00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

חיים בעולם אחר- ביקורת קריאה

 

ביקורת קריאה.

שם הספר: חיים בעולם אחר.

שם הסופר: צבי פלד.

הוצאה לאור: פרטית.

מס' עמודים: 529

 

למען הגילוי הנאות, מחבר הספר (המחבר אינו אוהב שקוראים לו סופר.), הוא חבר ילדות שלי.

תחנות  בחייו, נשקו (אוהב את הדימוי) בתחנות רבות בחיי, ואף היו שלובות זו בזו, ועדיין נושקות ושלובות.

למען אותו גילוי נאות, עלי להתוודות שאני אוהב את האיש, את מה שהוא עושה, והכי אני אוהב איך שהוא עושה זאת.

ושוב למען הגילוי הנאות, קיבלתי את הספר מהמחבר כמתנה עם הקדשה אישית.

אז מותר לקורא הממוצע לחשוד שאני לא אובייקטיבי. מותר, אך לא חייב.

 

בנאום השקת הספר, צבי פלד (המכונה זני, ובשם זה אשתמש מעתה מטעמי נוחות שלי),

ביקש במפורש מכל חבריו (שקיבלו גם הם ספר חתום עם הקדשה אישית) שיכתבו ביקורת אובייקטיבית על ספרו, ושלא ינסו לעבוד עליו, כי הוא יזהה מיד אם מישהו סתם מלייקק.

אז מרגע זה ואילך שכחתי שזני הוא חבר. ואני מקווה שכשאסיים לבקר, הוא עדיין יישאר כזה.

הספר שכתב צבי פלד (זני), עוסק בשנים בהן שימש כמנכ"ל אורט העולמית בפרו, ועסק במיזמים בתחום החינוך והרווחה הקהילתית, נושאים שהשלטונות המקומיים הזניחו, ולנישה הזו נכנסו גופים וולונטאריים שונים של מדינות מפותחות עם תקציבים גדולים ששיתפו פעולה עם ארגון אורט כדי לתרום משהו למדינות המתפתחות.

האם מתוך אידיאלים גדולים ואולי מתוך אינטרסים קטנים. כי מדינות מפותחות מעוניינות לפתח שווקים למוצריהם, וידוע שמדינות נחשלות אינן לקוחות פוטנציאליים, לכן משתלם לפתח את המדינות הנחשלות. וכאן נכנס זני לתמונה, לנהל ולפתח את הפרויקטים שיצעידו את העולם השלישי אל האלף השלישי.

ראשית כדי שאוכל בכלל להתייחס לספר, אני צריך לזהות מה הסוגה שלו (ז'אנר בלעז).

אולי אתייחס אליו כספר זיכרונות, כי הוא מקבץ זיכרונות מתקופה סוערת בחייו של זני.

בתחילה תהיתי מדוע בחר זני את השימוש בגוף שלישי?.

אולי, כדי להבדילו מיומן, יומן כתוב בגוף ראשון, מיומן היית מצפה לחשיפה קצת יותר נועזת של נפש הגיבור ומחשבותיו הכמוסות, אך מי שמכיר את זני יודע שחשפנות איננה הצד החזק שלו, מה עוד שהזיכרונות מיועדים לקריאה גם לשכבה הצעירה במשפחה, בדור הזה ולדורות הבאים.

זה מסביר (לדעתי) את הפיתרון היצירתי שבחר זני, לספר את סיפורו בגוף שלישי.

אפשר להתייחס לספר גם כספר הרפתקאות, ואכן מדובר באסופת הרפתקאות מסמרות שיער, שבהחלט היו יכולות לשמש כתסריטים לא רעים לכמה וכמה סרטים הוליבודיים. וכשקראתי אותם אכן עברו לי בראש כמה תמונות קולנועיות.

אינני רומז חלילה שזני הוא גוזמאי או בדאי או בעל דמיון מפותח יתר על המידה,

אבל כבר קרה בהיסטוריה המשותפת שלנו שזני המציא סיפורים שלא היו ולא נבראו.

(ראה סיפור "הראש הכחול של שולי", שאני חוזר עליו בכל הזדמנות, סיפור שזני ברוב תושייתו המציא על המקום ובכך הציל את חיי).

 

אפשר להתייחס לספר כאל תעודה היסטורית, פוליטית, כלכלית וחברתית של מדינת עולם שלישי הנשלטת ע"י כוחות ואינטרסים מקומיים וזרים, הבוחשים בה משיקולים זהים וסותרים.

הטוב והרע והמכוער, הלבן השחור והאפור, והקושי להבחין ביניהם.

עולם אחר, דרך עיניים של ישראלי סקרן וחקרן, שבא מתוך רצון לשפר את חיי המקומיים, ובו בזמן הבין שיש לו מה ללמוד ולהשתפר מהם, רק להביט בהם בגובה העיניים ועם לב פתוח לרווחה.

קראתי כבר כמה ספרים בחיי בז'אנר הזה, אך אינני זוכר ספר שטיפל בעדינות, חמלה וכבוד רב כל כך, לאדם הפשוט, מתוך מעורבות עמוקה, ללא התנשאות, ללא התלהמות נגד הבוחשים בקלחת.

הסקת מסקנות או לקחים, אם היו בספר, היו מכוונים  חד משמעית לעצמנו, מציבים בפנינו ראי, לאמור: אל נתנשא ונתהלל בדמוקרטיה שלנו, ובטוהר המידות של נבחרנו,

אנחנו לא פחות "עולם שלישי" מהם, ואולי הרבה יותר.

באשר לאורך הספר, אכן הוא ארוך כי זני החליט כנראה לספר הכול בכול כול, כולל השמות הפרטיים ושמות המשפחה המסובכים, כולל תוארם ודרגתם של הנפשות הפועלות ובשתי שפות.  ובמקומותיהם מקובלים גם שמות אמצעיים, וגם אותם לא החמיץ, וכך עשה גם עם שמות הישובים והערים, ובדרכים שבין הערים, מאומה לא הסתיר ולא חסך מאיתנו.

למרות זאת קראתי את הספר בשלוש גיחות, גיחה ראשונה (כ-200 עמ') כי הרגשתי חובה, וקיבלתי כאב ראש מריבוי הפרטים, רשמתי לפני, "טעון דילול"

לאחר מנוחה של שבוע בערך, ערכתי גיחה שנייה (כ-150 עמ') במשך כמה לילות לפני השינה,

היו כמה קטעים מרתקים שהדירו שינה מעיני.

וסופ"ש אחרון סיימתי גיחה שלישית ואחרונה בשלוק אחד גדול ובהנאה רבה. (כ-200 עמ').

 

לסיכום: כשסיימתי לקרוא את הספר, אמרתי לאביטל, אם קודם חשבתי שדרוש פה דילול, עכשיו אני חש צער שהספר נגמר לי.

עכשיו אני מצפה לחלק ב'.

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת