00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עמיש ועוד

מה צריך לעשות

כסמולני מוסמך אני נשאל לא פעם מה אני מציע לעשות. בסדר אומרים לי, הבנו אותך, ישראל אשמה, הכיבוש, הדיכוי, הפליטים, הגזל, הרצח, הנישול, המעצרים, העינויים, הכל אנחנו מסכימים אתך. עכשיו תגיד לנו מה אתה מציע לעשות. הרי רבין נתן להם את אוסלו, ברק הציע להם 99% מהשטחים, אולמרט הציע להם חצי מירושלים, והם לא רוצים להגיע להסכם.

אז מה אתה אומר?

אז יש לי תשובה. אני אומר פיוס. לא הסדר, לא חוזה, לא קומבינות, לא בית אל תמורת טייבה, לא ערבות מעצמות, לא כוח או"ם ולא כל השטויות האלה. אני אומר פיוס. קודם כל פיוס.

 

בראש ובראשונה עלינו לרצות להתפייס עם העם הפלשתינאי

עלינו לרצות בכך באמת ובתמים מתוך הבנה שפגענו בהם קשות ומתוך ידיעה ברורה שללא כזה פיוס ישראל תמות. כן, היא תמות. היא לא תחייה, היא לא תהיה היא לא תתקיים. בלי פיוס ישראל היפה שלנו תהיה מתה.
 

ואל תגידו לי שאנחנו רוצים שלום ופיוס כי אנחנו לא רוצים. כל מעשינו וכל דברינו מוכיחים את ההפך הגמור. אנחנו לא ממש רוצים להתפייס, אנחנו לכל היותר רוצים לסדר איכשהו את העניינים ככה שיהיה לנו קצת שקט.

יש בינינו רבים שכלל לא רוצים שלום ופיוס, לצערי הם השולטים כיום במדינת ישראל. מפלגת שלטון מרכזית בישראל סרה למרותם של טיפוסים מחליאים כמו דוב ליאור שהיה מיועציו של יגאל עמיר, חלק אחר נשלט בידי אוכלי נבלות מסוגם של אקוניס/רגב/דנונה.

והאופוזיציה פחות או יותר שווה לתחת.

בכל מקרה, אם נכיר בכך שפיוס הוא דבר הכרחי, ואם זה באמת ינבע מתוכנו, כבר עשינו צעד חשוב.
 

 פיוס איננו סתם הסכם או חוזה 

פיוס הוא דבר אמיתי שבא לחבוש את פצעי האויבים והיריבים ובא לנחם אותם ולפצות אותם על העוולות האמיתיות והמדומות שנגרמו להם.


כשמדובר בציבורים גדולים תמיד יהיו עקשנים שלעולם לא יסכימו לשכוח שום בדל טעות או עוולה, תמיד תהיה להם עגלה עמוסה במסמכים, במפתחות או בזכרונות. אבל אם רובו ככולו של הציבור ילך על פיוס, אותם בודדים יהיו בטלים בשישים. 
ולכן בהכרח, הפיוס יצטרך לכלול לא רק הכרה הדדית בעוולות ובזכויות אלא גם פיצוי פיזי, בין אם בכסף או ברכוש, וברור גם שמי שישלם יותר ויקבל פחות הם אנחנו. ומי שיצטרך להסכים לקבל פחות הם אנחנו כי עלינו לזכור שאם לא נסכים ולא נשכיל להתפייס, אז כאמור - מדינת ישראל תמות.

אני לא יודע מתי, אני לא יודע איך, אני לא יודע מי עוד ימות אתנו, אבל ישראל תמות.
היא תמות ולא יהיה עוד בית רביעי. לפחות לא כאן.

ולכן ישראל צריכה לגייס את כל כוחותיה, ממש את כל כוחותיה ואת כל עוצמתה ואת כל חכמתה ולא להסתפק בעבודתם של כמה פקידים  ומיניסטרית חמוצה עם פרצוף עקום.


איך מתפייסים?

בתור התחלה הייתי הולך על פיוס פנימי, פיצוי לכל הנפקדים הנוכחים.  
כל אזרחי מדינת ישראל הערביים, נוצרים או מוסלמים או מה שלא יהיה, אלו שרכושם הוחרם לאחר הקמת המדינה והם חיים כאן ממש בינינו, כולם צריכים לקבל פיצוי נדיב וריאלי על מה שהיה שלהם ונלקח.
חלק יוכלו גם לשוב לביתם (נגיד עיקרית ובירעם?) ולקבל סיוע ממשלתי אמיתי ורציני.
ואת כל זאת נלווה בטכס גדול, עם אוירה מתאימה, מיתוג נכון, תעמולה, כנסים, תכניות ריאליטי וכל מה שצריך לסמן מהפכה ביחסים בין העמים.


ובכן, אני לא מדבר על הסדרי הפרדה וקומבינות של מהגר בולשביקי שמכהן כשר חוץ עם פקידים אמריקאים, אני מדבר על שלום. 

ולא סתם שלום אלא פיוס, 
גם הצעתי להתחיל בבית.
להתחיל עם הערבים שלנו, השכנים, האזרחים, השותפים.
ולא סתם עם השכנים והשותפים אלא עם הנפגעים יותר מכל - 


הנפקדים הנוכחים  
החוק הישראלי מאפשר היום לגרש פלשתינאים מבתי יהודים במזרח ירושלים שנכבשה ב67 אבל אינו מאפשר החזרת רכושם של ערבים שמתגוררים במזרח ירושלים והם בעלי תעודת זהות ישראלית. 
יתר על כן, הוא לא מאפשר לערבי מחיפה לחזור לביתו שבחיפה, לא מאפשר לערבי מיפו לקבל חזרה את ביתו שביפו או פיצוי על הבית הזה.
יש לבדוק היטב גם את כל תהליכי החרמת הקרקעות ולראות אם ניתן לעשות צדק מאוחר (כגון תשלום דמי שמוש).

ובקיצור להתחיל מבפנים ובלב שלם. אנחנו מדינה חזקה, עשירה וחכמה. קלטנו מיליוני עולים, בנינו להם שיכונים, ערים, שכונות, עיירות, מושבים, קיבוצים ואף התנחבלויות בשטחים הכבושים.

לא צריכה להיות לנו שום בעיה שבעולם לפצות את אזרחינו הערביים בכסף או ברכוש או בכל מה שצריך.

אבל הכי חשוב הוא שעלינו לגשת למלאכה בחשק רב, בחריצות ובכל הכוח והשכל שיש לנו ושנוכל לגייס.

עד כה היו מאמצי השלום שלנו ברובם עלובים, קמצניים, אגביים וקטנוניים.
אסור שקבוצת חובבים חרוצים תנהל אותו בסתר באוסלו או שכנופיית טכנוקרטים תנהל אותו ביחד עם איזה פקיד אמריקאי. זה צריך להיות מאמץ בדרג עליון כי בנפשנו הדבר.


אני רוצה לראות שם את הנשיא, את גדולי הרוח, רבנים, קאדים, מדענים, אנשי עסקים ויחד עם זה הרבה כסף והרבה שכנוע.
וזה יכלול גם מסע עולמי בין ראשי המדינות וראשי היהדות בכל מקום.
קוראים לזה מאמץ לאומי. לא מזמן ראינו איך ישראל יכולה להזיז את כל כדור הארץ כמעט כשהתחילה לפעול בעניין הגרעין האיראני.
אילו ביביהו היה משקיע רבע מהמאמץ וחצי מהכסף בשלום ובפיוס היינו רואים כבר קצת תוצאות.

וצריך לדעת 

שאת מסע הפיוס הלאומי צריך לבטא בהרבה הרבה כסף ומשאבים.

כל מה שהמדינה לא נתנה להם ונתנה ליהודים בלבד היא צריכה להתחיל לתת במסגרת הפיוס.
תקציבי חינוך, פיתוח, ביוב, תעשיה, חשמל, תחבורה, תרבות ואמנות.
חשבתם על אוניברסיטה ערבית?
תזמורת ערבית?
הוצאת ספרי מופת בערבית?
קידום ערבים במנגנוני הממשלה?

את הפיוס הפנימי אפשר לקדם בלי שום הסכמים מסובכים מדי, בלי אבו מאזנים, בלי סוריה ובלי אמריקה.
הכל נמצא בידיים שלנו.

חבל שאנחנו לא באמת רוצים
אנחנו רוצים רק את הצדק שלנו, רוצים שיאהבו אותנו, רוצים שיכירו בנו כמסכנים שהכל שייך להם.
אבל ביום שבאמת נרצה להתפייס יש לנו מנין להתחיל.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

24 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ע מיש אלא אם צויין אחרת