00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דיסטורשן

hundred waters - the moon rang like a bell

 

 

 

לייבל: OWSLA 

שנת הוצאה : 2014 

ז'אנר: פולק אלקטרוני 

עטיפה: ציור יפיפה ונוגה 

ציון: 5\4.7 

 

 

פולק רוק הוא אחד מהז'אנרים הכי פשוטים שיש. זאת לא בעיה, אלא מה שהופך את הז'אנר הזה לכל כך מקסים. לפעמים כל מה שצריך זה זמר וגיטרה אקוסטית בלי שום דבר ביניהם, לפעמים זה אפילו יותר טוב שנזרקים בין לבין כלי נגינה מגוונים שמעולם לא שמעת עליהם. פולקלור הוא העניין פה, וכל מי שעוסק בפולק יודע שהדבר הכי חשוב הוא להציג את עצמך דרך המוזיקה. כבר היו המון אמני פולק שהצליחו לעשות משהו מיוחד עם הז'אנר הזה (בון איבר הם הדוגמה הכי טובה), והשנה כבר יש לנו 2 אמני פולק שהצליחו לעשות משהו שאף אחד לא עשה עדיין - האחד הוא מארק קוזלק עם סאן קיל מון באלבומו האחרון מתחילת השנה , והשניים הם הלהקה הזאת מפלורידה. 

בשמיעה ראשונה לאלבום החדש של האנדרד ווטרס כנראה שלא תצליחו לשמוע את הצד ה"פולקי" במוזיקה שלהם. לכן אני אומר לכם כבר עכשיו, תאזינו פעמיים. האנדרד ווטרס עושה היתוך בין היופי המושלם מדי של המוזיקה האלקטרונית שלהם עם האנושיות הלגמרי לא מושלמת שמציג הפולק. המוזיקה שלהם נשמעת כמו הד שנוצר מהקפצת אבן על מים, וחוזר חלילה מאות פעמים. הכל נעשה כאן בעדינות מלאכית, בהובלת קולה המדהים של ניקול מיגליס. רוב הזמן אין פה כלום- רק מיגליס שרה בזמן שצלילים עדינים מרחפים סביבה, ואלו הרגעים הכי יפים באלבום, אלו שהדממה של האנדרד ווטרס היא הרועשת ביותר בעולם. הדוגמא המושלמת לכך היא בשיר (chambers (passing train ורובו מורכב מקולה של מיגליס ממלא את החלל בזמן שרחשים קטנים נשמעים סביבה שלאט לאט הופכים למוזיקה אלקטרונית משגעת. 

אבל לא כל האלבום הוא ככה, במיוחד לקראת סופו. כמה מהשירים המסיימים יכולים להראות מה האנדרד ווטרס מסוגלים לעשות כלהקה. down from the rafters זה הלהקה מביאה כל כלי נגינה שהיא מכירה, מגיטרה לכלי נשיפה ועד לקלידים וכלים שהשמות שלהם נשמעים כמו של כלים רפואיים. [animal] הוא רייב מעולה שמראה לאיזה רמות ריגוש יכולה להגיע הלהקה. seven white horses הוא רגע האלקטרוניקה הכי יפה באלבום, ומראה שללהקה יש גם מתופף, ושלמערכת שלו יש גם סנר. הסיום מושלם מגיע עם no sound שרק השם שלו לבד מסכם את האלבום, וגם השיר עצמו עושה עבודה אלוהית, והוא השיר הכי יפה באלבום רק בגלל שהוא הפשוט ביותר. 

האנדרד ווטרס לא משנים את עולם המוזיקה. הם גם לא משנים את העולם שלי, וגם לא את עולם הפולק, אלא רק מוסיפים לו רובד. יש להקות שעל מנת לצאת מחוץ לקופסה הן מנסות לחפור דרך הפאות שלה חור. האנדרד ווטרס חופרת דרך הקיר בשקט מופתי, בלי שאף אחד ישים לב, אבל היא לא תברח מהקופסה ברגע שהיא יצרה חור, אלא תפסל את החור לצורת לב. זה אלבום שלא צריך לדעת עליו הרבה, לכן כתבתי עליו בקצרה, וצריך להתייחס אליו כפי שהוא מתייחס אלינו - בעדינות.  

 

 

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל jokerface5 אלא אם צויין אחרת