1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

סיפור קצר לשבת - תעלומת הילדים הרעבים

הקיץ המתקרב אלינו גורם לי להרגשה טובה. עצם המחשבה על הגלידה ועל הקומפוט הקר מרחיב את ריאותיי (ואת בטני) וגורם לי לחייך.
בקיץ נעים ללכת בשובה ובנחת ברחובות ורשה ללא חשש החלקה על השלג והקרח ולכן אני נוטה לאכול יותר במסעדות מאשר בחורף (אם אני לא טועה הממוצע שלי בחורף האחרון ירד ל-4.4 ביקורים ביום במסעדה ו/או בית קפה בלבד. לא כולל דוכני נקניקיות).
בקיץ אני נהנה לא רק ללכת למסעדה אלא גם לחזור ממנה למשרד, לשבת בחדרי החמים ולשקוע בפתרון תעלומות חמות.
 
גם באותו יום שני חזרתי לי ממסעדה מצוינת (הקוגל שם נהדר!), ישבתי בכסאי הנוח ושקעתי בתעלומה שהונחה על שולחני באותו הבוקר.
לפתע הרגשתי כאילו אני נוטל חלק פעיל באותה תעלומה. הצלחתי באופן מבריק לדמיין את הסיטואציה בעיניי רוחי כך שיכולתי לשים לב לכל הפרטים.
 
באופן מפתיע ראיתי את העולם דרך עיניו של ילד קטן. העולם היה מוגבל קצת – הוא התמקד במטבח ויותר ספציפית בשולחן שהילד (דרכו התבוננתי בעולם) ישב מולו.
על השולחן הייתה מונחת ארוחת צהרים צנועה אך מעוררת תיאבון. הייתה שם צלחת גדולה שהכילה שניצל, נקניקיות, פירה תפוחי אדמה ופרוסת לחם עבה מרוחה בשכבה נדיבה של חמאה. לצידה של צלחת זו עמדה צלחת מרק עוף מהביל מלא בלוקשלך ולצידה עמדו מספר צלחות קטנות עם מלפפונים חמוצים, בצל, פטריות מטוגנות ועוד כמה מאכלים שלא זיהיתי.
 
יכולתי ממש להריח את המרק ואת שאר האוכל... אם היה מדובר בי הייתי מסתער על האוכל מיד, אבל הילד – כאילו כדי להוכיח שהוא לא אני – לא הסכים להכניס פירור לפיו בטענה שהוא שבע והאוכל לא טעים.
 
הייתה עוד דמות במטבח – אישה בלונדינית מטופחת בשנות השלושים המאוחרות לחייה, שהזכירה לי את אמי בצעירותה. היא כנראה הייתה אמו של הילד כי היא התחננה בפניו שיאכל משהו. היא אמרה לו שהוא נראה רע, שהוא חיוור, שאם הוא לא יאכל הוא לא יגדל, שהוא תמד אהב את השניצל, שהיא הכינה את המרק במיוחד בשבילו – אבל כלום לא עזר.
 
האמא השתתקה לרגע ופכרה אצבעותיה בייאוש. ואז היא פלטה פתאום את המשפט המוזר הבא: "יש ילדים רעבים באפריקה!"
חשתי את מבוכתו של הילד למשמע האמירה.
 
בתור מבוגר, בעל בעמיו, ידעתי שהטיעון הזה למעשה חלש יותר מכל טיעון אחר שהועלה עד כה. אמנם באמת יש ילדים רעבים באפריקה (וגם בהודו) אבל אם הילד יאכל או לא יאכל את ארוחתו זה לא יהפוך את הילדים לשבעים יותר.
אפילו אם כל הילדים בפולין יאכלו את ארוחותיהם באופן מסודר (או יפסיקו לאכול לחלוטין) זה לא ישפיע כלל על מצב הרעב של הילדים באפריקה (ובהודו).
 
אבל הילד הרגיש מבולבל. בבהירות מדהימה (שאותה ייחסתי בעיקר לקוגל שאכלתי) קראתי את מחשבותיו.
הוא חשב לעצמו: "הילדים באפריקה רעבים כל כך... הם היו שמחים לקבל איזה שניצל קטן או איזה גפילטע פיש – אפילו בלי גזר – והנה אני יושב כאן מול צלחות עמוסות כל טוב הארץ (וקצת משמניה), אוכל שאמי היקרה עמלה וטרחה רבות כדי להכינו, ואני לא אוכל? מה היו אומרים הילדים האפריקאים הרעבים אם הם היו רואים אותי כעת?"
 
רגשות אשמה וכפיות טובה מילאו את מוחו של הילד וכאילו כדי לגרש אותם הוא התחיל למלא את בטנו בתנועות מהוססות בקצת מהמרק.
להפתעתו המרק באמת היה טעים לו.
בתנועות בטוחות יותר הוא התחיל לטעום גם מהמאכלים האחרים והם גם היו טעימים.
לשמחתו הגלויה של אמו הוא אכל הכל וביקש תוספת.
 
לפתע התמונה התחילה להתעמעם וקול גברי נשמע : "אדוני הבלש! אדוני הבלש!"
פקחתי את עיניי וגיליתי מולי את הסמל שנראה קצת מודאג. "מה קרה?" – שאלתי אותו.
"אחד משוטרי המקוף חוגג יום הולדת והביא עוגה! חששתי שתפסיד אותה!"
 
הודיתי לו, קמתי ממקומי ונגשתי אתו לחגוג את יום ההולדת.
בדרכי הבנתי שלא התקדמתי בפתרון התעלומה – כנראה אצטרך לאכול עוד קצת בשבילה – אבל לפחות הבנתי מהיכן הגיע התיאבון הבריא שלי.
 
 
מוסר השכל:  אפשר להשקיט ייסורי מצפון באמצעות ארוחה טובה
 
שבת שלום!
 
והרשומה המומלצת היא - אני אמא מגניבה - של CreazyMom
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

64 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת