44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מערכה שלישית

אפס ביחסי אנוש

14/07/2014

במקור: Zero Motivation

במאי: טליה לביא
שחקנים: נלי תגר, דאנה איבגי, שני קליין
שנה: 2014
אורך: 100 דקות  
ז`אנר: קומדיה
 
אני תמיד טוען (טוב, לא תמיד, אבל זה נשמע כמו אחלה פתיחה לביקורת) שקולנוע הוא חוויה אישית. גם כשרואים סרט עם חברים אנחנו בעצם חווים את הסרט לבד, בעצמנו. כול אחד מסתכל בצורה שונה על הסרט ומפיק ממנו משהו שונה. לפעמים יש אנשים שמתחברים לסרט מסוים ויש אנשים שלא. אני למשל בכיתי בסוף של `רשימת שינדלר`, אבל יש כאלה שבעיניהם מה שהיה שם זה בעיקר מניפולציות על מנת לגרום לאנשים לבכות. יכול להיות שהם צודקים, אבל עלי זה עבד.
 
למה אני אומר את כול זה? כי חווית הצפייה שלי ב`אפס ביחסי אנוש` הייתה חוויה שלא קורת כול הזמן ולא סביר שתקרה גם לכם (אם כי על פי התגובות האוהדות שהוא קיבל כנראה שהרבה הרגישו כמוני בסרט). כבר הרבה זמן שלא הרגשתי `שייך` כול כך לסרט, שהבנתי והזדהתי עם הדמויות שבו ושהרגשתי שהסרט לוכד הווי מסוים שחוויתי ומנסה להקצין ולהגיד עליו משהו חדש (לא, `כוח משיכה` לא לכד הווי מסוים שחוויתי). מה שאני מנסה להגיד זה שכבר הרבה זמן לא נהנתי ככה מסרט.
 
זוהר (דאנה איבגי) ודפי (נלי תגר) הן שתי חיילות בבסיס אי שם בשממת הארץ. לזוהר לא אכפת מהתפקיד שלה, היא יודעת שמה שהיא עושה לא יהפוך את המדינה למקום טוב יותר והיא מתמקדת בעיקר בלשבור שיא ב`שולה המוקשים`. לעומתה, כול מה שדפי רוצה זה לעבור לקריה והיא תעשה מאמצים רבים בשביל זה. מעבר לזה יש גם את הקצינה האחראית שהיא פחות או יותר תמצות מוקצן של מפקד צה"לי ממוצע, את אירנה שהיא כמו זוהר רק רוסיה ומגניבה יותר ואת אלה ששרות כול הזמן ורק רוצים להגיד להן שיסתמו כבר כי הן עושות לנו חור בראש עם הקול הזיפני שלהן.
 
ל`אפס ביחסי אנוש` יש חיסרון אחד שהוא לא גדול אבל קצת משמעותי: אין לו עלילה רציפה. הסרט מחולק ל-3 סיפורים שמצד אחד ממשיכים אחד את השני אבל מצד שני הם גם מאוד עומדים בפני עצמם. עד כמה שכול סיפור היה מעולה ואדיר, זה קצת גורם לסרט להיראות כמו 3 סרטים קצרים שחוברו מאשר סרט רציף ושלם העומד בפני עצמו.
 
ועכשיו כשהוצאתי את זה, אתחיל בתשבוחות.
 
`אפס ביחסי אנוש` הוא סרט ממש מצחיק. הוא לא שולף בדיחה או הברקה כול דקה אבל הכמות והאיכות של הבדיחות בסרט גבוהה מאוד וזה הופך את הסרט למהנה.
 
לבניית הדמויות בסרט מגיע צל"ש גדול. בדרך כלל בקומדיות, במיוחד כאלה על מסגרת מסוימת, הדמויות הן לא יותר מקריקטוריות הצוחקות על בעלי התפקידים. אך ב`אפס ביחסי אנוש` זה לא ככה. כול דמות בסרט `מתעגלת` והופכת לאדם שאפשר להבין ו/או להזדהות איתו ככול שהסרט מתקדם. במיוחד הקצינה, שמתחילה את הסרט כקריקטורה ובהמשך היא הופכת לבן אדם שרק צריכה למלא את תפקידה.
 
אבל מה שהופך את `אפס ביחסי אנוש` ליותר מסתם קומדיה אלא לסרט ממש ענק זה שהוא תיאור ממש מדויק של ההווי הצבאי. כמישהו שהתנדב בקריה, ממש הרגשתי שהדמויות בסרט כאילו מבוססות על אנשים שהיו איתי בצבא. רק אציין שזה לא הופך את הסרט לכדאי רק למי שהיה בצבא. גם מי שלא היה בצבא יוכל ליהנות מהסרט, אבל מי שכן היה יראה את הסרט אחרת וייהנה ממנו יותר. מעיין בונוס שכזה.
 
עוד משהו שהופך את `אפס ביחסי אנוש` לסרט ממש ענק זה שהוא אמיץ. בדרך כלל בסרטים כאלו לא לוקחים יותר מדי סיכונים. הרי גם ככה יש לא מעט אנשים שנרתעים מקולנוע ישראלי אז צריך לעשות סרטים קלים לעיכול כדי שהקהל הזה יסכים לבוא. אך לא, למרות שהסרט מתחיל כקומדיה נהדרת וריאליסטית על הצבא, פתאום מגיע רגע ש`שובר` את הריאליסטיות של הסרט והופך אותו למשהו מיוחד. זה קצת כמו שב`נאום המלך` היה מתברר שג`ורג` השישי הוא חייזר המנסה להשתלט על העולם. בנוסף לזה, יש עוד כמה רגעים בהמשך הסרט שהם די בוטים אך גם ישירים מאוד ולא מפחדים להסתכל לקהל בעיניים. בעייני זה אמיץ מאוד ומראה על חשיבה מחוץ לקופסא.
 
בשורה התחתונה, `אפס ביחסי אנוש` הוא סרט אדיר. מצחיק, אמיתי ועשוי במלוא הכישרון. רוצו לראות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עוף בשומשום אלא אם צויין אחרת