00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

הצלצול להפסקה(ת) האש

 

 

 

 

 

"ארץ טובה שהדבש בעורקיה 
אך דם בנחליה כמים נוזל. 
ארץ אשר הרריה נחושת 
אבל עצביה ברזל. 
ארץ אשר מרדפים קורותיה, 
אלפיים דפים ועוד דף, 
עד שנשרף 
עוד מעט כל חמצן ריאותיה 
בגלל מרוצת המרדף 

ארץ אשר ירדפוה אויביה 
והיא את אויביה תרדוף במרדף. 
היא את אויביה תשיג, אך אויביה 
הם לא ילכדוה בכף. 
זו הרואה את חייה מנגד 
תלויים כעלה הנידף. 
היא יראה, 
אבל כמו לא היתה כלל מודאגת 
תמתין עד לתום המרדף..." **(כתבו לונדון והיימן)

 

משהו כתב באחת ההודעות ברשת: "שבהפסקת אוכל יש ...אוכל, בהפסקת קפה יש... קפה ולכן הוא לא מתפלא שבהפסקת אש יש...  אש...."   כי כך נראת בעצם הפסקת האש עליה "הוחלט" כאן ביממה האחרונה.

נולדתי בעשור למדינת ישראל.  כבר בילדותי ובנעורי חוויתי את מלחמות "ששת הימים" ואת מלחמת "יום הכיפורים", והיו אחריהן כל אותן מלחמות שהעדיפו לקרא להם מבצעים משיקולים כלכליים ואחרים, אך הן היו מלחמות אמיתיות בהתאם לכל פרמטר שנבחן כאן (כולל היום). המלחמות היו דומות והפסקות האש היו נזילות.  הורי שלי לחמו כבר בפלמ"ח. הנכדים והנינים שלהם הם דור חמישי למלחמות ישראל. דורות של ילדים שהמונחים: צבע אדום, מקלט, מרחב מוגן, כיפת ברזל, הפסקת אש ושגרת חרום עולות על שפתם  זמן קצר אחרי המילים אבא, אמא... 

כשנסתיימה מלחמת ששת הימים שרו על: "פגז אחרון התפוצץ ושתק, עטפה הדממה את העמק. ילדה בגדות יצאה ממקלט, ואין בתים עוד במשק. אמא, היה לנו בית ירוק עם אבא ובובה ושסק. 
הבית איננו, ואבא רחוק, אימי את בוכה או צוחקת.... יהיה לנו בית ירוק, ילדתי, עם אבא ובובה ושסק, ולא עוד אימה, ילדתי, ילדתי, בתי, את בוכה או צוחקת...."

אבל ההבטחה של ו"לא עוד אימה" ו"אני מבטיח לך שזו תהיה המלחמה האחרונה" היו כולן הבטחות שוא.  החיים של כולנו כאן הם חיים לאורך ובצל מלחמה אחת ארוכה שהפסקות האש בה נעות בין פרקי זמן של שנים, חודשים או ימים. 

אינני יודעת לומר שאני בעד או נגד הפסקת האש הנוכחת. יש מי שתפקידם לעשות הכל אבל הכל למען בטחונם של כל האזרחים שחיים במדינה שלנו. להביא את השגרה, את החופש, את הביטחון ואת הבטיחות. האוייב שלנו אכזר, תאב מלחמות. הוא אינו יודע חמלה גם לא כלפי עמו ותושביו ומטרתו אחת היא וכל דרך לגיטימית בעיניו להשיגה בכדי להתמקם על האדמה הזו. 

ברור לי כמו לאזרחים רבים במדינה, שהחיים כאן הם שגרת חרום שבין הפסקות אש והסכמים. כל הסכם הבנות חדש מחליף את זה שקדם לו. דור הולך ודור בא והמלחמה עדיין קיימת. צודקים מי שטוענים שיש לגמור את זה באופן יסודי ולתמיד. לנקות את עזה מכל גורם עויין אבל  בה בעת יודע כל בר דעת וגנרל מקצועי ממני, שהמשימה אינה עניין של מה בכך והדרך לשם עוד יותר רחוקה מאשר קרובה.

אני לא רוצה חיים בצל האש. אני רוצה חיי שגרה משעממים, רוצה לדעת שהדאגה לכל יקירי בהשמע התראת צבע אדום לא תשוב לכאן יותר. רוצה לחיות ולהעניק לילדי ולילדיהם לכשיוולדו, חיים שפויים כמו שיש במרבית העולם המערבי. פשוט חיים. 

 

 

 

 

 

תודה לכם ששבתם להכיר חלק נוסף ממני. אשמח ויותר שתגיבו.

בסדרת 10 מפגשים. מפגש עשירי במתנה 0506489787

 

 

 

 

 

 

 

 

**השיר מרדף נכתב ב-1969 לסרטו התיעודי של הבמאי מיכה שגריר "המלחמה שלאחר המלחמה" שעסק בארץ המרדפים בבקעת הירדן. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת