44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כתיבה בע"מ

הצעת הנישואין הראשונה של ג'יימס - פיקצר, הארי פוטר, הקונדסאים, שנה שביעית, לילי/ג'יימס, פלאף, pg

Fred Weasley: Ghost of Christmas by Weasley-Detectives

יש דבר אחד שאני רוצה להגיד לפני שאני מתחילה לדבר על הפיקצר: תקשיבו, אם הפרסום-כל-יום הזה גורם לכן/ם להפסיק להגיב כאן כי הוא מעיק עליכן/ם, אני אפסיק אותו... התחלתי אותו מתוך מחשבה עליכן/ם. אבל אני רואה שכמות התגובות שאני מקבלת רק יורדת ויורדת, ולכן אני באמת שוקלת להפסיק את זה... כי מה הטעם לעשות את זה בשבילכן/ם אם זה רק מעמיס. האמת, זה קצת מרגיז.  גם בשאר הדברים מספר התגובות רק יורד. זה ממש מדכא. אני עובדת קשה כדי לפרסם משהו כל יום, כדי לקדם את הסיפורים שלי. חשבתי שזה ישמח אתכן/ם. במקום זאת אני מקבלת פחות ופחות נוכחות של קוראות/ים מיום ליום. אני לא ממש יודעת מה לחשוב. אני חושבת שאעשה על זה רשומה נפרדת עם סקר בקרוב, כי אני באמת לא יודעת מה להרגיש בנוגע לזה וזה ממש מטריד אותי... אבל אשמח אם תגידו לי מה בדיוק קרה בתגובות, זה יעזור.

טוב, הקטע הזה נכתב לפרויקט אמשימ"א - פרויקט בבלוג של יעל שנרשמתי אליו לפני כמה ימים, וכעת כתבתי אליו קטע. זה אחלה פרויקט, לכו לראות, ממש כדאי להשתתף.

בפרויקט הזה הייתי צריכה לשלב בין שתי תמונות שניתנו לי - אלו ששמתי בראש הרשומה, תסתכלו למעלה - וליצור מהן פיקצר חמוד. החלטתי לקחת שפנפן שהיה לי לגבי איך הצעת הנישואין הראשונה של ג'יימס ללילי נראתה ולשלב אותו עם המשימה של הפרויקט, וזה מה שיצא. מקווה שתאהבו את זה. ^^

קצת פרטים לפני שאני שולחת אתכן/ם לקרוא - פיקצר, פאנדום הארי פוטר, תקופת הקונדסאים, שנה שביעית (זה מתרחש ספציפית בחופשת חג המולד של אותה השנה ולכן זה לא מספר על הוגוורטס), לילי/ג'יימס, פלאף (נראה לי? אני חושבת שזה פלאף, זה נראה לי קיטשי מכדי להיחשב כאשכרה רומאנס), pg על אזכורים חסרי חשיבות של שתיית אלכוהול וקרבות אגרופים (בכל זאת, פיקצר על חבורה של גריפינדורים XD).

תהנו.

~.~

ג'יימס קילל במרץ כשראה את ארתור וויזלי מרחף לו באוויר כמו בלון אנושי אדום שיער.

הוא ידע שעדיף שלא להזמין את התלמידים לשעבר של גריפינדור (כלומר, אלו שעדיין היו בחיים ועוד לא הרגו את עצמם במעשה פזיז במיוחד שחרץ את גורלם) למסיבת חג המולד הגריפינדורית, אבל לילי הכריחה אותו. היא רצתה לראות שוב את פרנק ואליס, וחשבה שאנשים ייעלבו אם הם לא יזמינו אותם.

ג'יימס ידע שהיא צודקת – אחרי הכל, המסיבה לא יועדה רק לגריפינדורים שעוד למדו בהוגוורטס. אם היא הייתה מיועדת רק להם, היא הייתה – ובכן – מאורגנת בתוך הוגוורטס. אבל לא, המסיבה אורגנה בדירה המרווחת שסיריוס קנה לעצמו רק שנה שעברה, אז לילי הכריחה אותם להזמין את כל העולם ואשתו.

הוא ידע שהוא לא צריך להיות מתוח כל כך, אבל לא הייתה לו ברירה. לילי בחנה אותו, והוא ידע את זה. רק בתחילת השנה היא הסכימה לתת לו סיכוי ולצאת איתו, ומאז היא כל הזמן ערכה לו מבחנים קטנים כדי לוודא שהוא באמת נאמן לה ומתאים בשבילה. בהתחלה ג'יימס לקח את זה בקלות, אבל ככל שהזמן עבר כך העניין הפך אותו לעצבני ומתוח יותר ויותר. הוא הרגיש כאילו היא שמה אותו תחת זכוכית מגדלת ענקית ובוחנת כל תנועה שלו.

זה הזכיר לו את הביקורים בבית משפחת בלק כשהיה צעיר יותר, את האופן שבו אימו של סיריוס הייתה בוחנת אותו מכף רגל ועד ראש לפני שנתנה לו להיכנס לביתה, כאילו היא מפחדת שהוא יתפוצץ לה באמצע הסלון אם תיתן לו לעבור את הדלת. או – גרוע מזה – תגרום לה להידבק באהבת מוגלגים (ג'יימס היה כמעט בטוח שזה לא אפשרי, אבל מצד שני, סיריוס סיפר לו שאימו תמיד קראה לג'יימס מאחורי גבו 'החבר החוליגן שגרם לך לאהוב בוצדמים', אז ג'יימס כבר לא היה בטוח במה היא מאמינה).

בכל אופן, כעת המבחן היה קשה מאוד. בהתחלה זה היה רק דברים כמו לראות איך הוא מגיב אל מול סוורוס סנייפ (לילי לא הסכימה לג'יימס לכנות אותו 'סבר מאוס' יותר. וגם לא להטיל עליו קללות. או לזרוק לו עקיצות. או... ובכן – להסתכל עליו) ואיך הוא מסרב להצעות של נערות אחרות כי הוא שומר אמונים לה (זה דווקא לא היה קשה כמו לעמוד מול סנייפ. ג'יימס פשוט השתדל להסביר להן שהוא תפוס כרגע, ושזה לא הולך להשתנות, והן הבינו – בעיקר אחרי שהוא הבהיר להן שסיריוס דווקא כן ישמח אם הן יפנו אליו). אבל ככל שהזמן עבר, כך לילי עלתה בדרגה.

וכעת הוא הרגיש כיצד היא בוחנת אותו לארגן מסיבת חג מולד נורמלית ולא יותר מידי... ובכן, קונדסאית, כשהוא מוקף בכמה עשרות גריפינדורים מלאי אנרגיות שכל הזמן התחילו קרבות אגרופים אקראיים אחד עם השני או השתכרו יתר על המידה. ג'יימס היה גריפינדורי בדם, ובכל זאת, לפעמים הוא הביט על חברי הבית שלו ושאל את עצמו אם הם חייבים להיות רועשים וסוערים כל כך. פעם הוא אהב את זה, אבל כיום הוא לאט לאט החל להיות עייף. לילי אמרה שזה בגלל שהוא מתבגר. סיריוס אמר שזה בגלל שלילי הופכת אותו למשעמם.

ג'יימס זכר שפעם הוא וסיריוס פרצו יחד לחדר המועדון של סלית'רין כשהם מכוסים בגלימת ההיעלמות בזמן מסיבה של חבורת המשעממים כדי לשים להם שיקוי בלבול בפונץ'. המסיבות שלהם לא היו סוערות כל כך – להפך. הם היו רגועים מאוד, זוגות רקדו מבלי שיתחילו מריבות על מי ירקד עם מי ואנשים לא השתכרו עד אובדן חושים אלא שתו במתינות. והם – טוב – ניהלו שיחות. ועל שולחן הכיבוד היו מאכלים מזינים. זו הייתה מסיבה כל כך נורמלית עד שג'יימס זכר שבזמנו הוא כמעט פלט קריאת זעזוע כשרק נכנס לחדר ובכך הרס את המתיחה (סיריוס מנע את המצב – הוא מיהר לשים את ידו על פיו של ג'יימס. סיריוס כנראה היה רגיל לכך משנים של נוכחות במסיבות של משפחת בלק).

כעת, ג'יימס דווקא קיווה שהמסיבה הזאת הייתה קצת יותר כמו המסיבות של סלית'רין. לילי בחנה את יכולתו לשמור על המסיבה בשליטה מבלי שאף אחד יובהל לבית החולים בגלל איבר שבור או מנת יתר של וויסקי אש, והוא היה בסטרס מכך.

ארתור וויזלי לא הפסיק לצחקק. "תראה אותי, ג'יימי! אני עף!!!" הוא קרא באושר, שוחה באוויר בשלווה. הוא היה מבוגר מג'יימס בכמעט עשור והוא היה נשוי עם שני ילדים (בינתיים – בדיוק הערב התברר לג'יימס שמולי בהיריון, שוב. מאחורי גבה הוא שאל את לילי בשקט, "כמה ילדים את חושבת שהם מתכננים? כי בינתיים נדמה שהם הולכים להשריץ צבא שלם", וחטף על כך אגרוף זעוף בכתף ממנה), ובכל זאת התנהג כאילו הוא ילד בן שלוש.

ג'יימס תפס את ידו של ארתור, נאבק להשאיר אותו על הרצפה. "מי הטיל עלייך כישוף ריחוף, ארתור?" הוא מלמל תוך כדי שהוא שולף את שרביטו. הוא הסיר את הקללה, דבר שגרם לארתור ליפול על הספה בתנוחה שלא נראתה נוחה במיוחד – אך הוא רק צחקק בחדווה.

לילי בדיוק באה אליו, שמה את ידה על כתפו. "ג'יימס, אתה יכול להתחיל לשטוף כלים?" שאלה, מרימה גבה לעברו. לאחר שהוא בהה בה קלות, היא המשיכה, "סיריוס לקח מישהי לחדר שלו, והכיור מפוצץ, ו... ובכן... אני מעדיפה שלא אאלץ לנקות הכל לבדי בבוקר."

ג'יימס רצה לקלל. היא שוב מתחה את הסבלנות שלו. אבל הוא רק נאנח והנהן. "כן, בוודאי. זה לא מסובך כשיש קסם, אחזור עוד רגע."

לילי גיחכה כמזלזלת ביכולתו לשטוף כלים, אבל ג'יימס רק מיהר לעזוב אותה וללכת למטבח. גם ככה הוא קיווה לקצת שקט מהסלון הרועש.

אך משנכנס למטבח, התחרט מיד.

הכיור היה מלא בכלים, ובגלל שהוא לא הספיק בשביל להכיר את כולם, מישהו גם הוציא תיבות והחל לשים בהם עוד ועוד כלים מלוכלכים שלא היה להם מקום בכיור. ג'יימס קילל. הוא לא היה עד כדי כך טוב בקסמי ניקיון.

הוא נאנח, והחל לעבוד מקטן. הוא הטיל לחש שטיפה על תיבה שהייתה מפוצצת בכלי אכילה – סכינים, מזלגות, כפיות וכפות – וצפה כיצד הכלים מתחילים לעלות לאוויר כל אחד בתורו ולהישטף מכל שמץ של לכלוך. העניין הקשה בקסמי ניקיון היה עניין הריכוז. היה צורך בריכוז תמידי בזמן הטלתם, אחרת הכלים היו נופלים ברגע שדעתך מוסחת. הוא הכיר אנשים שהיו מספיק מיומנים בלחשי ניקיון בשביל להטיל אותם על כמה כלים בו זמנית, או בשביל להתעסק במשהו אחר בזמן שהם מטילים אותם. אבל ג'יימס, ובכן, לא היה מיומן. ולכן העניין היה קשה בצורה מתסכלת.

אך עם הזמן הוא החל להתרגל לזה. הוא חייך, מרוצה מעצמו, בעוד שהכלים החלו לרקד באוויר בקצב מהיר יותר ומהיר יותר. לאחר פחות מדקה הוא כבר סיים את התיבה הראשונה שלו, ועבר לשנייה – שהייתה מלאה בכוסות.

