00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Smile, It´s Raining

הכל התחיל מנשיקה - פרק 10 - הדייט

היום הכרחתי את עצמי ללכת לכתוב את פרק 10 כשגיליתי שבעצם כבר כתבתי אותו ושכחתי מזה. אופסי? XD

אני לא מבינה איך זה שבחלק גדול מהפעמים שאני מפרסמת אני שוכחת לומר משהו. בפרק הקודם רציתי לומר שכל המקרה של בלייז עם סנייפ היה הרעיון של אורי (מלבד ריצת העירום במסדרונות XD). 

תודה לה גם על עצותיה בפרק זה בתור "מומחית פנסי". סליחה מראש לה ולכל חובבי הפנסי למיניהם על האופן בו הצגתי את הדמות שלה. אם אורי הייתה קוראת את זה היא בטח הייתה מרביצה לי XD

 

אינדקס / לפרק הקודם / לפרק הבא 

 

                                                                      

 

 

פרק 10 – הדייט

דירוג: R

מילים: 1,706

 

POV  דראקו – גוף שלישי

המרכיב המרכזי בשיקוי הוא צמח ההרמיונ –

דראקו נעץ את עט הנוצה שלו בקלף עד שזה יצר בתוכו חור ששוליו מרוחים בדיו. הוא קרע את הקלף לחתיכות, הניח את הקרעים על השולחן והצביע עליהם בשרביטו, מבט מטורף על פניו.

 "אינסנדיו!"

הקלף עלה באש, מוסתר על ידי להבות עזות. בלייז קפץ ממקומו בבהלה.

"אגואמנטי!"

מים פרצו מקצה שרביטו של בלייז וכיבו את האש. השולחן, שהיה חסין בפני אש, לא ניזוק. לא שדראקו ידע על חסינותו לפני שהלחש העמיד אותה למבחן. מהקלף נותרו רק פיסות קטנות וחרוכות.

"מה לעזאזל עובר עלייך? " צעק בלייז, מחווה בידו על הערימה המעלה עשן. דראקו משך בכתפיו, לא טורח לענות. את עינו צדה אחת החתיכות, עליה היה כתוב 'הרמ'. בראותו אותה הוא זעף עוד יותר, אם הדבר היה אפשרי בכלל.

"אתה שומע אותי? אתה מתנהג מוזר כבר שלושה ימים וזה מתחיל להימאס עליי!" קרא בלייז.

"עזוב את זה", אמר דראקו, מוציא קלף חדש מתיקו. בלייז חטף אותו מידו. כשראה שדראקו מתכוון פשוט לקחת אחד אחר הוא חטף גם את התיק.

"מה אתה רוצה?" שאל דראקו בעייפות.

"שתסביר לי מה קרה", ענה בלייז. דראקו נאנח ונשען לאחור בכורסא. שניהם ישבו בחדר המועדון הריק של סלית'רין. מזה שעה שדראקו ניסה לכתוב את החיבור המזורגג שלו בשיקויים – מקצוע שבדרך כלל היה האהוב עליו, אולם עתה עשה לו כאב ראש – ונכשל בכל פעם להתרכז. ערימת הקלפים המעוכים לכדור שנחה על הרצפה לידו היוותה הוכחה.

"הכל התחיל ביום ראשון", סיפר דראקו. "קודם הפיקניק המטופש בו הארי נישק את הרמיוני ואז הארוחה הרומנטית שפנסי גרמה לי לתכנן..."

*פלאשבק*

דראקו הדליק את הנרות בשרביטו ולקח מספר צעדים לאחור כדי להביט בתוצאה הסופית: שולחן קטן ועגול מכוסה במפה סגולה ועליו מונחות שתי כוסות זכוכית, בקבוק יין, שני נרות ומכסה מתכתי בצורת פעמון שכיסה את האוכל, אותו הכינו גמדוני הבית של הוגוורטס. המראה גרם לו לבחילה.

הוא הסתובב לכיוון ההפוך ואחז את ראשו בשתי ידיו. מחשבות בסגנון  'מה לעזאזל אני עושה' ו- 'איך נתתי למצב להידרדר כל כך'חלפו בראשו. הוא הרגיש כמו חיה במלכודת. הוא עמד להסתלק ולבטל הכל, אך לפני שהספיק הוא חש בבושם מתקתק לכדי בחילה מאחוריו. מאוחר מדי.

"דרייקי-פו!" אמרה פנסי. דראקו הסתובב אליה בחוסר רצון בולט. לפני שהוא הספיק להביט בה היא כבר קפצה עליו בחיבוק מוחץ. עננת בושם הקיפה אותו וגרמה לו להשתעל. כמה היא שמה? בקבוק שלם?

פנסי דידתה לאחור על עקביה הגבוהים והמנצנצים להחריד ושלחה בו מבט מודאג. "אתה חולה?" היא שאלה, נשמעת יותר מאוכזבת מאשר חרדה לבריאותו.

דראקו כמעט ענה שכן. כך היה לו תירוץ להתחמק מהארוחה. הוא עצר בעד עצמו ברגע האחרון מתוך ידיעה שפנסי לא תוותר לו בכזאת קלות. היא פשוט תדחה את זה לפעם אחרת ותהיה מרירה במשך כל תקופת ההמתנה. הוא חשב שעדיף לו לסיים עם זה עכשיו. "אני בסדר גמור", הוא נאנח.

"נפלא", אמרה פנסי בחיוך שבע רצון ופנתה לבחון את מה שדראקו הכין עבורם.  "סגול! הצבע האהוב עליי! ומה זה, יין? איזה? ומאיזה שנה הוא?"

האמת הייתה שלדראקו לא היה שמץ של מושג. יותר מכך, לא היה לו אכפת. הוא ביקש שיביאו לו יין כלשהו, רק שיתאים לאוכל ושלא יהיה זול מדי כדי שפנסי לא תחשוב שהוא מנסה לזלזל בה או ללעוג לה. פנסי עיוותה את פניה. "אני רגילה לשתות יין איכותי יותר אבל אני מניחה שגם זה יספיק. בסך הכל יין לא רע, אם כי לא הייתי בוחרת בו."

פנסי הניחה את הבקבוק על השולחן והסתובבה חזרה אל דראקו, כמצפה לדבר מה. דראקו הביט בה, לא מבין. הוא אמור לומר או לעשות משהו? פנסי העבירה את ידיה שוב ושוב על הגלימה הסגולה-ורודה שלבשה. דראקו לא קלט את הרמז. בסופו של דבר היא נשפה בתסכול. "הגלימה! אתה אמור להחמיא לי על הגלימה!" היא רטנה בקול.

"אה. אר, הגלימה נראית עלייך נהדר", הוא אמר. חיוכה של פנסי שב אל פניה. "תודה", היא השיבה.

דראקו התיישב על יד השולחן, מקווה לסיים את הדבר הזה – הוא נמנע מלחשוב על המילה דייט. היא גרמה לו לרצות לברוח בצווחות – כמה שיותר מהר. פנסי המשיכה לעמוד, כמחכה למשהו. דראקו הרים את גבתו לעומתה. "למה את מחכה?" הוא שאל.

פנסי נשפה שוב אך התיישבה במקומה. דראקו לא הבין מה הוא עשה לא נכון הפעם*. הוא הרגיש כאילו הוא מנסה לרצות ילדה קטנה וגחמנית, מה שלמען האמת היה די נכון.

בהתעלמות ממצב רוחה ההפכפך, דראקו המשיך כרגיל. הוא מזג לשניהם כוס יין לבן – אם כי הוא ייחל לוויסקי אש – והסיר את המכסה מעל האוכל. פנסי השתוממה בקול. הוא ידע שהטה את הגלגל לטובתו כשבחר את המזון. פנסי הייתה ראוותנית באופיה ולכן היא אהבה אוכל עם שם אלגנטי, מראה אלגנטי וטעם אלגנטי. משום כך העדפותיה באוכל נטו לכיוון המטבח הצרפתי.

"סלט ניסואז וסלמון צרוב", היא אמרה, הבעת תדהמה מרוחה על כל פניה. ככל הנראה בנקודה זו דראקו היה אמור לומר משהו בסגנון 'רק הטוב ביותר עבורך', אך מילים כגון אלה לא נמצאו אף לא במחשבותיו. במקום זאת הוא המשיך לשתוק.

"דראקו... אני... זה פשוט – ", היא לא הצליחה למצוא את המילים. לפתע היא הבחינה במשהו. "אבל למה רק מנה אחת?"

 "אכלתי בארוחת הערב. אני לא רעב." הוא שיקר רק לגבי החלק הראשון. הוא אמנם ויתר על ארוחת הערב, אך הוא לא היה רעב. כל העניין הזה גרם לו לאבד את התיאבון. פנסי נראתה לא מרוצה. "אבל אני ארגיש כמו חזירה אם אני אוכל לבד", היא אמרה.

"אל תדאגי. זה בסדר גמור. פשוט תאכלי", הוא אמר. ואז נוכל ללכת כבר. פנסי עדיין נראתה לא מרוצה אבל היא התחילה לאכול. למשך זמן מה היא אכלה בשקט בעת שדראקו שקע באומללתו, מחסל את כוס היין שלו במהירות ומוזג לעצמו עוד אחת.

פנסי לקחה לגימה מהיין שלה וסקרה את דראקו במבטה. "דרייקי-פו – "

"את יכולה לא לקרוא לי דרייקי-פו?" נגעל דראקו. הוא שנא כשהיא קראה לו כך, אם כי לרוב הוא נהג להתעלם. הערב זה פשוט הרגיש לו יותר מדי.

פנסי נראתה נפגעת, אך קולה נותר שליו. "אוקיי, דארלינג. איך שתרצה", היא אמרה. "אני רוצה שנדבר עלינו."

דראקו הגיב כאילו הוא לא שמע את דבריה. "נכון שהשבוע היה מזג אוויר טוב יחסית לדצמבר?"

"דרייקי – "

"אני מקווה שהוא יישאר ככה. השנה אנחנו חייבים לזכות בגביע הבתים, מה שאומר יותר אימונים מהרגיל", המשיך דראקו, מתעלם לחלוטין מדבריה.

"לא אכפת לי ממזג האוויר. אתה מקשיב לי בכלל?" היא שאלה.

"למרות שאני מקווה שתהיה סופה במשחק של רייבנקלו עם גריפינדור. מגיע להם", הוא הוסיף.

"דראקו!" קראה פנסי.

"מה?" הוא שאל בייאוש.

"מה אתה מרגיש כלפיי?" היא שאלה. לעזאזל איתה. מה הוא אמור לענות על זה?

"אני חושב שאת... מאוד יפה. מהממת, למען האמת, ואת... אממ... חכמה ומקסימה", הוא אמר, יודע כי לא לכך היא התכוונה.

פנסי חייכה, מוחמאת, אך החנופה לא הסיתה אותה מכוונתה המקורית כפי שדראקו קיווה. "דרייקי-פו, אני רוצה לדעת מה אתה מרגיש", היא אמרה, מדגישה את המילה האחרונה. למשמע המילה דראקו הרגיש כאילו נמלים זוחלות מתחת לעורו.

"פנסי, בואי נסיים עם האוכל קודם, בסדר?" ביקש דראקו. פנסי נראתה לא מרוצה אך הניחה לו לעת-עתה. הוא סיים את הכוס השנייה שלו ומזג שלישית.

"אתה מאוד אוהב את היין הזה, אה?" שאלה פנסי. היא עדיין לא סיימה את הכוס הראשונה.

"כן. הוא מאוד... טעים", אמר דראקו בחיוך מאולץ. מרלין, הוא מעולם לא הרגיש כל כך מטופש ונלעג. הוא תמיד היה בטוח בעצמו, אולי מלבד בפגישות של אוכלי המוות אליהן הוא הורשה – או יותר נכון הוכרח – להגיע השנה. אז למה הוא מתנהג כמו ילד קטן, חסר ניסיון ומפוחד? למה הוא נותן לה להקטין אותו בצורה הזאת? פנסי היא לא אדון האופל. אין בה מספיק בינה או רשע לשם כך. הוא לא ייתן לה לשלוט בו. נחוש יותר, לראשונה לאותו הערב דראקו הרגיש רגוע ובשליטה. הוא נשען לאחור בכיסאו, שותה את היין שלו בנונשלטיות.

"סיימתי", הודיעה פנסי מעט מאוחר יותר. דראקו חייך וקם ממקומו. פנסי עשתה כמוהו. "עכשיו – " היא התחילה לומר, אך נקטעה על ידי דראקו שנישק אותה. מופתעת אך מרוצה, היא נצמדה אליו, נענית לו.

דראקו העביר את ידיו על גופה, מלטף אותה בידענות. הוא מצץ את שפתה התחתונה ונשך אותה קלות, גורם לפנסי להיאנח. הוא הכניס את לשונו לפיה, משחק בלשונה. כשהוא נסוג לשונה עקבה אחריו והוא תפס ומצץ אותה. בתגובה פנסי תקפה את שפתיו ביתר להט.

