00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עמק החיות המוזרות

בלוגולדת חמש

כמו בכל שנה בתאריך הזה אני מציינת את הבלוגולדת. השנה הגענו לבלוגולדת החמישי של עמק החיות המוזרות. כדי להשאיר מאחור את המאסטים אפתח בסטטיסטיקות . סיימתי את רשומת הבלוגולדת הקודם במילים  "רשומה זו היא הרשומה ה - 224. מספר הכניסות עד כה לבלוג – 45706". ובכן, אחרי בדיוק שנה הגעתי לכך שהרשומה הנוכחית תהא ה – 235. די מרשים לא? :-P כמעט רשומה בחודש. בכניסות התקדמתי קצת יותר - נכון לעכשיו יש 48282 כניסות.

לא יודעת בדיוק למה אני כותבת כל כך מעט. אבל ברור לי שזה לגמרי לא כי אין לי על מה לכתוב. התחלתי לכתוב את שרביט`הכי` שיזם מוטי, התחלתי גם רשומה בה תיארתי את הנסיעה המאד מוצלחת לאיטליה בהרכב משפחתי קצת מורחב לרגל יום הולדתו ה – 70 של חמי.

עוד התחלתי רשומה לה קראתי – `רצתי, רצתי ונפלתי` בה תיארתי כיצד למרות שכפי שרבים מכם כבר יודעים איני רצה לעולם הצלחתי ליפול ואפילו להיחבל בדרך שבכלל לא ידעתי שאפשרית – לפני עשרה ימים בערך פרקתי את הזרת בכף ידי השמאלית (פרקתי כמו שפורקים כתף) ומאז אני משתאה לגלות עד כמה אצבע כל כך קטנה ולכאורה הכי פחות חשובה היא בכל זאת מאד משמעותית. רק כדי להרגיע תוך מספר שעות אורתופד באיכילוב החזיר לי את המפרק השורר למקומו ומאז זה הזרת מקובעת וכבר רוב הזמן (כלומר אם אני לא מנסה לעשות בה שימוש כלשהו) לא כואבת כלל. אבל עכשיו לא לגמרי ברור לי מה "מותר" לעשות בה או במילים שיהיו מובנות יותר גם לכם וגם לי אני קצת חשה שמדובר באצבע תותבת. כזו שכמעט אי אפשר להשתמש בה אך היא דורשת טיפול חיצוני (החצי או הצ`ופון מקבעים אותה לפחות פעם ביום) אבל היא מפריעה – הגזות שבקיבוע נרטבות במקלחת וכשאני מנסה לעשות עמה משהו. אז אמנם אני מאד מנוטרלת בבית וכבר לא עושה אלא לכל היותר עוזרת. חוץ מזה גם לא התעמלתי מאז שזה קרה למרות שהאורתופד אמר שמותר וזה מאד הציק לי. כתבתי את זה ופתאום החלטתי לנסות. כלומר משהו חיובי כבר ארע בזכות הרשומה הזו – הערב הלכתי שיעור התעמלות  כדי לבחון מה ועד כמה אני יכולה. גיליתי שאני יכולה כמעט הכל וכך החלטתי להשאר לשיעור נוסף שמראש היה פחות מועד לעשות צרות שכן כולו בעמידה וכמעט אין שימוש באצבעות, לכל היותר כדי להחזיק דברים כמו בודי בר או גומייה. דבר טוב נוסף שקרה הה ששוב נזכרתי, אחרי כעשרה ימי המנעות, עד כמה עושה לי טוב להתעמל גם פיזית וגם נפשית – האנדורפינים הם חומר ממש מצויין J

רשומה נוספת שרציתי לכתוב למרות שכל הקרובים אלי קבעו נחרצות כי "על דברים כאלה לא כותבים!" היא על פחד נהיגה שפיתחתי. התופעה אינה חדשה עבורי אך לא מזמן חלה בה קפיצת מדרגה עת נסעתי לירושלים על 443 ובשלב מסויים, כבר מאד קרוב לירושלים עצמה) נתקפתי פחד כזה עד שהחלטתי לעצור בשוליים שלמרבה המזל היו רחבים מאד באותה הנקודה. הפחידו אותי ה"ירידות" שבדרך לירושלים היו לא יותר ממינוריות. חילץ אותי משם שוטר חביב באופן מיוחד שהציע ללוות אותי בנסיעה איטית או לקחת אותי ברכבו עד לביתה של אחותי ברמות שהיה יעדי המקורי. עוד אני מדברת איתו החצי שליווה אותי טלפונית עת נסע גם הוא לעבודתו בירושלים הגיע. סיכמנו שהחצי הוא זה שיווה אותי בנהיגה לבית אחותי והשוטר נתן לי את מספר הטלפון שלו ואת שמו למקרה שהנסיעה האיטית המשותפת תיצור בעייה. הצלחתי להביא את הרכב לביתה של אחותי והאיש שלי החזיר אותו הביתה אחרי יום או יומיים ואז בעזרת תרופות כמו גם שיערי נהיגה הצלחתי להשתפר אם כי אני עדיין פוחדת לנסוע מהר (מעל שמונים. פדיחה) ובכבישים עם שיפוע שנוטה לעלייה אני רגועה ברבה מכאלה שהם יותר ירידתיים. בדיוק אחרי שארעה לי התקרית המוזרה הזו הופיעה כתבה בעיתון ישראל היום שעוסקת בדיוק בזה. מסתבר שזו תופעה מוכרת שלמרבה ההפתעה הסובלים העיקריים ממנה הן נשים בגיל המעבר. גיל המעבר?! הלא אני עדיין ילדה... טוב, אם כתבו על שכמותי בעיתון הרי אין סיבה לא לכתוב על כך בבלוג.

הנקודה האחרונה היא אכן מביכה משהו, אבל הטיול באיטליה היה כל כולו כיף והיו לי גם המלצות שוות -

ראשית, על סיור בעברית בפירנצה שהעביר לנו בחור מקסים בשם ליאור אביב שהוא סטודנט ישראלי לאמנות המתגורר בפירנצה. הסיור היה מרתק, מעשיר ומאד מהנה – אז אם פעם אתם מגיעים לפירנצה ורוצים ללמוד קצת על העיר ו/או על אמנות מפי חמד של בחור שיודע המון ומכיר הכל אז כדאי לכם לפנות אליו.

בנוסף רציתי גם להמליץ על הספר יהודים ומילים שכתבו עמוס עוז יחד עם בתו פניה עוז – זלצברגר אותו התחלתי בנסיעה וממנו מאד נהניתי. הספר עוסק גם במילים ובשפה שחיבתי אליהם מוכרת לכל מי שמכיר את הבלוג וגם ביהדות. עם תום הקריאה חשתי ממש גאה להיות יהודיה וזו תחושה בלתי מוכרת ולגמרי לא מובנת מאליה עבורי. החלק החמוד בנסיעה שקשור לנקודה זו היה כי באופן לא צפוי טסו עמנו עמוס עוז וביתו באותה הטיסה. אישי זיהה אותם בשדה התעופה ברומא ולחץ את ידו של עמוס עוז ואילו אני החתמתי את שניהם על הספר כשנחתנו בארץ.

תיכף נגמר הבלוגולדת אז אני מזדרזת ומפרסמת. לילה טוב לכולכם.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

58 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גגג האחת אלא אם צויין אחרת