דווקא אז הדלת נפתחה, דבר שהסיח את דעתו וגרם לכוס אחת ליפול על הרצפה ולהתנפץ לרסיסים. הוא קילל כשהביט בלילי שהסתכלה עליו במבוכה. "לעזאזל! יצאתי מריכוז!" הוא מיהר לכרוע על ברכיו ולאסוף את השברים. שנייה אחר כך הוא נזכר שהוא לא חייב לעשות זאת כשיש לו שרביט, והטיל לחש על השברים, מוביל אותם אל פח האשפה. לילי הרימה לעברו גבה.

ג'יימס נאנח. "אני... אוה... דווקא – כלומר, עשיתי את זה די טוב, אני חושב – סיימתי שם תיבה שלמה..."

"איפה?" שאלה לילי, סקרנית. ג'יימס הצביע על תיבת כלי הסכו"ם, ולילי מיהרה ללכת לשם. היא הביטה בעבודתו בהתרשמות. "כמה זמן לקח לך לשטוף את אלו?"

"פחות מדקה." ענה ג'יימס, מביט בה במבוכה. "אבל, כלומר, אני משתפר בזה לאט לאט, בטח בקרוב זה ייקח לי פחות זמן – "

"אתה צוחק איתי, נכון?" היא שאלה במבט מופתע, מביטה בו כמעריכה אותו מחדש. "פחות מדקה זה כלום. לי היה לוקח רבע שעה כדי לעשות את כל אלו." היא זעפה. "אני גרועה בלחשי ניקיון."

ג'יימס חייך אל מול הוידוי שלה, אבל אז זעף בפתאומיות. "לילי, אני אוהב אותך." הוא אמר בעייפות. "למה זה לא מספיק לך בשביל לקבל אותי? אני רוצה להיות איתך. אם את לא רוצה אותי בחזרה, תגידי לי, אבל אל... תעשי לי את הבחינות המטופשות הללו. אני לא רוצה אותך בתור מורה שלי. אני... אני..." ג'יימס קלט לפתע שהוא עדיין על ברכיו, והרים את מבטו ללילי בחיוך עקום. "אני רוצה אותך בתור אשתי."

לילי כמעט נחנקה באותו הרגע, וג'יימס מיהר לקפוץ על רגליו ולטפוח על גבה. "אוה, לא! לא עכשיו! כלומר... אפשר עכשיו אם את רוצה..." לילי נעשה בו מבט סמוק מזעם, וג'יימס מיהר להוסיף, "אוקיי, פשוט לא עכשיו, פשוט – את יודעת, אולי בעתיד – אנחנו כבר עוד מעט מסיימים את הלימודים בהוגוורטס ו – אני באמת – אני רואה את עצמי חי איתך, לילי – "

"אנחנו יחד פחות מחצי שנה, ג'יימס." אמרה לילי בקול חנוק, מביטה בו בעיניים מזועזעות.

"מולי וארתור התחתנו אחרי חצי שנה ביחד." אמר ג'יימס, ואז הוסיף – "לילי, אני לא מבין מה את רוצה. את כל הזמן בוחנת אותי אם אני אהיה טוב בשבילך לטווח הרחוק, וזה מה שאני מנסה להגיד לך – שאני אעשה כל מה שצריך כדי להיות הכי טוב בשבילך, לתמיד – אם תסכימי." הוא השפיל את ראשו, מסמיק. "אני לא התכוונתי – אוה... להציע לך נישואין. פשוט רציתי להבהיר את הנקודה שלי. כל עוד תתני לי להישאר, אני אשאר."

לילי נאנחה, עוזבת את כעסה באחת. היא ניגשה אל ג'יימס וחיבקה אותו. "אני מאמינה לך." אמרה, חיוך סלחני מופיע על פניה. "אני אוהבת אותך גם, ג'יימס."

"אז בלי מבחנים יותר?" הוא שאל בקול נואש.

"בתנאי שגם בלי הצעות נישואין יותר." גיחכה לילי.

"הו, את זה אני לא יכול להבטיח." אמר ג'יימס, מסמיק. לילי צחקה והם התנשקו ארוכות.

~.~

מקווה שתאהבו,

מאוד מקווה ליותר תגובות...

וממש מקווה שתצביעו בסקר,

מייטי בי. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

25 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל mital0sanity אלא אם צויין אחרת