הוא נתן לידיו לשוטט במורד גופה, מחליק אותן על ישבנה ולוחץ עליו מעט, מוציא ממנה אנחה נוספת. את ידו האחת הוא השאיר על ישבנה ואת השנייה הוא העלה אל חזה, מלטף באגודלו את אחד משדיה דרך בד הגלימה. פנסי התחככה בו ושלחה את ידה אל קדמת מכנסיו. דראקו נאנק, מתנתק לרגע כדי לשלוף את שרביטו ולסלק בעזרתו את כל הדברים מהשולחן. התכנון המקורי שלו היה למזמז אותה מעט ואז לומר לה שזה כל מה שהוא יכול לתת לה. תכנון זה פרח מראשו כליל בעודו משכיב אותה על השולחן ומתיר את גלימתה.

פנסי נאבקה בגלימתו בזמן שהוא נישק את צווארה, מוצץ את עורה. הוא הסיט את שיערה וקבר את ידו בתוכו, מופתע לגלות שהמגע הרך והחלק מרגיש משום מה לא נכון. עד לאותו הרגע הוא לא היה מודע לכך שציפה למצוא תלתלים סבוכים.

הוא חזר לנשק אותה בכוח, רואה בדמיונו פנים אחרות, גוף אחר. הוא לא נישק יותר את פנסי, אלא מישהי אחרת, מישהי בעלת שיער מקורזל ועיניים חומות. הרמיוני... הוא כמעט הגה את המילה בקול.

 הוא קרע את עצמו מעל פנסי, בוהה בה בעיניים פעורות לרווחה. "דרייקי, הכל בסדר?" היא שאלה, לא מבינה למה הוא הפסיק פתאום. דראקו לא ענה. במקום, הוא פשוט הסתובב וברח משם, מתחיל לרוץ ברגע שיצא מהחדר. הוא לא עצר עד שמצא את עצמו מחוץ לטירה, לא רחוק מהיער האסור. מתנשף, הוא התמוטט על האדמה.

*סוף פלאשבק*

בלייז הקשיב מבלי להגיב – מלבד דרך הבעות פניו – עד שדראקו סיים את דבריו והשתתק. "הו וואו, חתיכת סיפור", הוא מלמל. דראקו הסכים עימו.

בלייז חשב מעט ואז דיבר שוב, מביט בדראקו במבט מזהיר: "דבר ראשון, אני לא מאמין שניסית למתוח את החברה שלי. תעשה מה שאתה רוצה לשאר, אבל אל תתקרב אליה."

"בסדר", הסכים דראקו.

"דבר שני, גריינג'ר? ברצינות? מכל הבחורות בהוגוורטס – " צחק בלייז. דראקו זרק עליו את ספר השיקויים שלו. "בסדר, הבנתי. אין צורך באלימות."

"מה לעזאזל אני הולך לעשות?" שאל דראקו בייאוש.

"יש לך שתי אפשרויות", אמר בלייז. "הראשונה היא לנסות להמשיך הלאה ולשכוח ממנה, שזה מה שעשית עד עכשיו. נראה שהשיטה הזאת לא ממש עובדת בשבילך." הוא החווה בידו לכיוון ערימת הקרעים החרוכים.

"והאפשרות השנייה?" שאל דראקו.

"ובכן, אני אישית מתנגד ליחס כלפי המין הנשי שהיא מבטאת, אבל מכיוון שהמטרה היא לעזור לך, ניסיתי לחשוב כמוך", אמר בלייז.

"ו...?" שאל דראקו בקוצר רוח.

"ו...אתה מאלפוי, דראקו, בשם מרלין. מאלפויים תמיד משיגים את מה שהם רוצים. אם אתה רוצה את גריינג'ר – קח אותה", הסביר בלייז.

"אבל זאת גריינג'ר! היא גריפינדורית! חברה של וויזלי ופוטר! בוצדמית! בוצדמית!" התנגד דראקו.

"אבל אתה רוצה אותה", אמר בלייז בפשטות.

דראקו שתק כמה רגעים. "איך בדיוק אתה רוצה שאקח אותה?" הוא זעף.

"אתה סלית'ריני. אתה כבר תחשוב על משהו." בלייז משך בכתפיו בחיוך.

 

 

 

*פנסי רצתה שהוא ימשוך את הכיסא עבורה.

 

אינדקס / לפרק הקודם / לפרק הבא 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Two in the rain אלא אם צויין אחרת