקחת בסוף מונית רגילה (יכלתי להזעיק את הבעל, אבל לא רציתי להפריע לו, כי הוא הולך לישון מוקדם יחסית...)
 

באותה נקודה חשבתי לעצמי שאיזה מזל שהייתי עם הילדה. מה היה קורה אם היא היתה נוסעת עם חברות ונתקעת מאוחר ? (זה קרה כבר לחברות שלה...)
מדוע באמת אין תחבורה ציבורית נורמלית גם בשעות מאוחרות בלילה ?

 

באותו זמן אפילו תהיתי - האם נערים/נערות בגילה או בגיל יותר מבוגר לא היו מתפתים לקחת טרמפ...

אני יודעת שיש עכשיו 'קוי לילה' שפועלים בשעות הקטנות של הלילה, לטובת הבליינים... אבל מדוע זה לא קיים גם בתחנת הרכבת זה לגמרי לא ברור...

 

  בכ"ד בסיוון (22/06/2014) – בתחילת החופש הגדול לתלמידי חט"ב והתיכונים נהרג נער ישראלי בגלל זליגת המלחמה המתנהלת בסוריה. הנער מוחמד קראקרה התלווה לאביו שעובד על הגבול. מקווה מאד שבאמת לא יהיו עוד אירועים כאלה...

בכ"ד בסיוון אף הושלמה העברת סטימצקי לידי ג. יפית. לא יודעת מה זה אומר לגבי שוק הספרים, איך 'מעצמה' כמו סטימצקי בכלל קורסת. האם העברה למי שמוגדרת כפרסומאית באמת תציל את סטימצקי....ימים יגידו...

 

    בכ"ה בסיוון (23/06/2014) הימ"מ לכד את המחבל שרצח את נצ״מ ברוך מזרחי ז״ל בערב ליל הסדר האחרון. התברר שהמחבל הוא פיעל חמאס שוחרר במסגרת החזרת גלעד שליט באוקטובר 2011.

 

    באותו יום, במקביל למונידאל, נפתח טורניר הטניס ווימבדלון המתקיים מידי שנה בלונדון בחודשי יוני-יולי.

 

 

  בכ"ו בסיוון (24/06/2014) נפטר אלי וולך.
אלי, אשר נפטר בגיל 99, היה שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון יהודי-אמריקאי, אשר מוכר בעיקר בגלל תפקידו כ"מכוער" במערבון "הטוב הרע והמכוער".

 

 

עוד קצת ענייני אקטואליה

  כשרות

בראשית חודש סיוון הרבנות הסירה את הכשרות מבית הארחה 'מעלה החמישה'. כאשר יום למחרת הכשרות הוחזרה...

נושא הכשרות הוא נושא שבעצם רלוונטי גם לחודש הנוכחי (תמוז – יולי...) - ביחוד שעבר בקריאה ראשונה חוק אשר מחייב לתת תעודת כשרות גם למקומות הפתוחים בשבת.

יש מקומות שהאוכל כשר – אבל בגלל שהם פתוחים בשבת אוטומטית הם לא מקבלים כשרות. יש לזה גם מקור הלכתי וזה לא סתם כך כי הרבנות רוצה להקשות...

כאשר המקום פתוח בשבת – כלי שהשתמשו בו בשבת הוא נחשב ל'טרף' ומי שמקפיד על כשרות לא יכול להשתמש בו...

יש פתרונות בנושא שבת – במלונות עם כשרות למשל מגישים אוכל בשבת. אבל האוכל לא מבושל בשבת ולכן אין בעיה לאכול במקום.

אני מכירה כמה מסעדות כשרות שפתוחות בשבת (בעיקר באזורים תיירותיים) אבל שם האוכל מוגש כמו במלונות וכן אנשים שרוצים לאכול במסעדה משלמים מראש על הארוחה.

יש גם פתרונות אחרים כמו למשל במסעדת עין גב שם בשבת המקום אם אני מבינה לא כשר, אך במהלך השבוע יש תעודת כשרות. כאשר יש הקפדה בין הכלים אשר משתמשים בהם בשבת והכלים בהם משתמשים בהם בימי חול.

הרבנות גם לא פעם מסירה כשרות לא בגלל היעדר כשרות (דבר שקורה, כאשר למשל עובד מטבח יכול בטעות להטריף כלי...) אלא בגלל היעדר תשלום...

אני מכירה מישהו שמחזיק עסק שהוא כשר לגמרי. היתה לו תעודה וכאשר באתי אליו פעם אחרת שמתי לב שאין לו תעודה והתפלאתי על כך.

מה התברר, הרבנות ראתה שהעסק שלו מצליח ופשוט בלי רחם שילשה את סכום תעודת הכשרות...
בסכום הזה, בעל העסק הבין שהוא יפשוט את הרגל ולכן העדיף לא לשלם על התעודה... אבל הוא מקפיד על כל מה שצריך מבחינת הכשרות ולכן ברור לי שהמקום שלו כשר...

והאמת (בעיקר באיזור שלי...) שהבנתי שזה באמת ככה – יש מקומות שהם עם תעודה, אבל עדיף לא להתקרב אליהם ויש מקומות שהם ללא תעודה – אך בגלל שאני מכירה את בעל העסק ויודעת שהם מאד מקפידים – אעדיף לאכול אצלם...

 

זאת הסקירה שלי לחודש סיון התשע"ד – מאי-יוני 2014.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חוטהשני אלא אם צויין אחרת