00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אולי תקשיבו לפולניה מבוגרת?

ברוך שלא עשני גבר....

15/07/2014

בדרך כלל כאשר אני צופה בסקרים על רקע פוליטי, יש באפשרותי להסכים  עם צד כלשהו בויכוח. היום אני אומרת תודה על הגורל שמנע ממני להיות בתפקיד כלשהו שבו עלי להחליט על הצעד הבא של ישראל.

מצד אחד כאשר אני עוקבת מזה שנים רבות על חיי תושבים ובמיוחד על חיי הילדים מדרום, אני מתמלאת כעס מחול ברחמים. זה ממש לא צודק כלפי ההורים שמגדים ילדים בצל הפצצות פתאומיות. לא יתכן חוסר שוויון כזה. לכל ילדי הארץ הזאת מגיע לגדול באותה השלווה. מצעד השני, כאשר אני רואה את החיילים הצעירים שהם הילדים של כולנו שגדלו כבר, ושאמורים להיכנס ולהלחם לעזה. אני נזכרת בבהלה בשתי מלחמות בעבר, כאשר עבדתי בתור אחות בבית חולים. איני יכולה לשכוח את הריחות שהרגשתי בעוברי ליד חדרי מתים שלא היה בהם מספיק מקום  לגופות של החיילים שנפלו בקרבות. אני נזכרת  בחיילים צעירים שנפצעו קשה בשריפה ואבדו צלם אנוש, וגם כאלה שאבדו גפיים וכושר ניידות לכל החיים. עברו המון שנים, אבל טראומה כזאת אי אפשר לשכוח לעולם.

וישנו עוד צד. קשה לי גם לראות את התמונות של הצד השני. של עזה. של נשים והילדים שבמקרה הטוב נשארים ברחוב חסרי הכול. לא הם שבוחרים לזרוק עלינו פצצות. ההבדל בינם ובינינו הוא, שלנו מותר (בינתיים) למחות נגד הממשלה וההחלטות שלה... ולהם אסור. גם כאן קשה לערבי ישראלי להביא דעה בעד ישראל, כי הוא עלול לשלם על זה ביוקר.לא רק הוא, אלא גם משפחתו. תחשבו על זה.

אני חרדה מהעתיד לבוא. אנחנו שום במלכוד. רק דבר אחד קשה לי להבין. למה כל כך הרבה אנשים רוצים ואף נלחמים להיות בתפקיד של "פוסק גורלות".איך הם...משני הצדדים ישנים בלילה.

ברוך שלא עשני גבר!   

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

34 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הקלפטה הפולניה אלא אם צויין אחרת